אורן פרסיקו הוא כתב העין "השביעית" ומיוצרי הפודקאסט "משפט המו"לים".

כמי שמסקר בעקביות את משפט נתניהו, כמה באמת יש לו השפעה על מערכת הבחירות הזו, ביחס לקודמותיה?

אני לא יודע כמה הוא משפיע על הבחירות, אני יכול להגיד שהבחירות משפיעות על המשפט. כלומר מרגע שהיה ברור שהממשלה של בנט-לפיד נופלת אפשר היה לראות איך הסנגורים של נתניהו מכוונים עוד יותר מהרגיל את השאלות שלהם לציבור בחוץ ולא לשופטים. קווי חקירה שלמים על תפירת תיקים וביקורת על לפיד, שאמנם היו גם בתקופות קודמות במשפט, פתאום תפסו מחדש נפח גדול. וחוץ מזה אנחנו קוראים לו משפט המו"לים...

השאלה האם זה גם מחלחל בסופו של דבר במינון המצופה לדיווחים ולרשתות או שהמשפט הוא שגרה ואת הציבור מעסיקים יותר יוקר המחיה, המצב הבטחוני והמים הכלכליים בצפון?

המשפט כבר כמעט ואינו מסוקר בכלי התקשורת המרכזיים. יש דיווחים כמעט על כל דיון בכמעט כל כלי תקשורת, אבל הרוב קצר, שטחי ולא מתמקד במה שבאמת התברר בדיון אלא בשתיים שלוש התבטאויות "דרמטיות" שכבר נאמרו בעבר. זה לא כולל את הידיעות שמתפרסמות בזמן אמת באתרים השונים, שם הבעיה היא הפוכה: עודף מידע שלא הספיקו לארגן כמו שצריך לאיזשהו נרטיב. פשוט שופכים את מה שהכתב או הכתבת באולם שולחים.

אין לי מושג מה מעסיק את הציבור אבל לדעתי כלי התקשורת צריכים לעשות עבודה טובה יותר בסיקור המשפט, בשל חשיבותו. מוזר ועצוב שצריך את הספייסים של אור-לי ברלב כדי שיהיה פעם בשבוע דיון משפטי רציני ומעמיק על המשפט. אבל הסנגורים של נתניהו בכלל לא מכוונים לתקשורת הכללית, ובטח שלא לעצמאית. הם מכוונים למגאפונים של התעמולה הביביסטית שמעבירים את המסרים שלהם ברשתות חברתיות ובחלק מכלי התקשורת הזניחים יותר.

שער מוסף החג של "ידיעות אחרונות" ובו פרק מספרו האוטוביוגרפי של בנימין נתניהו

אולי תוכל לספר לי איך המשפט משפיע על הסיקור הפוליטי של הנוגעים בדבר - בעיקר קבוצת "ידיעות". 

לגבי "ידיעות", בבחירות האלה נוצר מצב קצת מתעתע. מצד אחד פרק מהביוגרפיה של נתניהו, שבכלל לא יוצאת בהוצאת "ידיעות", רואה אור בגיליון הכי נקרא של החגים. מנגד, פרק מספר של לימור לבנת, כולל שלל אנקדוטות ססגוניות על שרה נתניהו, מתפרסם שבוע אחרי. גם ברור שאין את התמיכה הבלתי מסויגת בלפיד כמו שהיה בעבר או כמו שהיה בתקופת בוז'י/ציפי שמככבת במשפט. נראה שיש מין ריקוד עדין מהרגיל, שבסופו של דבר מועיל הרבה יותר לנתניהו מאשר ליריביו פשוט מפני שבעבר הקבוצה היתה כל כך עוינת לו.

תוסיף לזה את המקרה של "ישראל היום", שחדל להיות ביביתון ומנסה לתפקד כעיתון ימין. ככל הנראה שינוי המגמה נובע ממה שהתברר ב"תיק 2000", איך נתניהו פעל מאחורי הגב של המולטי-מיליארדר שלדון אדלסון ששפך כאן מאות מיליונים כדי שיהיה לו כלי תעמולה שירסק את שורת ההכנסות של הקבוצה העוינת "ידיעות". למרות שזה לקח בערך 15 שנים ומוות של המייסד אדלסון כדי שהעיתון יתחיל להתנער מהמסורת האנטי-עיתונאית שלו.

אתה חושב שנתניהו מבין מה משמעות קו החקירה שנוקטים בשמו? הוא לוקח כאן הימור מסוכן?

משמעות ציבורית או משפטית?

גם וגם. 

משפטית אין לי מושג, בינתיים השופטים מאוד גמישים ומאפשרים לסנגורים לנהל ימים שלמים של חקירות שלא ברור מה הקשר שלהן לכתב האישום. אולי אם אי פעם נגיע לפסק דין זה יילקח בחשבון. ציבורית אני מניח שנתניהו דוחף לקו החקירה הזה כי זה מועיל לו, מאוד, והוא מבין היטב מה הוא יכול להרוויח ממנו. אם זה יסייע לו לשוב לראשות הממשלה תהיה לזה כמובן גם השפעה על הגורל המשפטי שלו כי הוא יוכל לנהל משא ומתן לעסקת טיעון, או להמשיך את מלחמת השמד מול מערכת המשפט מעמדה של כוח.

רה"מ לשעבר בנימין נתניהו (מימין) ומו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. ברקע, מימין: שלדון אדלסון המנוח ואשתו מרים, הבעלים של "ישראל היום" (צילומים: פלאש 90)

רה"מ לשעבר בנימין נתניהו (מימין) ומו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. ברקע, מימין: שלדון אדלסון המנוח ואשתו מרים, הבעלים של "ישראל היום" (צילומים: פלאש 90)

קראתי ב"עין השביעית" הערכות שנוגעות לסיקור אוהד של הנשיא ב"ידיעות אחרונות" בגלל סמכות החנינה, ובכלל לקו סיקור שנוח לנתניהו בשל זהות האינטרסים בין שני הנאשמים, נתניהו ומוזס. איך אפשר להיות בטוחים שלא מדובר בצל הרים כהרים?

אני לא בטוח. אני רואה גם סיקור בלתי פרופורציונלי של הרצוג ב"ישראל היום" ו"מעריב", והמו"לים שלהם לא זקוקים כרגע לחנינה. אבל זו חלק מהבעיה של מו"ל נאשם בשוחד שמסרב להיפטר מתפקידו ומהגדרתו כעורך אחראי. כל דבר נחשד במניעים זרים, כל פרסום מעורר תחושה של אינטרסים נסתרים. כמו שהרבה אנשים חושבים שזה לא מתקבל על הדעת שיהיה ראש ממשלה נאשם בשוחד כך לדעתי לא מתקבל על הדעת שיהיה מו"ל עיתון נאשם בשוחד.

למרות שברור שגם אם מוזס לוקח צעד אחורה ומפסיק להחזיק בתואר עורך אחראי, הוא נותר המחליט הבלעדי על העיתון, כמו שנמרודי פרש מתפקיד העורך הראשי של "מעריב" בתקופת פרשת האזנות הסתר ועדיין השתמש בעיתון לצרכיו המשפטיים והציבוריים. אבל גם לצעד דקלרטיבי יש משמעות.

מה המשמעות? אולי זה מזיק יותר? משחק בכאילו שנותן לגיטימציה למשוך חוטים מאחורי הקלעים? כשאתה בתפקיד אפשר לכוון אליך זרקור ואצבע. כשאתה כביכול נפקד, אפשר לגלגל עיניים ולומר, מה אתם רוצים, כל מה שאני אעשה לא יהיה טוב בשבילכם!

אולי, בינתיים כל הזרקורים והאצבעות המופנות לא ממש מפריעים לו להמשיך להתנהל כאילו כלום. אני חושב שלעורך בדסק ולכתב באולם בית המשפט יהיה נוח יותר לעשות עבודה מקצועית כשהשם של מוזס לא מתנוסס מעל הפרסום שלהם, כשהוא לא נמצא במשרד במערכת. אולי אני טועה. יש עיתונאים שהאופי שלהם הוא להכניס דווקא לבוס, בטח כשהוא מסרב להיפרד מהמושכות בעודו מואשם בכך שהשתמש בכלי התקשורת שלו כדי להציע שוחד לראש ממשלה, אבל אני לא חושב שזה מאפיין את אלה שעובדים ב"ידיעות אחרונות". ברור שהמצב העדיף הוא שמוזס נפטר לחלוטין מהמניות שלו ב"ידיעות אחרונות".

אתה גם סוקר את עיתוני סוף השבוע מעת לעת: אפשר לזהות מגמות מעניינות בנוגע לתקופת הבחירות הנוכחית שלא ראינו בעבר, או שהמחזוריות ידועה מראש ומוכרת?

קרטל הפרשנים, שבו ורטר, קדמון וכספית משכתבים את המסרים שקיבלו מהפוליטיקאים הבכירים שמדברים איתם, היה בולט גם כשאלה היו באופוזיציה, אבל מרגע שעברו לממשלה זה נהיה ממש מצחיק/עצוב

לראשונה מזה שנים העיתונות המרכזית מסקרת בחירות כשראש הממשלה הוא המועמד העדיף על חלק גדול מהעיתונאים וראש האופוזיציה הוא הדמון. זה כמובן מקשה על כלי התקשורת לפעול כראוי ולבקר קודם כל את השלטון. בטורים של בן כספית זה בולט מאוד. הנושא הוא הסכנה שמהווה נתניהו, בדיוק כמו שהיה בתקופה שעמד בראש ממשלת ישראל.

ובכלל, בולט הדברור של לפיד וגדעון סער אצל הפרשנים, אחרי חודשים שבהם היה גם דברור של בנט. קרטל הפרשנים, שבו ורטר, קדמון וכספית משכתבים את המסרים שקיבלו מהפוליטיקאים הבכירים שמדברים איתם, היה בולט גם כשאלה היו באופוזיציה, אבל מרגע שעברו לממשלה זה נהיה ממש מצחיק/עצוב.

בנוסף, אלה הבחירות הראשונות שבהן "ישראל היום" לא משמש כלי תעמולה מוחלט של המועמד נתניהו. זה גם חידוש, מבורך לדעתי. עכשיו רק שיעשו שם עיתונות ובכלל נרוויח.

בן כספית (צילום: הדס פרוש)

בן כספית (צילום: הדס פרוש)

אתה כותב "הנושא הוא הסכנה שמהווה נתניהו, בדיוק כמו שהיה בתקופה שעמד בראש ממשלת ישראל" ואכן כספית כתב על נתניהו כסכנה גם כשנתניהו היה ראש הממשלה, אפילו בתדירות ועוצמה גדולים יותר. גם שאר הפרשנים שהזכרת נתפסו כמקורבים ליריבי נתניהו כבר בעבר. אז מה שונה בעצם, העובדה שהפעם גם מפרגנים לעשיית הממשלה? נוסף הפן החיובי?

השונה הוא שאין את הביקורת שהיית מצפה לקרוא על משרדי ממשלה שלא עושים את עבודתם. מי שמסתכל על הסיקור ב"דה מרקר" של משרד התחבורה ומשרד האנרגיה יכול לדמיין בקלות כיצד יכולה לפעול תקשורת מקצועית גם כלפי משרדים אחרים.

נושא מרכזי בכל מערכת בחירות ובכל סיקור בחירות הם הסקרים. מה לא נאמר עליהם. מנקודת מבט ארוכת טווח וחוצת מערכות בחירות - האם הכלי הזה מרכזי ודרמטי כבעבר או שכולם כבר מבינים שהוא קל וקליט אבל משקלו כמו של עלה נסחף בנהר האקטואליה?

מרכזי ודרמטי אולי למשיכת מאזינים, צופים וקוראים. לגבי נהר האקטואליה הייתי אומר שהעלים הנסחפים סתמו את כל המרזבים והיציאות ועכשיו הנהר נע במעגל אינסופי, כמו בציור של אשר. סקרים הם כלי גרוע כמעט מכל בחינה תקשורתית שאינה משיכת תשומת לב. כדאי להתרחק מכלי תקשורת שמשקיע באופן קבוע בסקרים במקום בעבודה עיתונאית.

היית ממליץ על רגולציה נוספת בנושאי סקרים? כללים הדוקים יותר של פיקוח ובקרה?

הייתי ממליץ לפרק את התקשורת המסחרית.

עד כדי כך? הלאמה מלאה?

לא, הכוונה היא לפרק את התקשורת המסחרית כפי שהיא נראית כיום. ללכת בעקבות הצעות שכבר עלו בין היתר על ידי "לובי 99" ולאסור על בעל החזקות משמעותיות בשוק חיצוני לתקשורת להיות גם בעל שליטה בכלי תקשורת מסחרי. אני מניח שאפשר למצוא גם דרך להגביל את כוחו של בעל שליטה בכלי תקשורת מסחרי שאין לו אינטרסים כלכליים מובהקים מחוץ לשוק התקשורת, כמו נוני מוזס, אבל אני לא מומחה בזה. בנוסף יש עוד גווני ביניים בין תקשורת מסחרית לתאגיד השידור הישראלי - תקשורת שממומנת ישירות בידי הציבור על ידי דמי מנוי ואינה תלויה במפרסמים.

חרדי מתבונן בפאשקעוויל על מגפת הקורונה, בני ברק, 20.3.20 (צילום: פלאש 90)

חרדי מתבונן בפאשקעוויל על מגפת הקורונה, בני ברק, 20.3.20 (צילום: פלאש 90)

מהם לטעמך שלושת הנושאים החשובים ביותר שלא מסוקרים אגב מערכת הבחירות הזו?

מעל לכל, משבר האקלים. שם נמצא הפער הכי דרמטי בין ההשלכות לבין מצעי המפלגות והעיסוק התקשורתי. מעבר לזה, הכיבוש, החברה הערבית בישראל והחברה החרדית בישראל. שלושתם צפויים להשפיע על עתיד המדינה אבל כמעט ואין דיון על תוכניות לטווח הרחוק. אם אחד הנואשים עולה זה דרך הפריזמה של מי יישב עם מי.

שיכול פרוידיאני - נואשים-נושאים.

אני מתפלא שלא היו לי יותר פאלטות כאלה. שאל את שוקי איך הטקסטים שלי נראים.

לסיום, אשמח להמלצה על מרואיין אפשרי ועל שאלה מוצלחת לשאול אותו.

העיתונאי שהייתי רוצה להפנות אליו שאלה הוא נוני מוזס כמובן, אם יוצא לך אשמח אם תשאל אותו מה הקוד לכספת.

חשבתי שזאת דווקא שאלה לחיים...