לפני כחודש, פורסם בעיתון "ישראל היום" מאמר דעה מאת קרני אלדד, שעסק ב"כת האקלים" והאשים אותנו כמפיצי "תעמולה קיצונית ודורסנית". אנחנו? כת? לאחרונה, נשמעים קולות, בין היתר מכיוון הקהילה המדעית, לפיהם קיימת הפרזה בכל הנוגע למשבר האקלים, דבר המוביל למדיניות שגויה במגוון תחומים. חלקם מציירים עצמם כמעטים (מאוד) מול רבים, המוקעים מהקהילה בשל עמדתם השונה. האמנם מכחישי האקלים הם הגלילאו המודרני, כפי שהם מנסים לצייר את עצמם?
ממש לא, ומשתי סיבות עיקריות: האחת נוגעת לקשר בין מצב הטבע לבין משבר האקלים, והשניה – למחירה של הטעות בכל אחד מהתרחישים האפשריים העומדים לפיתחנו.
בצד פאנל המדענים הבינלאומי העוסק בנושא האקלים, ה-IPCC, המתווה את הבסיס למדיניות בנושא האקלים, ובין היתר הסכם פריז - פועל פאנל מדענים נוסף במתכונת דומה, העוסק במצב המערכות האקולוגיות בעולם. ממצאיו מטרידים מאוד: מצב הטבע בעולם בכי רע. מאז המאה ה-16 נכחדו כבר מאות רבות של מינים וליותר מחצי מיליון מינים נוספים לא נותר מספיק מרחב מחיה על פני הפלנטה. לדברי הדו"ח, מצב המערכות הטבעיות מסכן את עצם קיומנו כחברה אנושית.
עוד לפני העיסוק במשבר האקלים – אין צל של ספק שהחברה האנושית חיה באובר דראפט מעמיק ומתמשך. אנו צורכים הרבה יותר ממה שכדור הארץ מייצר
המבוגרים מבינינו רואים בעיניהם את השינוי והקצב רק ילך ויחריף. הטבע אינו מותרות, הוא מהווה בסיס הקיום שלנו לכל השירותים והתועלות המקיימים אותנו: מים נקיים, אוויר נקי, מזון, תרופות, ספריה גנטית אינסופית המספקת מענה לכל צורך אנושי, רובה טרם נודעת לנו. עוד לפני העיסוק במשבר האקלים – אין צל של ספק שהחברה האנושית חיה באובר דראפט מעמיק ומתמשך. אנו צורכים הרבה יותר ממה שכדור הארץ מייצר ומכלים בקצב גובר את משאבי הטבע המקיימים אותנו.
כל הפעולות הננקטות להתמודדות עם משבר האקלים, מבטיחות את קיומנו ואת איכות חיינו גם ללא קשר למשבר. הפחתת השימוש בדלקים מזוהמים תשפר את איכות האוויר המזוהם שאנו נושמים. הפחתת השימוש בכלים חד פעמיים – סמל תרבות ה"להשתמש ולזרוק" – והפחתת הצריכה בכלל, תבזבז פחות משאבי טבע, תפחית את היקף הררי הפסולת שאנו מייצרים כחברה אנושית, ותאפשר לנו לחיות בסביבה נקייה הרבה יותר ולשחות בים נקי. גם ילדיה של קרני אלדד ייהנו מכך.
מו"לית "ישראל היום" מרים אדלסון (צילום: בן דורי)
מבחינה זו, הבחירה להתמודד עם משבר האקלים היא בחירה מושכלת ואחראית. עם זאת, קנאות וקיצוניות הן מתכון לתוצאות גרועות, גם אם הכוונות טובות וגם כאשר עוסקים בשמירה על הסביבה.
כמו בכל סוגיה מורכבת, גם בנושא האקלים אין פתרונות קסם, וחלק מאלו אף מתגלים כמזיקים והרסניים לסביבה: טורבינות רוח, נטיעות יערניות באזורי מדבר, פאנלים סולאריים על חשבון שטחי טבע נרחבים - גורמים נזק סביבתי ואקלימי גדול מתועלתם. מבחינה זו, הביקורות הנשמעות על פתרונות שווא אלו הן מוצדקות.
איננו דת ירוקה, ואיננו זורעים פחד ובהלה. כפי שהיטיב לתאר זאת דיוויד אטנבורו, ממרומי 90 שנותיו - אנו רואים לנגד עינינו את המערכות הטבעיות המקיימות אותנו הולכות וגוועות. ורק זה כשלעצמו מחייב אותנו, כאנשים אחראים, לעשות משהו ולשנות כיוון.
כדברי האימרה המיוחסת לאינדיאנים – כאשר העץ האחרון ייכרת, הנחל האחרון יזוהם, והדג האחרון ייעלם ממי הנהר – רק אז נבין שכסף אי אפשר לאכול. עם משבר אקלים, או בלעדיו.
איריס האן היא מנכ"לית החברה להגנת הטבע