שני אירועים חריגים קרו השבוע, אירועים שיכולים לסמן תפנית ביחסים שבין פוליטיקאים לבין שופטים. הראשון היה פרסום ב"גלובס" לפיו שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון סימן את עצמו כמועמד לנשיאות העליון, למרות שלפי השיטה הנהוגה ותיק השופטים הוא מי שמתמנה עם פרישת הנשיא. לפי הפרסום, אלרון מסתמך כבר מעכשיו על אחד מרכיבי רפורמת הענק שר המשפטים יריב לוין - ביטול שיטת הסניוריטי.
תגובתו הלאקונית של אלרון ל"גלובס" היתה "בשלב זה הנושא אינו אקטואלי". אם המהפכה של לוין תיושם ותתבטל שיטת הסיניוריטי, תהפוך מועמדותו של אלרון לאקטואלית ותיפתח הדלת לקרבות שופטים על המינוי הבכיר. והיכן שיש מאבקים על משרה נחשקת ישנם מאמצי שתדלנות. ומי שאצלם יצטרכו השופטים להשתדל יהיו הפוליטיקאים כמובן. לא רק בדרך לנשיאות, אלא גם בוועדה למינוי שופטים, שלוין מתכנן לשנות את ההרכב בה כך שתישלט סופית בידי הפוליטיקאים.
אירוע שני הוא הראיון שהעניק היום ל-103fm סגנו של אריה דרעי במשרד הבריאות והפנים, ח"כ משה ארבל מש"ס, בו טען כי מידע מודלף מדיוני השופטים בעתירה נגד מינויו של דרעי. "אתם מבינים לבד שבהרכב של 11 שופטים שלכל אחד יש כמה עוזרים משפטיים אין סודות בחדר. ויש כמה אנשים שיש להם חברים וחברים של חברים שמדברים", אמר ארבל, "קיבלנו אינדיקציות מאוד ברורות מתוך בית המשפט שפסק הדין כבר כתוב".
האם ייתכן שלאריה דרעי יש מקורבים בבית המשפט העליון שמעבירים לו מידע? האם יש סיכוי שדרעי ראה במו עיניו את טיוטות פסקי הדין לפני שנחתמו עם הערות כל אחד מהשופטים עליהן?
הדלפות מבית המשפט העליון הן אירוע שהמילה "חריג" קטנה עליו. פסקי דין, ובטח כאלה הנכתבים בבית המשפט העליון, לא מודלפים כמעט לעולם לתקשורת. מהלך כזה הוא פלילי, מהווה שיבוש של ההליך המשפטי ועלול לייצר לחץ על שופטים מסוימים בטרם נחתם פסק הדין. בניגוד לדוברי השרים שמשמשים מקורות ומקליטים ישיבות ממשלה וישיבות קבינט, עוזרי השופטים מתייחסים למידע אליו הם חשופים בחרדת קודש ואינם מדליפים לאיש.
אבל המציאות שמתאר ארבל חמורה בהרבה מהדלפה לעיתונאים. לפי ארבל, ההדלפה של השופט או של מי מלשכתו הגיעה לסביבתו של ארבל, בעל עניין מובהק ומי שהגיש את הצעת החוק שקיצרה לדרעי את הדרך למינוי המיניסטריאלי בלי שייאלץ לעמוד בפני הכרעה האם יש קלון בהרשעה הפלילית השלישית שלו. ארבל לא מפרט למי בדיוק הגיעה ההדלפה ונוקט בלשון רבים. מי יודע, אולי המידע הגיע ישירות לדרעי עצמו.
האם ייתכן שלאריה דרעי יש מקורבים בבית המשפט העליון שמעבירים לו מידע? האם יש סיכוי שדרעי ראה במו עיניו את טיוטות פסקי הדין לפני שנחתמו עם הערות כל אחד מהשופטים עליהן? הרי אפילו מידע בדבר עיתוי הפרסום של פסק הדין יכול לשמש את המערכת הפוליטית לדעת כיצד ומתי להיערך להתקדמות ברפורמה - שחלקים ממנה יאפשרו לפוליטיקאים לעקוף את בג"ץ ולבטל את עילת הסבירות בגינה מינוי דרעי יכול להיפסל.
שר הפנים והבריאות אריה דרעי עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר המשפטים יריב לוין, שר הביטחון יואב גלנט וסגן השר אבי מעוז. כנסת ישראל, 29.12.22 (צילום: יונתן זינדל)
שני האירועים הללו, ספק אם בכלל קרו. הטענה של "גלובס" על שאיפותיו של אלרון טרם הוכחה בפועל, וגם הטענה של ארבל על הדלפה מבית המשפט העליון יכולה להיות מצוצה מן האצבע. אבל במציאות שממשלת נתניהו מעוניינת ליצור, שבה מערכת המשפט נתונה למרותה של הממשלה, מתייצר מיד החשד. הרי אחד מ-11 השופטים שפסק הדין עבר לידיהם הוא השופט אלרון המוזכר מעלה. הפרסום ב"גלובס" לפיו אלרון מעוניין לנצל את שינוי שיטת המינויים על מנת לזכות במשרת נשיא העליון, מסמנת אותו מיניה וביה כחשוד בהדלפה לפוליטיקאי מורשע, באופן שישרת אותו בעתיד.
וזו בדיוק המשמעות העמוקה של המהלך של לוין: השופטים והיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה עלולים להפוך לסחיטים, לנסות לשאת חן בעיני פוליטיקאים - שחלקם עומדים במקביל לדין. כך תיראה הפוליטיזציה ששר המשפטים יריב לוין מנסה להנחיל. לא מדובר בתיקון לכשלים שהמערכת המשפטית באמת סובלת ממנה. לא מדובר גם בחיזוק המשילות או הכנסת. מדובר בהפיכתם של השופטים שלנו לתלויים ברצונם הטוב של הפוליטיקאים שלנו. פוליטיקאים בודדים, חברי הממשלה, שימצאו עצמם מעל לחוק.