פרופ' דניאל פרידמן פרסם הבוקר (6.12) מאמר ב"ידיעות אחרונות" שכותרתו: "ועדת בדיקה לתרגילי החקירה". ואלו הם דברי הפתיחה של המאמר:

אין שום דבר חדש בעדותו של ניר חפץ על התנאים 'המפלצתיים' שבהם נחקר, על לילות ללא שינה, על איומים בלתי פוסקים, על השפלות ועל תנאים בלתי אנושיים במעצר שכל מטרתו היא שבירת נאשם עד שיודה או עד שישתכנע להפוך לעד מדינה".

פרידמן מגיב כאן לעדות שחפץ מסר ועדיין מוסר בחקירתו הנגדית במשפט האלפים, ואשר טרם הסתיימה. לצורך ביקורת זו נתעלם מן העובדה המדהימה כי ביקורתו של פרידמן מתייחסת – אם בכלל אפשר לקרוא לכך "התייחסות" – לתנאי החקירה של עד שעדותו מסבכת נאשם שהוא גם בעל העיתון שפרידמן כותב בו, נוני מוזס. שכן לא על הבושה של העיתון ברצוני לדבר כאן אלא על פרידמן עצמו, בהיותו "איש הגון".

המאמר פורסם כאמור ב-6.12. ובכן, חשוב לדעת כי לנוכח העובדה שהדיון במשפט מוקלט, הפרוטוקול מתפרסם רק כשבועיים לאחר מועד הדיון.

במועד שבו נדפס המאמר של פרידמן, הפרוטוקול הטרי ביותר שהתפרסם היה מחקירתו הראשית של חפץ ב-29.11. כיוון שפרידמן לא נכח בבית-המשפט בעצמו, ברור שהמסקנות הנחרצות שהוא מציג לקורא אינן נסמכות לא על שמיעה ולא על קריאה (ולו שטחית) בפרוטוקול הדיון שבו נשאל חפץ על תנאי החקירה, אלא על דיווחים (חלקיים ושטחיים מעצם מהותם) בכלי התקשורת. זאת כמובן כי פרידמן איש הגון הוא.

אבל העיקר עוד לפנינו.

פרידמן הוא מומחה מהמדרגה הראשונה למשפט אזרחי, לדיני חוזים, לדיני עשיית עושר ועוד. הוא אינו מומחה למשפט פלילי. אבל גם מבלי שיהיה מומחה, הוא בוודאי יודע כי בהמשך המשפט אמורים להעיד ולהיחקר חוקרי המשטרה אשר גבו את העדויות מחפץ (הן כשנחקר באזהרה כחשוד והן כשנחקר כעד, לאחר שחתם על הסכם עד מדינה).

ניר חפץ מגיע לבית-המשפט המחוזי בירושלים, 6.12.2021 (צילום: יונתן זינדל)

במלים אחרות, את המסקנות הנחרצות על כך שחקירת חפץ היתה "מפלצתית" פרידמן מסיק מתוך שמיעה (חלקית, כאמור) של צד אחד בלבד, הוא הנחקר חפץ. פרידמן לא ממתין ולא סבור שיש להמתין לשמיעת הצד השני בפרשה – חוקרי המשטרה. זאת, כמובן, כי פרידמן איש הגון הוא.

פרידמן מלא טענות כרימון למערכת המשפט הישראלית, ולא רק כאן. אולם הדוגמה שהוא עצמו נותן לנו במאמר, הן בתוכנו והן במועד שבו נכתב, היא פשוט האבסורד בהתגלמותו. לפי גישתו של פרידמן, די לשופט (או לציבור, או למומחה משפטי כמותו) לשמוע רק צד אחד, ובאופן חלקי, ללא שמיעת הצד השני, כדי להגיע למסקנה נחרצת וחד-משמעית כי חקירה מסוימת היתה "מפלצתית".

גם בעולם המשפטי שפרידמן שואף לכונן זה שנים, חריצת משפט באופן הזה פשוט מאוד איננה משפט, אלא חריצת דין בהתאם ל"לינץ' התקשורתי הציבורי". פרידמן מדבר על "שיפור" מערכת המשפט, ובה בעת מפגין זלזול מוחלט במוסכמות הבסיסיות ביותר שלה: אינך שופט ומכריע בנחרצות על בסיס שמיעת צד אחד מבלי להמתין אפילו לשמוע את הצד השני.

אבל לפרידמן מן הסתם אין צורך בשמיעת הצד השני כדי להסיק מסקנות, כי פרידמן איש הגון הוא.