הסופר אריה קרישק הגיש תביעה בסך 100 אלף שקלים נגד הוצאת הספרים "כנרת-זמורה-ביתן-דביר" בטענה כי הפרה את זכויותיו כשפרסמה ספר מאת ג'ון לה-קארה והעניקה לו שם זהה לספר שפירסם בעבר קרישק. בהוצאה טוענים, בין היתר, כי אין זכויות יוצרים לשם של יצירה.

קרישק, יוצר פורה, פרסם בשנת 1976 בהוצאת "מסדה" ספר בשם "שומר אמונים". בשנת 2022 פרסמה הוצאת "כנרת" ספר בשם זהה, תרגום לספרו של לה-קארה, שראה או במקור באנגלית תחת השם Silver View, כלומר "מבט הכסף".

באמצעות עו"ד לירון פרמינגר טוען קרישק כי השימוש בשם "שומר אמונים" מפר את זכויות היוצרים שלו. "גם אם שם הכותר (שם הספר) אינו מהווה זכות יוצרים במובנה הקלאסי ו/או ניתן לרשום אותו כזכות קניין רוחני אחרת", טוען קרישק, "קיים נוהג של התנהגות מסחרית סבירה והוגנת לפיו אין נותנים ליצירה חדשה שם של יצירה קודמת".

עוד טוען קרישק כי "היה וייפרץ הסכר ויעשה שימוש בלתי מוגבל בכותרים של סופרים מסוימים על ידי סופרים אחרים ו/או הוצאות לאור – הדבר יגרום לכאוס, לבלבול בקרב הציבור, לדילול מוניטין ולזילות".

לפי קרישק, על הוצאת הספרים הוותיקה היה לבדוק שאין כותר אחר בשם זה טרם הוציאה לאור את ספרו של לה-קארה בשם "שומר אמונים". "משלא עשתה כן התרשלה בתפקידה ועיוולה כלפי התובע ועליה להשיב לתובע את הרווחים שצברה כתוצאה מכך ו'או לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו".

בהוצאת "כנרת" טוענים להגנתם, באמצעות עורכי-הדין אריה אמיר וליאת שחורי-דקל, כי לקרישק אין כל זכות יוצרים בצמד המילים "שומר אמונים". קרישק עצמו מודה בכתב התביעה כי שנים לפני צאת ספרו יצא ספר אחר בשם דומה, ובספריה הלאומית מונים למעלה מ-500 יצירות בשם זה (בפועל, כשמגבילים את החיפוש לצמד המילים הזה בלבד, מתקבלות כ-180 תוצאות).

בנוסף, טוענים בהוצאה, קרישק שינה את שם ספרו במהדורה השנייה ל"הנאמן" כך שבפועל ויתר על השם. עוד טוענים בהוצאה כי לא קיים כל קשר או דמיון בין ספרו של קרישק לספרו של לה-קארה.

לפי כתב ההגנה, בהוצאה לא הכירו את קרישק ואת ספריו עד לקבלת מכתב התראה לפני הגשת תביעה. הם אף מצטטים מראיון עם קרישק שנערך לאחר הוצאת הספר במהדורה שנייה תחת שם אחר, שבו אמר הסופר כי "גם אז זה לא זכה להצלחה מי יודע ממש". ממילא, הם מוסיפים, הספר לא נמכר כיום בחנויות הספרים וניתן להשיג אותו רק בחנויות מקוונות.

אשר לטענה בדבר נוהג שלא להוציא ספרים בשם שכבר ניתן לספר קודם, טוענים בהוצאה כי "מוכחש ניסיונו של התובע, פרי דמיונו הקודח, ליצור יש מאין 'נוהג' של 'התנהגות מסחרית' או 'אינטרס ציבורי' דמיוניים, שלפי טעמו וגישתו קיימים ואף יש להחילם על הנתבעת. זאת כמובן ללא שום בסיס בעובדות או בדין, ללא פירוט וללא בדל ראיה ומסמך".

61212-08-22