קבצנית בבודפשט, יולי 2008 (צילום: מתניה טאוסיג/פלאש 90)
הבא בתור הוא הונגרי
הוריקן או צונאמי? ב"מעריב" לא החליטו, וכך ההפניות הגדולות על שער העיתון למוספי השבת מדברות על "הוריקן כלכלי – סיקור נרחב" ו"הצונאמי – סיכום ביניים". הכותרת, באותיות ענק, בעמ' 2 של העיתון צווחת: "החשש: 55 אלף ישראלים יפוטרו". מי במפוטרים, לפי "מעריב"? עובדי התעשייה המסורתית, ההייטק, התיירות והמסחר.
איך יודעים שהמצב הכלכלי חמור, שהנהנתנות פסה והאבטלה חוזרת? כשקוראים כותרות כמו "מסע בעקבות הערק – המשקה הכי טרנדי בארץ" (על שער "ידיעות רחובות". ואל תשאלו איך השגתי את העיתון הזה, אחרת אצטרך להשקות אתכם ערק חרובים ולהרוג אתכם). למעשה המצב כל-כך חמור שהעיתונים צריכים לגרד מתחתית החבית מדינות שאפשר יהיה להכריז על התמוטטותן הכלכלית. אחרי ארה"ב, בריטניה, גרמניה, צרפת, אירלנד ומי לא (מישהו אמר איסלנד?), מזהיר "מעריב" כי הבאה בתור היא הונגריה.
הכותרת הראשית של "הארץ": "יום סוער בשווקים, העולם מתכונן למיתון". ובעמ' 2: "מנכ"ל הביטוח הלאומי: האבטלה תרים את הראש ומספר הנזקקים לסיוע יגדל". אבל הוא מדבר מהפוזיציה שלו, כפי שאולי יגיד אלי ברעם מהכתבה של פז וייסמן בעמ' 3 של "הארץ", "הבורסות קרסו והסטודנט מירושלים שילש את הונו". ברעם, סטודנט בן 25 הלומד חשבונאות , מסביר ל"הארץ" את שיטת ההשקעות שלו, שאינה כוללת קריאת עיתונים כלכליים.
גם זו תוצאה של המשבר: 12 ישראלים, מנהלי עבודה מחברת אשטרום, נלקחו כבני-ערובה על-ידי 300 פועלים סינים באתר בנייה באיים הקריביים. הסינים טוענים כי חלק מהכסף המגיע להם לא שולם, והם דורשים לקבלו. מחברת הבנייה אומרים כי הם שילמו את הכסף. כך התפרסם הסיפור אתמול בכלי התקשורת האלקטרוניים (אגב, הסיפור החל לפני ארבעה ימים, ורק עכשיו הגיע לתקשורת. לא זמן תגובה מהיר במיוחד).
היום ב"מעריב" (רוני מלול, מיה בנגל ורונית מורגנשטרן) הפרטים אחרים: הבנייה באתר נעצרה בשל התמוטטות בנק ליהמן-ברדרס, והפועלים דורשים בחזרה את הכסף ששילמו לקבלני כוח האדם כדי שיקשרו אותם עם חברת הבנייה. מחברת הבנייה נמסר כי הכסף לא שולם להם ולא הם אלה שצריכים להחזירו. אלא שבסוף הידיעה חוזרים שוב אל הגרסה הקודמת. אז מה קורה שם? לא ברור. ב"ידיעות אחרונות" הדיווח זהה (רק ששם מדובר ב-15 ישראלים, והחשיפה נזקפת לזכות ynet). כך או כך, אתמול בלילה שיחררו הסינים שישה ישראלים (או בניסוח של "מעריב": "כתוצאה אמורים שוחררו שישה ישראלי". המגיה לא נרדם, הוא כנראה לא קיים). שישה? ב"הארץ" המספר הוא תשעה.
וגם זו תוצאה של המשבר: אמיר בוחבוט מדווח ב"מעריב" כי ייתכן שבשל נסיגת איטליה ובריטניה מפרויקט מטוס החמקן, יתייקר מחירו, וייתכן שישראל לא תוכל להרשות לעצמה לקנותו. מי תיאר לעצמו שמהמשבר ייצאו גם דברים טובים, חושב לעצמו אחמדינג'אד.
כותרת השער האחורי של "דה-מרקר": "הבורסה מפגינה עוצמה: תל-אביב 25 ירד ב-2.8%; נדל"ן 15 איבד 5.9%". ההתמוטטות הבורסאית העולמית כבר כל-כך ברורה, שכותב הכותרות יכול לוותר על המלה "רק". ובשער הקדמי: "סכנה קיומית למאות עמותות בישראל". כותרת המשנה ההיסטרית: "הכיסים של התורמים הגדולים מתרוקנים במהירות מסחררת – ויחד עימם גם מקורות המימון של רבות מהעמותות בישראל. המגזר שמעסיק מאות אלפי עובדים – מבתי-חולים ועד עמותות לחלוקת מזון – צפוי להתחיל בפיטורים מיד לאחר החגים. 'ההיסטריה גדולה [...] לחלק מהעמותות לא תהיה ברירה אלא לחדול מלהתקיים [...] אנו עלולים להיקלע למשבר שלא היה פה מאז קום המדינה". אז הנה, לאחר שאתמול דיווח על נפילת הקפיטליזם וכתב בשבח ההתערבות הממשלתית, מצביע "דה-מרקר" גם על חזרת תחומי הרווחה והחסד מידיהם של נדבנים לידיה של המדינה.
גם נחום ברנע פותח היום את טורו במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" ברוח דומה. הוא מתמקד במוסדות חרדיים ש"מדווחים בימים האחרונים על התכווצות פתאומית, מאוד כואבת, בזרימת כספים מחו"ל". אלא שברנע מתעניין פחות בנושאים כלכליים ויותר בנושאים פוליטיים (כמו העיתונאים של פעם, וכפי שזה נראה עכשיו – עם ההלאמות והשערים על נפילת הקפיטליזם והעיתונים הכלכליים הקוראים להגברת הפיקוח מצד המדינה – גם כמו העיתונאים של העתיד), ולכן הוא כותב על ההשלכות הפוליטיות של המשבר הכלכלי שחווים (גם) מוסדות התורה החרדיים: "אם ישתכנעו הרבנים שתנודות הדאו-ג'ונס מציבות איום ממשי על רווחתם של אברכי בני-ברק, יש לציפי לבני ממשלה".
שירת רחוב וול: תנודתיות
למרות העליות
נמשכות הירידות
הדולר מזנק
הנפט צונח
(מכותרות העיתונים)
אז מי אשם
דן בורנשטיין ממוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" מציע אשמים נוספים במשבר הכלכלי: הסלבריטאים. "נראה שאין קשר בין מגפת הסלבז למפולת הכלכלית. אלא שדווקא שם, ביום שבו נגיף הרדידות הזה התחיל להתפשט ולשתק את החשיבה הביקורתית, הפכה כל התרבות שלנו לבלוף אחד גדול [...] קו ישר מחבר בין הסגידה לאנשים יפים וחלולים בטלוויזיה או במוזיקה לבין סגידה לאנשים כאלה בכלכלה ובפוליטיקה".
בורנשטיין מאשים את הסלבריטאים בהידרדרות ערך העבודה ועליית קרנן של אחיזת העיניים והתדמיות הריקות, אבל אולי יהיה נכון יותר להאשים את הציבור הסוגד לסלבריטאים. ואולי יהיה נכון עוד יותר להאשים את העיתונאים, המתווכים בין הציבור לידוענים ומוכרים להמונים סחורה מקולקלת בדמות ראיונות חלולים, מדורי רכילות וכתבות חנופה. אם אני לא טועה, גם "7 לילות" מספק סחורה כזו מדי פעם (לא בגיליון הנוכחי, שאפילו ראיון היחצ והשחץ השבועי שהוא מציע היום לקוראים – הפעם עם שחקן בשם אושרי כהן – מתגלה כאינטליגנטי למדי).
ויש עוד אשמים. לא במפולת, אלא ביציבות היחסית של הבורסה הישראלית. לפי גד ליאור, בני ברק ואלי שמעוני מ"ידיעות אחרונות", "מצילים את הבורסה עם הפנסיה שלכם". לפי גרסה זו, "קרנות הפנסיה הוותיקות" קנו מניות ואגרות חוב ב-800 מיליון שקל. האם המדינה עומדת מאחורי ההחלטה? אתמול בחדשות ערוץ 10 נטען שכן, אולם כבר בסוף המהדורה פורסמה הכחשה של משרד האוצר. היום ב"ידיעות אחרונות" מקבלים את גרסת האוצר, וכותבים שלא היתה הנחיה ממשלתית, אלא יוזמה של מנהלי הקרנות, שזיהו הזדמנות להשקעה.
אז מה עושים
"מעריב" מתהדר בפרויקט גדול במוסף "עסקים", ראיון עם שישה שרי אוצר לשעבר שמספקים עצות "כיצד על ישראל להתמודד עם המשבר הכלכלי" (בנימין נתניהו אינו ביניהם, ועל שער המוסף נכתב "ביבי ברח"). על-פי התקציר בעמודי החדשות, הנה ההמלצות:
אברהם שוחט טוען כי אין צורך בהתערבות ממשלתית כמו זו שמתבצעת בארצות-הברית, ושיש לשמור על מסגרת התקציב. שר האוצר הנוכחי, רוני בר-און, מדבר גם הוא על אחריות תקציבית. לפי סילבן שלום הכלכלה שלנו מבוססת לא רק על הון, אלא גם על הון אנושי. תבינו מזה לבד מה התוכנית שלו.
דן מרידור אומר שתפקידה של הממשלה בעת משבר הוא לשמור "על מתן שירותים נאותים של אחריות חברתית" ולתמוך בשכבות החלשות. מאיר שטרית מציע שלושה אפיקי פעולה: טיפול בנפגעי המשבר, תמיכה במקומות עבודה כדי להקטין את מספר המפוטרים ותמיכה זמנית בעסקים קטנים. ואהוד אולמרט אומר דברים שנראו כאילו הושמו בפיו על-ידי סאטיריקן הבא ללעוג לו, הנה הציטוט בשלמותו: "יש לנו מדינה שיודעת להוציא מתוכה אנשים יצירתיים, פיקחים, מתוחכמים. תפקידה של המדינה הוא לעזור להם לפרוח, ובעיקר לא להפריע להם יותר מדי, כי הביורוקרטיה הישראלית פיתחה דרכים להיות נטל על אלה שרוצים לעשות".
השיחות נמשכות
תחת הלוגו "מרכיבים ממשלה" מדווחת היום מרב דוד ב"מעריב" כי "ש"ס העבירה ללבני את תנאיה המדיניים לכניסה לקואליציה"; "התחייבות בכתב: ירושלים לא במו"מ המדיני". דוד כותבת כי ייתכן שזו תהיה אבן הנגף במו"מ, ולא הנושא המדובר יותר של הדרישות הכלכליות: ש"ס דורשת מיליארד וחצי שקל לקצבאות ילדים, לבני מוכנה לתת רק חצי מיליארד. ולפי יובל קרני, צבי אלוש וניסן שטראוכלר ב"ידיעות אחרונות", לבני מוכנה לתת עכשיו גם 700 מיליון, "אבל ש"ס לא מוכנה לפרוס את הסכום על פני שלוש שנים". מזל מועלם כותבת ב"הארץ" על ביקורת שנמתחת על שר האוצר רוני בר-און בקרב מפלגתו, על כך שאינו מוכן להתגמש בנושא הקצבאות. ביקורת אנונימית כמובן.
ואגב אהוד ברק. אתמול דיווח "ידיעות אחרונות" כי ברק מעוניין להגיע להבנה עם חמאס על הארכת הרגיעה. היום ב"הארץ" חוזרים על הידיעה הזו, אולם כותבים, באחת הכותרות על השער: "צה"ל צופה התלקחות בגבול הרצועה בינואר", אז יתקיימו בחירות ברשות הפלסטינית. ואמיר בוחבוט ועמית כהן מדווחים ב"מעריב": "תוך שלושה ימים: צה"ל הרג שלושה מיידי בקבוקי תבערה". לא בעזה, אלא כאן בישראל, ליד רמאללה ובית-אל.
עכו וירושלים
עם פרוץ המהומות בעכו כתב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" כי הן "סיפור מקומי" שישכך ולא יתפשט הלאה. כתבת השער של "המוסף לשבת" של העיתון היום עוסקת באפשרות ההפוכה. "ארבעה ראשי ערים מעורבות מדברים ביוזמת 'המוסף לשבת' על סכנת ההתלקחות בין יהודים לערבים. מה שקרה בעכו, הם מזהירים, עלול לקרות גם אצלם". מדובר בראשי הערים ירושלים, חיפה, לוד ורמלה. "סביב השולחן הסתמנה הסכמה גורפת לגבי תפקודו המוצלח של שמעון לנגרי, ראש עיריית עכו", כותב אורי משגב, המראיין. האם זה יכול לקרות גם אצלם? אף אחד מהמרואיינים אינו מכחיש.
היום במגזין השמאל הקיצוני "על צד שמאל", בכתבה של עבד א-סלאם נג'אר: "הקיצוניים שהובילו את האלימות לא היו מצליחים אם המציאות הקיימת לא היתה עוזרת להם. הרשויות מתעלמות ממדיניות ההזנחה בעכו – לא רק של האוכלוסייה הערבית, אלא גם של האוכלוסייה היהודית ברמה הסוציו-אקונומית הנמוכה. קל לשכנע יהודים אלה שמצבם קשה בגלל הערבים, ולא בגלל הזנחת הממסד. אנשים שעוקבים אחרי הקורה בערים המעורבות יודעים שלא התושבים הערבים ולא התושבים היהודים נהנים ממצב כלכלי-חברתי טוב".
ואם כבר ירושלים, כותרת על שער "מעריב" מכריזה: "החרדים מאבדים את השליטה בעיר". אבישי בן חיים מדווח כי חסידות גור החליטה שלא לתמוך במועמד החרדי מאיר פרוש.
ענייני תקשורת
"אז מתי תהפוך הפוליטיקה הישראלית לעניין של חיים ומוות – עבור הפוליטיקאים ולא רק עבור חיילי צה"ל – והסאטירה הישראלית לכזו שמסוגלת לירות ולהרוג?", שואל היום רענן שקד בטורו במוסף "7 לילות". שקד קובל על כך שסאטיריקנית אמריקאית כמו טינה פיי מסוגלת לחסל קריירה של פוליטיקאית אמריקאית כמו שרה פיילין (מובן שהכל עדיין בגדר השערה), בעוד שסאטיריקנים ישראלים מסתפקים רק במציצת דמם של הפוליטיקאים הישראלים, ולא דורשים את ראשיהם.