מאז נודע בירדן באמצע נובמבר על הסכם המים והחשמל המתגבש עם ישראל, מאות סטודנטים בממלכה יצאו להפגנות בקמפוסים, וברשתות החברתיות גינו את ההסכם באמצעות הסיסמה "נורמליזציה היא בגידה". הרשויות בעמאן הקפידו בתחילה על עמימות, והציבור הירדני למד על דבר קיומה של העסקה רק דרך אמצעי התקשורת הישראליים והזרים. אבל למרות ניסיונות ההכחשה שנמשכו, דובר משרד המים וההשקיה שבר לבסוף את חומת השתיקה ושלח את סעיפי ההסכם המתגבש לקבוצת ווטסאפ של עיתונאים.

לפי המסמך, שהועלה לאתר משרד המים באנגלית בלבד, ישראל וירדן צפויות לחתום על עסקה שלפיה ישראל תמכור מים מותפלים לירדן בכמות כפולה מזו המסופקת לה כיום בתמורה לחשמל סולארי שישראל תרכוש מירדן. כך פורסם באתר "וואלה" בנובמבר. החשמל הירדני יופק בחווה סולארית ענקית במדבר הירדני, שתוקם על ידי חברה אמירתית. ההסכם הוא תוצאה של מגעים חשאיים שהתקיימו בין המדינות בתיווך ארה"ב ואיחוד האמירויות, והחתימה צפויה להתקיים בדובאי בחסות ממשל ביידן.

אף שמדובר על פניו בהסכם משתלם לשני הצדדים, ואף שירדן משוועת לשיתופי פעולה אזוריים שיטיבו את מצבה בצל המשבר הכלכלי החמור שעובר עליה, ברחוב הירדני ומעל דפי העיתונים במדינה נרשמו מחאות חריפות. אמנם חלפו כבר 25 שנה מאז החתימה על הסכם השלום בין שתי המדינות, אך הציבור הירדני עדיין אינו מוכן לנרמל את היחסים עם ישראל, ומגזרים רבים בו אף רואים בה מדינת אויב לכל דבר. ההסכם הגדול והמתוקשר נתפס בעיני הירדנים כעליית מדרגה בנורמליזציה בין שתי המדינות, ואף שקיבל את אישורו של המלך עבדאללה השני, הממשלה סופגת קיתונות של ביקורת מצד הציבור.

העיתונאי והסופר הירדני עמאר א-שוקיירי פרסם באתר הליברלי "חיבר" (7iber) כתבה שסקרה את המחאות. הוא כותב כי ההסכם אינו נראה כחלק מחזון כלכלי של ירדן עצמה. הטקסט שפורסם באתר משרד המים וההשקיה מציג את ההסכם כחלק מ"שיתוף פעולה אזורי" שנועד להביא "לשלום, יציבות, ביטחון ושגשוג לכל הצדדים ולמזרח התיכון כולו" – מונחים ושפה ברוח "עסקת המאה" של טראמפ. א-שוקיירי מדווח כי כוחות משטרה וביטחון שבאו לפזר את הפגנות הסטודנטים שפרצו בקמפוסים שונים הורו למשתתפים למחוק סרטונים ותמונות מהאירוע, וכי יותר מ-30 מהמפגינים נעצרו.

מתקן ההתפלה באשדוד (צילום: אדי ישראל)

דברים נוספים בגנות ההסכם המתגבש מביאה העיתונאית הירדנית הדיל א-רוואבדה בכתבה שפרסמה באתר העצמאי "דרג'" תחת הכותרת "מים מישראל תמורת חשמל מירדן: שתיקה מצד הגורמים הרשמיים למול זעם עממי ברחבי הממלכה". בכתבתה מציינת א-רוואבדה שזו כבר העסקה הגדולה השנייה המתגבשת בין ישראל לירדן בשנים האחרונות. ההסכם הקודם, שעליו חתמה חברת החשמל הממשלתית של ירדן בספטמבר 2016, קבע כי ירדן תייבא גז טבעי מישראל בשווי 15 מיליארד דולר במשך 15 שנה. כתוצאה משני ההסכמים הללו, טוענת א-רוואבדה, "ביטחונה של ירדן בתחום האנרגיה והמים נתון לרחמיה של ישראל".

א-רוואבדה מראיינת את חבר הפרלמנט הירדני ויו"ר לשכת עורכי הדין בירדן לשעבר סאלח אל-ערמוטי, אשר מכנה את ההסכם "מתנה לישראל" וטוען כי הוא איננו חוקתי. אל-ערמוטי מסביר כי ההסכם סותר את סעיף משנה 2 לסעיף 33 של החוקה הירדנית, שלפיו הסכמים שמטילים הוצאות על אזרחי ירדן או עלולים לפגוע בזכויותיהם הקולקטיביות או האישיות אינם תקפים, ורק לפרלמנט ישנה הסמכות לאשר אותם. כמו כן, תנאיו הסודיים של כל הסכם שכזה אינם יכולים לעמוד בסתירה לתנאיו הגלויים של ההסכם שמותרים בפרסום לציבור.

אל-ערמוטי סבור אפוא שהפרלמנט לא יאשר את ההסכם, אך מוסיף כי השיח שמתקיים בתקופה האחרונה בירדן בנוגע למשבר המים במדינה בעקבות התייבשות של שישה מ-17 הסכרים של ירדן ושל 14 מתוך 16 מאגרי מי התהום שלה, סולל למעשה את הדרך לאישור ההסכם.

פתרונות עוקפי-ישראל

בהקשר זה, א-שוקיירי מדווח בכתבתו על המחאות כי מארגני ההפגנות עומדים בקשר עם כמה מחברי הפרלמנט במטרה להביא לכך שההסכם לא יעבור את אישור הפרלמנט. אולם מרוח הדברים של כמה מהאנשים שאותם מראיין א-שוקיירי עולה, באותה נשימה, שהם אינם תולים בכך תקוות גדולות.

אחד המרואיינים הוא האקטיביסט והסופר הירדני הישאם אל-בוסתאני, מי שהוביל את קמפיין המחאה "גז מהאויב הוא כיבוש" שקרא לביטול עסקת הגז הטבעי שנחתמה בין ירדן לישראל בשנים האחרונות. אל-בוסתאני סבור כי הפרלמנט ירבה בדיבורים, אבל בסוף לא יפעיל את הסמכויות המוקנות לו מכוח החוקה, כמו שקורה בדרך כלל. הוא מוסיף בסיכום דבריו ש"תפקיד הפרלמנט בשלב הזה הוא להפיל את הממשלה".

מאידך גיסא, א-רוואבדה מציעה כמה פתרונות אחרים למצוקת המים של ירדן, פתרונות שאינם תלויים בישראל ויכולים לייתר את המיזם שעומד כעת על הפרק. פתרון אחד, שניתן למימוש בטווח הזמן המיידי לאור ההתקרבות בין סוריה לירדן בתקופה האחרונה, הוא לדרוש מהמשטר הסורי לעמוד בהסכמים שנחתמו בין שתי המדינות בעניין הזרמת המים לנהר הירמוך – הסכמים שבהם לא עמדה סוריה מאז פרוץ מלחמת האזרחים במדינה בשנת 2011.

העיתונאית הדיל א-רוואבדה הציעה, במקום ההסכם עם ישראל, לדרוש מהמשטר הסורי לעמוד בהסכמים שנחתמו על הזרמת מים לירמוך, שסוריה לא כיבדה מאז פרוץ מלחמת האזרחים

פתרון אחר שהוצע על ידי ראש ממשלת ירדן בשר אל-ח'סאוונה כולל חפירת בארות ענק במחוזות הצפוניים של הממלכה במרחק של קילומטר אחד זה מזה והקמת תחנות התפלה למימיהן – תוכנית במימון יפני שהוצעה לירדן ושיכולה לספק כ-60 מיליון מטר מעוקב של מים לצפון הממלכה, אך לא זכתה לשום תגובה.

נקודת מבט נוספת מוסיף מוהנד מוביידין, היסטוריון ירדני הכותב בבימות פובליציסטיות שונות בתקשורת הערבית. לדבריו, הציבור הירדני זועם בגלל הסכם זה, שכן הוא מסמל פניית פרסה במדיניות הירדנית כלפי ישראל, בפרט בשנים האחרונות.

מוביידין מסביר בטורו ב"אל-ערבי אל-ג'דיד" הביקורתי כי במשך ארבע שנות כהונתו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, עמד הממשל הירדני בנחרצות נגד כל הלחצים שהופעלו עליו וסירב להצטרף לרכבת הנורמליזציה של הסכמי אברהם. יתרה מזאת, נדמה היה שירדן אף מאמצת קו מדיני נוקשה יותר כלפי ישראל דווקא בתקופה מאתגרת זו - דבר שהתבטא בין היתר בהתעקשותה של ירדן להשבת מובלעות צופר ונהריים לידיים ירדניות ובעמידתו הנחרצת של המלך עבדאללה על עקרון האפוטרופסות ההאשמית על המקומות הקדושים בירושלים. דווקא לנוכח כך ניצב כעת הציבור הירדני ותוהה לאן נעלמה הנחרצות המדינית של ירדן ומדוע מגלה כעת הממשל נכונות לשפר את יחסיו עם ישראל לטובת אינטרסים?

אלא שמעבר לטיעונים בגנות הנורמליזציה עם ישראל, מוביידין מוסיף כי הזעם הציבורי על העסקה נובע במידה רבה גם מכך שמעבר למצוקת המים, בירדן שורר  בשנים האחרונות משבר אנרגיה שהוביל להתייקרות החשמל במדינה. כשזה המצב, לא מפליא שהאזרחים הירדנים זועמים על הקמת חוות ענק סולארית ומתקדמת כדי למכור חשמל לשכנה השנואה ממערב – ולו בתמורה למים שכה חסרים למדינה – כאשר האזרחים הפשוטים, המשקיעים והתעשיינים נאנקים תחת עלויות החשמל המאמירות.

לחץ על הפרלמנט

הפרלמנט הנוכחי נבחר בצל מגפת הקורונה וכדי לספק מענה לאתגריה, שאחד מהמשמעותיים שבהם הוא להשיב לציבור הירדני את האמון בבוחריו. אם זו אכן שאיפתם של חברי הפרלמנט, מסכם מוביידין, אם ההסכם המדובר יאושר בפרלמנט, כפי שצפוי שיקרה, יהיה זה עוד צעד שמרחיק את הציבור הירדני מהפרלמנט ומנבחריו.

ירדן סובלת ממחסור חמור במי שתייה לתושביה, שרק הולך ומחריף בשל משבר האקלים, אבל היא רוויה בשטחים פתוחים שטופי שמש המתאימים להקמת תחנת כוח סולארית עם מאות פאנלים. ישראל, שלה רצועת חוף ארוכה, מוכנה להקים לחופי הים התיכון מתקן התפלת מים ייעודי לירדן, שלה-עצמה אין כל מוצא לים מלבד ים סוף, הרחק מריכוזי האוכלוסייה במרכז הממלכה.

על פי ההסכם הצפוי להיחתם עם ישראל, שתי המדינות ימכרו זו לזו את החשמל ואת המים שהן יפיקו בשטחיהן. השדה הסולארי שיוקם בירדן יוכל לייצר כ-1.2 ג'יגה-ואט שיופקו ויימכרו באופן ייעודי לישראל. אלה אמורים להוות כ-8-7% מכלל האנרגיה המתחדשת שבה תשתמש ישראל בשנת 2030 וכ־2% מצריכת החשמל שלה.

ההסכם יבהיר עוד כי המדינות שואפות להגדיל את החווה הסולארית בעתיד כך שהיא תוכל לייצר עד 5 ג'יגה של חשמל. בתמורה לחשמל, ישראל תזרים לירדן תשלומים המוערכים בכחצי מיליארד שקל בשנה, והם יחולקו בין ממשלת ירדן לבין החברה האמירתית שתפעיל את החווה. נוסף לתשלומים אלה הצהירו הירדנים על כוונתם לרכוש מישראל כ-200 מיליון מ"ק בשנה של מים מותפלים.

און דגן הוא מתרגם וכותב בצוות פרויקט אופק במכון ון ליר בירושלים.

מאמר זה מתפרסם במסגרת פרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מרכז מנאראת במכון ון-ליר בירושלים ובין הפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק קטן מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם בנצרת. לדף הפרויקט באתר הפורום