הכוונה לסגור את תאגיד השידור מהווה עוד נדבך במפעל לפירוק הדמוקרטיה אליו נערכת ממשלת ישראל במשנה מרץ.

חיסול התאגיד מצטרף למגמת הדה-רגולציה שהממשלה הזו מובילה כדי להסיר מהמיליונרים את המגבלות להתעשר עוד יותר על חשבון הציבור; לשאיפה להפריט עוד ועוד שירותים, שהמדינה מעניקה לאזרחיה, ולהעביר אותם לקבוצה קטנה של טייקונים ואינטרסנטים שיגזרו עוד קופונים על חשבון הציבור הרחב.

למוטט את מערכת המשפט, כדי למנוע מהאזרח הקטן את אמצעי ההגנה היחיד שיש לו מול החלטות שרירותיות המנוגדות לחוקי יסוד, כמו החופש להפגין, לשבות, להקים משפחה להט"בית, להתאגד וכדומה.

למשטרים פאשיסטיים ואוטוריטריים יש אמצעים בדוקים ומוכרים להשתלט על המרחב הציבורי ולשעבד אותו לגחמותיו וצרכיו של השלטון ומקורביו. הראשון שבהם הוא השגת שליטה בסדר היום, על ידי סירוס אמצעי התקשורת ושעבודם לצרכי הכת השלטת.

בהפיכות נגד משטרים דמוקרטיים שנעשו בסגנון הישן – הצבא משתלט על מוקדי השלטון – המטרה הראשונה של פורעי החוק היתה השתלטות על תחנות הרדיו והטלוויזיה והפיכתן לשופרי תעמולה של הדיקטטור. במהפכות נוסח המאה העשרים ואחת, קעקוע הדמוקרטיה נעשה בדרכים יותר מתוחכמות וסמויות.

נתניהו חזר ופגע ברשות השידור בכל גלגוליה - ועתה הוא מוביל באמצעות שליחו הבור והצייתן, קרעי, מסע לחורבנו המוחלט של השידור הציבורי

ראשית, רתימת הרשתות החברתיות לזריעת דיסאינפורמציה והפיכת האמת למוצר נזיל, משתנה וחסר תוקף. שנית, כרסום בכוחם של כלי תקשורת מסחריים. ושלישית, חיסול השידור הציבורי, אחד מהאמצעים החשובים לשמירה על דמוקרטיה חפצת חיים, במיוחד בעידן של פייק ניוז ואמיתות אלטרנטיביות המחבלות בכושר השיפוט של האזרחים.

לא לחינם שקד נתניהו במשך שנים בדרכי שוחד ומרמה על השתלטות של עוד ועוד אמצעי תקשורת. הוא קידם את הקמת עיתון התעמולה "ישראל היום", הוא הצליח לרתום את האתר "וואלה" לשירותו ושירות משפחתו, הוא עמד מאחורי הקמת ערוץ 14, הוא חיבל בעצמאותם של הערוצים המסחריים, הוא גילה נכונות לחתום על הסכם שיתוף פעולה עם מו"ל "ידיעות אחרונות" לקידום הדדי של האינטרסים האישיים שלהם, הוא חזר ופגע ברשות השידור בכל גלגוליה - ועתה הוא מוביל באמצעות שליחו הבור והצייתן, קרעי, מסע לחורבנו המוחלט של השידור הציבורי.

השידור הציבורי הוא לא רק יצירה מקורית דוברת עברית, המתווכת לצופים, באמצעים דרמטיים, קומיים וסאטיריים, את סיפורה של החברה הישראלית. שידור ציבורי מאוזן, אתי, נוקב ואמיץ אמור להפיק תחקירים בשלל נושאים, המאתגרים את מוקדי הכוח ואת השררה. הוא אמור לשדר מהדורות חדשות ללא מורא וללא משוא פנים. הוא אמור להיות משוחרר מהשפעה פוליטית ומאינטרסים של גורמים כלכליים. ובקיצור, הוא אמור לשרת את הציבור. שידור ציבורי עצמאי הוא נשמת אפה של כל דמוקרטיה ובמיוחד של זו הישראלית, הגוועת לנגד עינינו.

סגירת התאגיד או סירוסו הינה בגדר מסמר נוסף בארון הקבורה של מדינת ישראל כפי שהכרנוה והעברת ריבונותה למשפחת נתניהו, פורום קהלת, הציונות המשיחית והיהדות החרדית, שחברו כולם לכלות את הדמוקרטיה במדינה.

בני ברבש הוא סופר, תסריטאי ובמאי. כתב וביים סרטים וסדרות, ביניהם הסרטים "מאחורי הסורגים" (מועמד לאוסקר) ו"אחד משלנו", "טירונות" ו"מילואים"