לפני שנים רבות, ב-30 בספטמבר 1984, החל פרופ' שלמה אהרונסון, איש מחלקת מדע המדינה באוניברסיטה העברית ועיתונאי לעת מצוא, לפרסם ב"הארץ" סדרה בת ארבעה מאמרים על ביצועי צה"ל במלחמת לבנון הראשונה. אלה היו טורים נשכניים, שמתחו ביקורת נוקבת על ניהול המלחמה והאשימו את קברניטיה, שר הביטחון אריק שרון והרמטכ"ל רפאל איתן, בקיפאון מחשבתי ובבינוניות. הם נסבו לא על הטענה הידועה של הולכת שולל מצד הפיקוד העליון ושר הביטחון, אלא על תפקודו של צה"ל כגוף לוחם בשדה הקרב.
אהרונסון הסתמך בממצאיו ובהשגותיו על "מחקרים אמריקאיים" שהובאו לידיעתו, וייחס את מקורם ל"חוקרים אזרחיים ואנשי צבא בדימוס במוסדות מוכרים בחוף המערבי של ארצות-הברית שאומנותם בהתחקות אחר צבאות העולם בלא משוא פנים".
מאמריו של אהרונסון עוררו רעש גדול, והרמטכ"ל דאז, רב-אלוף משה לוי ("משה וחצי"), פנה אל מערכת "הארץ" וביקש לעיין בנוסחם המקורי. "הארץ" לא הצליח לחלץ מידי אהרונסון את המחקרים שעליהם לכאורה התבסס. אהרונסון טען שהוא מחויב למקורותיו, שלהם הבטיח כי איש מלבדו לא יעיין בחומר המקורי. עוד הוא טען שחשיפת ולו מקצת מהמסמך המקורי תזהה את מחבריו, ובכך ימעל באמונם.
כל הנסיונות לשכנע את שלמה אהרונסון לספק רמזים על זהות המוסדות שפרסמו את המחקרים, להציג מכתב מהנהלתם שיאשר את קיומם, להסכים על צד שלישי חסר פניות שייחשף לחומר – לא צלחו. התנהלותו גרמה ל"הארץ" מבוכה רבה
אהרונסון, בקצרה, אמר כך: עקרון חסיון המקורות מונע ממני להמציא את הטקסט המבוקש ומצדיק את החלטתי. לא עזרו כל הנסיונות לשכנע אותו לספק ולו רמזים על זהות מוסדות המחקר שבהם נערכו המחקרים, להציג מכתב מהנהלתם שיאשר את דבר קיומם, להסכים על צד שלישי, גורם אמין וחסר פניות שבפניו יחשוף את החומר. אהרונסון טען כי בבוא היום, בחלוף שנתיים-שלוש, מכוני המחקר יפרסמו את המסמכים בעצמם.
התנהלותו של אהרונסון גרמה ל"הארץ" מבוכה רבה. ארבעת מאמריו פורסמו על סמך המוניטין שרכש עד אז כחוקר אקדמי וככותב ושדר רדיו וטלוויזיה מוכר. ככל שסירובו לספק ראיה לעצם קיומם של המחקרים התארך והלך, המוניטין של "הארץ" כעיתון מהימן הלך ונפגע. בצה"ל הגיעו למסקנה כי המאמרים הם פרי רוחו של אהרונסון בלבד. עורך "הארץ", גרשום שוקן, נענה להצעתי לבדוק את העניין ולהציג את ממצאי לקוראים. לאחר בדיקה הגעתי למסקנה ש"אין מנוס מהטלת ספק במציאותם של המחקרים ומהצבת סימן שאלה על מהימנותו של שלמה אהרונסון ועל השימוש שעשה, במובלע, במוניטין האקדמיים שלו" (כך כתבתי ב"הארץ" ב-16 בדצמבר 1984). מאז ולתקופה ארוכה חדל "הארץ" לפרסם מאמרים מפרי עטו של אהרונסון.
מתחפרים בסיפור בעייתי? שער "כלכליסט", 17.2.2022
צריך לקוות שעתידו המקצועי של תומר גנון, תחקירן "כלכליסט", יהיה שונה, ושהמוניטין המקצועי הטוב שרכש עד כה יוכיח את עצמו גם עתה, כאשר ממצאיו על אופן השימוש ברוגלות על-ידי המשטרה יעמדו במבחן המציאות. עד כה נהג גנון באופן שמזכיר קצת את התנהלותו של אהרונסון לפני 38 שנים, ולכן אורבת לפתחו הסכנה שאמינותו תועמד בסימן שאלה.
עקרון חסיון המקורות הוא אכן ציווי מוסרי ומקצועי מוצק – היו עיתונאים שבחרו להישלח לכלא ובלבד שלא להסגיר את מקורותיהם – אך גם הוא חשוף לערעור כאשר מצטבר רושם שהמידע שמסר המקור כוזב, או שהמקור ניצל לרעה את תוקפו של העיקרון כדי להטעות את הציבור ולהתל בעיתונאי. תומר גנון נהנה לפי שעה משמו הטוב ומהערפל המתעתע האופף מטבע הדברים את העניין הנדון, אך לא לאורך ימים יוכל להתכסות תחת שמיכת החיסיון.
* * *
מי שכבר היום חייבת דין וחשבון על התנהלותה בפרשה הזו היא חבורת הביביסטים בתקשורת, שקפצה על תחקירו של גנון כמוצאת שלל רב וידעה מהרגע הראשון, כאיש אחד, להצביע על הנבל בסיפור: המשטרה והפרקליטות. "אמרנו לכם", הריעו עמית סגל, שרון גל, אבישי בן-חיים, שמעון ריקלין, ינון מגל ודומיהם כשהם מנופפים בתחקיר "כלכליסט" ומציגים אותו כראיה ניצחת לגרסתם המוכרת בדבר מסע הציד שרשויות אכיפת החוק ניהלו ומנהלות נגד בנימין נתניהו במטרה אחת בלבד – לסלקו מכס ראש הממשלה.
לא היו לאנשי החבורה זו ספקות. לא התגלעו בתוכם חילוקי דעות. הם התעלמו מהאופי הגורף, חוצה המחנות הפוליטיים, של יעדי הריגול המשטרתיים שתחקירו של גנון הצביע עליהם. לדידה של החבורה הביביסטית בתקשורת הוכיח התחקיר בעיקר תופעה אחת, שעליה היא הצביעה מאז נפתחו החקירות נגד נתניהו: מאמץ מאורגן ומתואם להדיחו מהשלטון. הנה כמה תזכורות.
ב-20 בינואר צייץ עמית סגל:
הסיפור הזה כל-כך מדהים, כי א) אם הוא נכון המשטרה על כל קציניה שיקרה במצח נחושה ב) הוא מראה שסיפור ניר חפץ לא היה באג במערכת אלא פיצ'ר. הסחיטה הפלילית כפעולת חקירה. כל הכבוד לתומר גנון
ב-1 בפברואר העצים שמעון ריקלין את אווירת הקונספירציה שהחבורה הזו יצרה סביב חקירות נתניהו, ופרסם בתוכניתו "כותרת מרעישה" (שהופרכה מיד):
משטרת ישראל עובדת מזה שלוש שנים עם חברת סייבר שאהוד ברק הוא ממקימיה. החברה נקראת "פראגון". בחברה הזו משטרת ישראל משתמשת כדי לעקוב גם אחרי אנשים של בנימין נתניהו
ב-5 בפברואר ניהלו ינון מגל ואראל סג"ל את הדו-שיח הבא בטוויטר. מגל תהה:
קצת מוזר שתנ"צ יואב תלם, שהיה ראש זרוע חקירות ביאח"ה ובזמנו הציג את עצמו בפני אנשים כ"ראש צוות החקירה של מומו פילבר", יושב באולפנים וטוען ש"משטרת ישראל לא מרגלת אחר אזרחים"
בוגר וקסנר, מהמחזור של עו"ד יונתן תדמור ראש מיסוי וכלכלה. עבדו ביחד גם על תיק 3000 וניסו בכל כוחם להוציא מגנור את השם המפורש "ביבי". מעניין אם גם ב-3000 הופעל פגסוס
סג"ל לא הסתפק בכך, ופנה בציוץ לשר המשפטים גדעון סער:
מה אתה אומר על פגסוס? מה אתה אומר על האפשרות שמערכת אכיפת החוק ביצעה פוטש בראש ממשלה נבחר באמצעות שימוש בתוכנות ריגול? אתה שר המשפטים לא?
כעבור יום, ב-6 בפברואר, התראיין עמית סגל אצל שרון גל בתחנת הרדיו גלי-ישראל. בין השאר אמר שם:
רוני אלשיך לא נתן עד לרגע זה הסברים לדברים הרבה יותר פשוטים... לא יכול להיות שמגיע לפרקליטות חומר שמגיע מטלפון של עד מדינה ואתה לא יודע שזה נעשה באמצעות תוכנת פגסוס וכדומה. רוני אלשיך תמיד חשב שהעיתונאים או התקשורת זה כלי הפעלה מבחינתו ולא צורך דמוקרטי. עיתונאים שלא באו לו בטוב בעיניים – הוא הכפיש והשמיץ אותם. המשטרה בכהונתו היתה ביחסים הבעייתיים ביותר עם אמירת אמת בשנים האחרונות... כשתחקיר "כלכליסט" יצא בחלקו הראשון – קיימתי שיחות רקע עם בכירים במשטרה, לרבות כאלה שהיו מעורבים בחקירות נתניהו. הם לקחו אותי הצידה ואמרו לי: "עזוב אותך, לא היה שימוש בתיקי נתניהו בדברים כאלה". אחד מהם היה ראש צוות החקירה של פילבר... היה פה כיסתוח, למה לשקר? אם אתה משקר – סימן הוא שיש לך מה להסתיר. עכשיו אנחנו רואים את תחילת האשמות, בפרקליטות אומרים "לא ידענו", במשטרה אומרים "לא רק שידעתם אלא גם אישרתם הכל". זה יילך ויתפתח
באותו יום פסק אראל סג"ל באופן נחרץ ב-103FM:
היה פה תיק תפור. היתה פה משטרה שעשתה פישינג לראש הממשלה
ואבישי בן-חיים לא פיגר אחריו, וצייץ:
אם נפתלי בנט היה אדם מוסרי, הוא היה מוציא היום, כראש ממשלת ישראל, הודעה מיוחדת שקוראת: לעצור את משפט נתניהו
בתזמון מופלא הצטרף ריקלין למקהלה:
הוועדה לבדיקת הטענות על שימוש לא חוקי בתוכנות ריגול היא חארטה בארטה. מערכת המשפט החליטה לחסל את נתניהו ולחבל בסיכוייו להיות ראש ממשלה
למחרת הצהיר סג"ל, בתוכנית רדיו עם דוד ורטהיים:
אני כמעט משוכנע ב-100% שהואזנתי. היה פה פיגוע נגד הדמוקרטיה הישראלית. טענו במשך שנים שהתיקים נגד נתניהו נתפרו... תפרו פה ראש ממשלה, פגעו בדמוקרטיה
לתשומת לבך איילת שקד: הפלת ראש הממשלה נתניהו שייצג ציבור מודר היא כותרת החקירה הנדרשת. ועדת החקירה צריכה לבדוק את הסיפור הגדול: איך הופלה ממשלת נתניהו באלימות לגלית, איך הודרה ישראל השנייה מהחיים הדמוקרטיים, ואיך עלה נפתלי בנט בחוסר מוסריות (אני מנומס תמיד) לראשות הממשלה
גם ארי שביט רכב על הגל, ואמר בראיון לריקלין בערוץ 14:
מה שמתגלה הוא הרבה יותר חמור ממה שניתן היה להעלות על הדעת. מה זה, להאזין לבן של ראש הממשלה! להאזין לעיתונאים! למנכ"לית משרד המשפטים! זו זוועה! זו פשוט זוועה! אנשים שבאו מתוך מערכת כוחנית הפעילו אמצעים פסולים נגד אזרחי המדינה, בעלי תפקידים וראש ממשלת ישראל. אין פה סימטריה. רק צד אחד אשם. מתוך שנאת אחים ומלחמת השבטים הפעילו אמצעים שלא ניתן היה להעלות על הדעת
וכך זה נמשך, יום אחר יום, בכל כלי התקשורת העומדים לרשות החבורה הזו. הנה תזכורות מהשבוע שעבר, שבו החלו לבצבץ סימני השאלה לגבי מהימנות גרסתו של תומר גנון.
ב-8 בפברואר התראיין התראיין סג"ל למשה גלסנר בתחנת הרדיו קול-ברמה. בין השניים שררה הסכמה מלאה כי פרשת NSO מוכיחה שתיקי נתניהו נתפרו. גלסנר: "ממשלה לא כל-כך מהר תשמוט את הטרף שנקרא נתניהו מידה". סג"ל: "זה כמו אקדח מעשן, ממש תותח, שמאשר את כל מה שטענתי. ועדת חקירה לא מספיקה. צריך לפתוח בחקירה פלילית". גלסנר: "אי-אפשר לסמוך על מי שיחקור. כל רשויות החוק נגועות". סג"ל: "אפשר לבנות צוות חקירה מיוחד".
ולקינוח – בן-חיים מתראיין לשרון גל בחדשות 13 ביום ראשון האחרון:
המשטרה חשבה שמותר לה לעשות כל דבר כדי להפיל את ראש הממשלה... סימנו פה ראש ממשלה כיעד מרכזי של מערכת האכיפה, ככה הפילו ממשלה – זה דבר חמור
יש שתי דרכים להבין את התנהלותה התקשורתית של החבורה הזו: או שהיא שבויה כה עמוק בקונספציה הקונספירטיבית שלה, עד כי אין היא מבחינה עד כמה סוחפת אותה ההטיה הזו למחוזות אסורים מבחינה עיתונאית ומציגה אותה באור נלעג; או שהיא מדקלמת ביודעין מסרים כוזבים שמקורם בסביבת ראש הממשלה הקודם.
בין כך ובין כך, האנשים האלה הנחזים לעיתונאים עושים שקר בנפשם, ואינם מבינים שיושרתם האישית מתרסקת כתוצאה מהתנהלותם. הרי ממצאיו של תומר גנון נתונים עתה בספק, שמתחזק עם פרסום תוצאות הבדיקה שהגישה התביעה בתיקי נתניהו לבית-המשפט, ועם ההדלפות על המסקנות הצפויות מהבדיקה שערך הצוות בראשות עמית מררי, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה; ובכל מקרה, גם לשיטתו של גנון, הריגול המיוחס למשטרה כלל לא כוון באופן מיוחד נגד נתניהו.
כיצד אפוא הם ממשיכים לדבוק בגרסתם שלפיה תחקיר "כלכליסט", גם מלכתחילה ובוודאי בדיעבד, מספק הוכחה ניצחת למזימת המשטרה והפרקליטות לסלק את מנהיג הליכוד מהשלטון?
האנשים האלה עושים צחוק מעצמם ומיומרתם לתפקד כאנשי תקשורת לגיטימיים, ומספקים המחשה מתמשכת להצלחה של גיבורם לקעקע עד היסוד את מעמדן של הרשויות הממלכתיות הממונות על אכיפת החוק. עובדה: בתחרות בין אמינות "כלכליסט" לאמינות המשטרה, הפרקליטות, המוסד והשב"כ – העניקה בשבועות האחרונים רובה המכריע של התקשורת יתרון ברור ליומון הכלכלי מבית "ידיעות אחרונות".
תודה ליפתח בריל על סיועו בליקוט המובאות