בומביי (צילום: d ha rm e sh. רשיון CC)
מה קורה בהודו
"פרטי הפיגוע המשולב הולכים ומתבהרים", נכתב בסוף כותרת המשנה על שער "מעריב". ואכן, היום ניתן למצוא מידע רב באופן יחסי על פיגועי הטרור הרצחניים בבומביי (או מומבאי בשמה האחר). לאור מורכבותו של הפיגוע, שביצעו כנראה כמה עשרות מחבלים שהגיעו כנראה מפקיסטן וכנראה דרך הים והיכו בכמה נקודות ברחבי הכרך הענק, ולאור העובדה שהכל קרה בהודו המבלבלת ממילא, ניתן להתפעל מתמונת המצב – חסרה, מלאת חורים ונשענת על תקשורת זרה, אמנם – שמצליחים לשרטט היום העיתונים.
מצד שני, ניתן ללגלג על העובדה שהתקשורת העולמית כולה, חמושה בטכנולוגיות מתקדמות ומקושרת גלובלית מכל חור לכל חור, לא מצליחה לשרטט תמונת מצב מלאה של אירוע המתרחש במקום אזרחי מרכזי, שורץ עיתונאים ועמוס אזרחים בעלי סלולרי ודוברי אנגלית. כפי שאמר אתמול הקריין בלקוניות בהירה ברשת סקיי-ניוז הבריטית: איננו יודעים כעת כלום, שום דבר. באותה עת עמיתיו בערוצים 2 ו-10 דיסקסו שוב ושוב את הפרטים שאינם יודעים.
הרב גבריאל הולצברג, הנתון כנראה בידי המחבלים, כפי שצולם לפני שנתיים בבית חב"ד בבומביי (צילום: סרז' אטאל/פלאש 90)
העיתונים הישראליים לא הסתפקו במידע שלוקט מהסוכנויות הזרות ומערוצי הטלוויזיה, ומיהרו למצוא אנשי קשר בהודו, או לשלוח לשם עיתונאים משלהם. ב"ידיעות אחרונות" מדווחת איימי גינזבורג, שהצליחה לראיין את המטפלת שחילצה את בנם בן השנתיים של שליחי חב"ד מבית-חב"ד הנצור. העיתון מספק גם פרטים על כמה מבני-הערובה, תשעה במספר לפי "ידיעות אחרונות", ש"קיים חשש כבד לחייהם". איתמר אייכנר מראיין שני אנשי עסקים ישראלים שהצליחו להימלט מהמחבלים.
ב"הארץ" שלחו להודו את אנשיל פפר, וגייסו את כריסטיאן אמנפור, כתבת CNN המפורסמת, שכתבה טור "מיוחד ל'הארץ'". "הארץ" גורס שמספר בני-הערובה הישראלים הוא "כעשרה". יאיר אטינגר משרטט את דיוקנם של כמה מהם.
ב"מעריב" מדווח מבומביי כתב בשם אלכס חיים. "מיוחד ל'מעריב'", זועקת הכותרת על השער, "דיווח מלב התופת". אבל כגודל ההתפארות קוטן הדיווח, שהיה יכול להילקט מסוכנויות הידיעות. הדיווח של ראוי טיקסיט ("מיוחד למעריב") ארוך מעט יותר, אולם גם הוא אינו מביא מידע ממקור ראשון.
לפי העיתונים, עד כה נהרגו בפיגוע 125 איש (130 לפי אחד הדיווחים ב"מעריב"). יותר מ-235 נפצעו. 12 שוטרים נהרגו, ביניהם ראש היחידה ללוחמה בטרור. עשרות בני-ערובה עדיין מוחזקים בידי המחבלים. על מה ולמה? מי הם המחבלים ומה הם רוצים? העיתונים מנחשים כעת כי מדובר בקבוצת טרור קשמירית בגיבוי פקיסטני שאומנה על-ידי אל-קעידה, שכנראה רוצה לשחרר אסירים, לפגוע בכלכלה ההודית ועוד כהנה וכהנה. פרטים בהמשך, או שכן או שלא.
עוד עניינים: שרת החוץ אומרת ל"ידיעות אחרונות" כי בית חב"ד נמצא בסמטה צדדית, ולכן המשרד מניח כי ההתקפה עליו היתה מכוונת ולא תוצר לוואי של התקפה מרכזית אחרת. ב"הארץ" מביאים הערכה "ממערכת הביטחון", שלפיה לא ניתן לקבוע אם ההתקפה מקרית או מכוונת. העיתונים מדווחים כי הודו דחתה את הצעת הסיוע הבטחוני של ישראל. ותזכורת: ב-1993 וב-2006 בוצעו בבומביי פיגועים רצחניים עוד יותר.
גם בתאילנד לא נעים כרגע
"משרד החוץ הישראלי החריף את אזהרת הנסיעה לתאילנד", מדווחים רן עזר ואיתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות". חשש מהפיכה. בתאילנד שוהים כעת בין 5,000 ל-6,000 ישראלים. העמוד שבו מתפרסם הדיווח מוקדש רובו למודעה של חברת התעופה אל-על, המציגה מספרי טלפון של מוקדי חירום בישראל, בנגקוק ובומביי. ב"הארץ" ספציפיים יותר, עם הכותרת: "משרד החוץ: חשש מהפיכה בתאילנד בתוך 48 שעות". ובמוסף "הארץ" כותב יותם פלדמן על המסע האנתרופולוגי של הסוציולוג גיא ברוקר ברובע הזונות של בנגקוק, ועל כך שכנראה לא היה נעים בתאילנד כבר מזמן.
למה לי פוליטיקה עכשיו
בן כספית כותב במוסף לשבת של "מעריב" על הברית לכאורה בין אהוד אולמרט לבנימין נתניהו נגד ציפי לבני. ב"ידיעות אחרונות" ידיעת חצי עמוד (עמ' 10) מוכתרת בכותרת: "אולמרט על ביבי: הוא מגלה אחריות". הידיעה עוסקת בתוכנית הכלכלית של האוצר ושל ראש הממשלה ובתמיכה של נתניהו, אולם ממותגת בלוגו "אולמרט נגד לבני" ובסופה מביא גד ליאור הערכות של שרים אנונימיים על ברית בין אולמרט לנתניהו על רקע רצונו של האחרון לחסום את לבני מלכהן כראש הממשלה בפועל עד לבחירות. ליאור אינו מגלה מה האינטרס של אולמרט לפי התסריט הזה. בעמוד הבא ב"ידיעות אחרונות": לוגו "לבני נגד אולמרט" מודפס בידיעה על אודות קריאתה של לבני לאולמרט להתפטר. ובקיצור, בשתי מלים, לפי העיתונים, הכל אישי.
אבל אי-אפשר להאשים רק את העיתונים. גם הרצפה עקומה. הנה למשל מזל מועלם מביאה ב"הארץ" את דבריו של אולמרט ("שנאמרו למקורבים"): "ציפי לבני מנסה לבנות קמפיין בחירות על הגב שלי". ויש עוד ועוד חילופי דברים בין מקורבים שונים. שלא כמו לבני, מאמר המערכת של "הארץ" (שחלקו מודפס היום על שער העיתון) עקבי, וקורא גם היום לאולמרט לפנות את כסאו לאלתר. "נכון, הפוליטיקה אינה מחזה-מוסר. אך היא גם איננה צירוף של טיעונים משפטיים פורמליים", נכתב במאמר. אז מה היא כן? לפי העיתונים: פארסה.
עיתונות חוקרת, היכן שלא צריך
לפני כשבועיים כתב כאן שלמה מן, במדור ביקורת עיתונות הספורט שלו "עומד בשער", על פרשת הג'יפ הגנוב של הכדורגלן לשעבר אייל ברקוביץ': "לפני כשבועיים התפרסמה גניבת הג'יפ היוקרתי שרכש אייל ברקוביץ' עוד לפני שהספיק לעשות עליו ביטוח. ביום רביעי התברר שהג'יפ הוחזר לו בדרך מסתורית. גם המשטרה מעוניינת לשמוע איך זה קרה בדיוק, אחרי שהשקיעה מאמצים ואמצעים באיתור השודדים. אולי בסוף עוד יתברר שהמקרה הזה דומה לסיפור גניבת מכשיר הסלולר של ברקוביץ' לפני חודשיים, שהתגלה בדיעבד כגימיק פרסומי". מן גם כתב נגד מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", שהקדיש לנושא מקום כאילו מדובר באירוע ספורטיבי.
ובכן, כחודש אחרי המקרה עצמו החליטו ב"ידיעות אחרונות" שהסיפור שווה אפילו יותר מאזכור בולט במוסף הספורט, והקדישו לו שני כתבים (יגאל סרנה ואורון מאירי) וכתבה במוסף סוף השבוע "7 ימים". ההפניה בשער הראשי של העיתון מכריזה על "הסיפור המלא על החזרת הג'יפ הגנוב של אייל ברקוביץ'". הסיפור, שכתוב בפרוזה מצטעצעת, בהחלט ארוך, אבל כלל לא מלא: לא מתברר בסופו בוודאות מה קרה לג'יפ (כנראה לא גימיק פרסומי, כנראה כן כופר ששולם לגנבים. תלוי למי מאמינים: ברקוביץ', המשטרה, צמד נוכלים או פרסומאי), ובעיקר, לא ברור למה זה מעניין אותנו בכלל.
עיתונות מצטטת, לא חוקרת
"ריב בגלל שטות", לפי מאיר תורג'מן ב"ידיעות אחרונות", המצטט את תיק החקירה בנושא, הוא כנראה הסיבה לרצח של משפחת פישר בידי אבי המשפחה, השוטר מייקל פישר. חוקרי הפרשה מפרטים: "ייתכן שמדובר בריב בגלל סיבה הכי שטותית, שתפס תאוצה והסתחרר". "ידיעות אחרונות" מקדים את המתחרים עם ציטוט הפרטים מתיק החקירה, אולם אינו מעלה סימני שאלה באשר להסבר.
לא צריך מודעה
"אכן, הבן הטוב", לשון ההפניה על שער עיתון "הארץ". לצדה נכתב: "גלריה, שי גולדן", ללמדך שההפניה היא לטקסט שכתב גולדן, הרכש הטרי של עורך "הארץ" דב אלפון, במוסף "גלריה". אלא שהתמונה שליד ההפניה היא תמונתו של גולדן. האם ב"הארץ" החלו לאמץ את הנוהג של העיתונים הכלכליים "דה-מרקר" ו"גלובס" ולפרסם את תמונת הכותב ליד הטקסט שכתב? מתברר שלא. הטקסט בעמ' 4 ב"גלריה" נכתב אמנם על-ידי שי גולדן, אבל עניינו גם הוא שי גולדן (בן 37). וליתר דיוק: "סיפור חייו יוצא הדופן". וליתר דיוק: קידום מכירות לספרו החדש, אוטוביוגרפיה.
ענייני תקשורת
רז שכניק מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי הרשות השנייה לא תאריך את הזיכיון לערוץ 10. מכרז יתקיים בינואר 2010, אם שר התקשורת יקבל את המלצות הרשות. ב"מעריב" העניין מקבל את הכותרת הצבעונית: "גורל ערוץ 10 בידיים של אטיאס".
גילי איזיקוביץ ממשיכה לדווח ב"הארץ" על המאבק של ארגון העיתונאים הזרים FPA בממשלת ישראל, האוסרת עליהם להיכנס לעזה.
"אני בעד שמערכת הבחירות הזו תהיה פתוחה ושכולם יענו לכל השאלות ויתייצבו מול כל הטענות", מצטט היום בן כספית את ציפי לבני ב"מוסף לשבת" של "מעריב", ולבני מוסיפה: "השבוע פתחתי בלוג אישי. אני מקווה להגיע, דרכו, לכמה שיותר אנשים". זה כבר טרנד ולא תופעה יחידנית, זה ברור, אבל מה יקרה כשהניסיון של פוליטיקאים להשתמש באינטרנט כדי לדבר עם הבוחרים ללא תיווך יהפוך מטרנד להתנהלות שגרתית? כלי התקשורת שמעסיקים את בן כספית ועמיתיו יצטרכו להמציא את עצמם מחדש. יהיה מעניין.
יש תגובה
אתמול הקדיש "דה-מרקר" עמוד שלם ואת השער האחורי שלו לכתבה עוקצנית שחבטה ללא רחם בעופר נמרודי ובעתיד הפיננסי של העיתון שהוא מוציא לאור, "מעריב".
היום, הכתבה הראשית של מוסף "עסקים" של "מעריב" עוסקת בשאלה "האם המשבר הכלכלי מבשר את דעיכתם" של העיתונים הכלכליים (ש"מעריב" הוא העיתון הגדול היחיד שלא השקיע בהוצאה לאור של אחד מהם), ומכוונת במיוחד ל"דה מרקר": "יותר מכל זו תהיה תקופת המבחן של קבוצת הארץ. החשש בהארץ הוא שפגיעה אנושה בעיתון הכלכלי החזק, שעליו שם רולניק את כל הקופה, תפיל גם את עיתון האם הוותיק". בסוף הכתבה, של לי-אור אברבך וחני יודל נכתב "תגובת דה מרקר לא התקבלה עד לשעת סגירת הגיליון". יתכן שהתגובה דווקא נשלחה, אבל לא ל"מעריב".