קרטל הפרשנים

מה שלום ראש הממשלה נפתלי בנט? תלוי איזה עיתון תקראו הבוקר. אם אתם קוראים של "ידיעות אחרונות" יספר לכם נחום ברנע ש"בנט מאושר". אם אתם אנשים חושבים שמנויים על "הארץ" תשמעו מיוסי ורטר ש"בנט נהנה". אם אתם יותר טיפוסים של "מעריב", בן כספית יגיד לכם ש"בנט מבסוט".

אצל שלושת הפרשנים הפוליטיים הבכירים בישראל מצב רוחו המרומם של ראש הממשלה אינו עניין של מה בכך, אלא מוזכר בהבלטה יתרה.

"נפתלי בנט נהנה" הן מילות הפתיחה לטור של ורטר. "נפתלי בנט מבסוט" הוא המשפט שבו נפתח הטור של כספית. הביטוי "בנט מאושר" משמש כותרת לטורו של ברנע ב"מוסף לשבת", ומופיע גם בהפניה מהפינה השמאלית העליונה בראש שער קונטרס החדשות (מהאזורים היוקרתיים והנצפים ביותר בכל עיתון).

גם חלקים אחרים בטורי שלושת הפרשנים חופפים. אצל כספית יש "ממשלה של רצון טוב". אצל ורטר הממשלה היא "מופת של עשייה ורצון טוב". אצל ברנע, "הדלק שמניע את הממשלה הוא הרצון הטוב של השרים". "טוב לו בממשלה, רע לו בכנסת", כותב ברנע. ורטר מנסח זאת כך: "בנט מיטלטל בין הצד המואר של עולמו, שזו הממשלה [...] לבין הצד האפל, שזו מליאת הכנסת".

בנט ודובריו שוחחו, כך נראה, עם שלושת הפרשנים הפוליטיים המובילים בעיתונות המודפסת ויצרו מצב שבו לא משנה איזה מהעיתונים המרכזיים (למעט "ישראל היום") נקרא הבוקר, נקבל את אותו דף מסרים. מהצד של בנט, זו הצלחה דוברותית ברורה. מהצד של העיתונאים, זו נחת של שבת. אחרי שנים ארוכות של צום, חזרה הנגישות אל מוקד הכוח מספר 1 בישראל – לשכת ראש הממשלה. כמו רבין ופרס, כמו שרון ואולמרט, נראה שראש הממשלה הנוכחי יודע להרים טלפון במהלך השבוע אל הפרשנים הבולטים ולעצב את התוכן שיתפרסם בשישי.

מהצד של הקוראים יש קודם כל נקודת עיוורון מוחלטת, שכן מעטים בלבד נחשפים ליותר מעיתון אחד ורואים שהפרשנות הפוליטית שהם מקבלים מבוססת על קמפיין יחסי-ציבור של ראש הממשלה. חמור מכך, לנגישות יש מחיר. מאמרי הפרשנות מהבוקר הם ניצנים של עיתונות המזדהה עם לשכת ראש הממשלה, במקום לבקר אותה. כבר היינו במצב הזה.

ההתערבויות הפושעות של נתניהו בענף העיתונות לא הגיעו יש מאין. הן צמחו על קרקע הסינרגיה בין ראשי הממשלה הקודמים לעיתונות ששיתפה עמם פעולה ודרשה שיתוף פעולה דומה ממנהיג הליכוד. נתניהו סירב, הקים מתחרה שחולק בחינם, הסתבך בפלילים והלך. עכשיו המסורת העיתונאית הקלוקלת חזרה לקדמת הבמה. בשם הנגישות בוקע קולו של המנהיג מטור הפרשנות הפוליטי בשישי. להבדיל מעידן נתניהו, הפעם אין מדובר בעיתון אחד המזוהה פוליטית עם פוליטיקאי אחד, אלא בשלושה פרשנים שאינם נחשבים למזוהים עם ראש הממשלה.

שפת קוד

בנט, כותב ברנע בטורו, הוא כיום מנהיג נטול קהל מצביעים, אך לדבריו יש בכך דווקא יתרון: "הוא לא חייב דבר לאף אחד, לא לחברי מרכז, לא לקבלני קולות, לא לערוץ טלוויזיה ולא לעיתון".

זו שורה שכדאי לקרוא שנית, הפעם כשזוכרים שהמו"ל של ברנע, ארנון (נוני) מוזס, עומד לדין באשמת שוחד אחרי שהציע לראש הממשלה הקודם, נתניהו, להשתמש בכלי התקשורת שבשליטתו כדי לשמור עליו בתפקיד ראש הממשלה כמה שיותר זמן (בתמורה לפגיעה במתחרה המסחרי המרכזי).

בנט בהחלט חייב דבר או שניים ל"ידיעות אחרונות", ההגשמה התקשורתית המובהקת של קואליציית רק-לא-ביבי. ואם הוא לא מבין את זה עכשיו, כשברנע כותב לו במפורש שהוא לא חייב דבר לאיש, הוא יבין את זה בהמשך.

ובינתיים, ב"ישראל היום"

הפרשן אמנון לורד מתייחס גם הוא למחסור של ראש הממשלה במצביעים, אולם מגיע למסקנות שונות מאלו של הקולגה מ"ידיעות אחרונות". לפי לורד, "לבנט ולשקד אין לאן לחזור, לא רק מבחינת המחוז האלקטורלי שלהם; אין להם דרך חזרה מבחינה מוסרית, רגשית, אידיאולוגית. הם מין ילד יתום, דו-ראשי, שמטופל במשפחת אומנה שמאלנית".

לצד הדימוי הציורי, ללורד יש גם אנלוגיה היסטורית. לדבריו, "הלהט של בנט לשתף פעולה עם עיתונאים, בייחוד מהשמאל, שוחרי רעתו של נתניהו, יצר את דפוס שיתוף הפעולה שאינו ייחודי לפוליטיקה הישראלית; זה שיתוף פעולה הרסני של שמאל קיצוני עם מה שנתפס כימין קיצוני נגד גורם מרכזי. הקלאסיקה היא פעולה הדדית בין גורמים פשיסטיים לבין הקומוניסטים, כנגד הכוח המרכזי של המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות".

לפי משחק התפקידים שמלהק לורד, בנט הוא הפשיסט, ברנע-כספית-ורטר הם נציגי הקומוניסטים, ואילו מפלגת הליכוד ונתניהו הם בכלל סוציאל-דמוקרטיים.

בעמודי החדשות של "ישראל היום" אפשר למצוא סימנים להשתחררות מהלפיתה של נתניהו. ראש הממשלה לשעבר ערך אתמול כנס פעילים, אך בעיתון לא מתפרסמת היום ידיעה על דבריו. הכותרת הראשית והכפולה הפותחת מוקדשות לעימות ראשון בין ממשלת בנט לממשל ביידן על רקע הריסת בית של מחבל, כלומר עימות שמציב את בנט בעמדה שנחשבת לפטריוטיות ישראלית. התצלום של בנט שמלווה את הידיעה המרכזית מציג אותו כדמות סמכותית, ככל הניתן כשמדובר בבנט, ובסוף כותרת המשנה מודגש המסר שהתקבל מלשכתו: "רה"מ מכבד את הממשל, אך נפעל אך ורק לפי שיקולי ביטחון".

בהמשך העיתון, לעומת זאת, טוענת יפעת ארליך כי החלטת שר האוצר אביגדור ליברמן לבטל סבסוד מעונות יום לילדי אברכים נובעת מכך שהוא "מריח את משב הרוח המצחין של בחירות חמישיות", משמע הממשלה של בנט כבר מתפרקת ונתניהו חוזר להגה השלטון. ידיעה נפרדת, מאת כתב המשפט יאיר אלטמן, מקדמת הצעת חוק של חברי אופוזיציה (שלילת אזרחות ממחבלים הנתמכים מהרשות), מבכה את הגורל הצפוי לה (דחייה, כיוון שתוגש על-ידי האופוזיציה) ומבקרת את הצביעות הפוליטית (רבים מחברי הקואליציה הנוכחית תמכו בה בעבר).

חיים שיין, בטור פרי עטו, שומר אמונים לראש הממשלה לשעבר וחורץ: "אין לי ספק שאילו דוד בן-גוריון ז"ל יכול היה לשמוע את שיחות המשא-ומתן, בעיקר המתן, שבין מנסור עבאס לבין איילת שקד, וכן את כינויי הגנאי של איילת שקד וחבריה נגד עמיחי שיקלי על 'מעשה הנבלה' שלו – הוא היה משנה את נוסח מגילת העצמאות. במקום 'בארץ ישראל קם העם היהודי', הוא היה קורא 'בישראל קמה המדינה הישראלית-פלשתינית'. אין ספק שמדובר בטירוף מערכות, שבו בגלל אינטרסים אישיים מוכרים בזיל הזול את הערכים, האמת והמורשת, וממשכנים את העתיד לרוחות רעות שמבקשות להפוך את ישראל למדינת כל לאומיה ושבטיה".

עוד ב"ישראל היום": שר התיירות מיש-עתיד יואל רזבוזוב חתום על טור לרגל פתיחת האולימפיאדה ביפן מתוקף היותו ספורטאי אולימפי לשעבר; במדור הכלכלה מתפרסמת ביקורת על תוכניותיו של שר האוצר ליברמן; ובמוסף הפוליטי, השער מוקדש לראיון עם שרת הפנים שקד, אך יש בו גם ראיון עם ח"כ שיקלי.

אם כן, תמונת המצב בעיתון מורכבת. חידוש מרענן עבור "ישראל היום".

העיתונות של אלי עזור

עד לאחרונה הגיש רועי עידן אחת לשבוע לצד אראל סג"ל את תוכנית הרדיו שלו בתחנת 103FM. השבוע, אחרי שהתבשר על-ידי הנהלת התחנה כי יחדל לעשות כן, צייץ כי זכותם של מנהלי התחנה לנהל אותה לפי ראות עיניהם. אך היתה לציוץ שלו תוספת: "אני תוהה האם אין פה גם שיקול אחר", כתב עידן. "יש פוליטיקאים ש*מאוד* מחוברים לבעלי התחנה, הם רגישים *מאוד* לביקורת ו*מאוד* לא מתים עלי כרגע. אז יכול להיות שהתזמון לא מקרי".

הבעלים של 103FM הוא אלי עזור, שכפי שצוין לעיל שולט גם ב"מעריב", "וואלה" וה"ג'רוזלם פוסט". בשיחה עם "העין השביעית" סירב עידן לנקוב בשמם של הפוליטיקאים ש"מאוד מחוברים" לעזור. קריאה בגליון "מעריב" מהבוקר מזכירה שאחד הפוליטיקאים שזוכים זה שנים ליחס חיובי בעיתונות של עזור הוא אביגדור ליברמן.

השבוע, כאמור, קיבל שר האוצר ליברמן החלטה לקצץ את הזכאות לסבסוד מעונות יום לילדי אברכים. העיתונות החרדית משתוללת (על כך בהמשך), אך בכפולה הפותחת של "מעריב" דווקא השר החילוני מרביץ בהם תורה. "ליברמן ציטט את הרמב"ם: 'מי שלא עושה מלאכה מבזה את התורה'", נכתב בכותרת ידיעה מאת אנה ברסקי ואריק בנדר. הדיווח עצמו מתבסס על ציוץ שפרסם ליברמן בטוויטר. מעליו נדפס תצלום של השר עם הכיתוב "ליברמן. 'לא יתפרנס מן הצדקה'".

"ליברמן קיבל השבוע החלטה קשה, אך הכרחית", נכתב בכותרת המשנה לטור הפרשנות של בן כספית, אותו בן כספית שבעבר גונן על ליברמן בטענה כי הוא "לא מושחת יותר מפוליטיקאים אחרים מהמילייה והדור שלו". הבוקר כספית מסביר כי "מה שליברמן עושה עכשיו הכרחי כדי לחלץ את הכלכלה הישראלית מהסכנות האמיתיות המרחפות מעליה, לפי דו"חות ונתונים של בנק ישראל וכלכלני האוצר". ואם חשבתם שיש מתח בין שר האוצר לראש הממשלה, כספית מרגיע: "בשיחות סגורות [ראש הממשלה בנט] מרעיף על ליברמן רק מחמאות".

ליברמן לא מוגן לחלוטין בעיתון של עזור, ואפשר למצוא הבוקר גם ביקורת עליו (ללא הבלטה) בטורים של נדב העצני ומיכאל קליינר בקונטרס הראשי ובטורו של אלי ציפורי במוסף הכלכלי, אבל אצל הבכירים הוא נהנה מרוח גבית אחידה. מלבד כספית, גם הפרשן הכלכלי הבכיר יהודה שרוני מחייך אל שר האוצר. "המהלך המוצדק לביטול סבסוד הצהרונים – חשוב, אך הקואליציה השברירית מאלצת את ליברמן לצמצם ברפורמות נוספות", נכתב בכותרת המשנה לטורו.

תגובות קשות

שר האוצר ליברמן עומד גם במרכז טורה של פרשנית "ידיעות אחרונות" סימה קדמון, ששומעת ממנו כי אין בכוונתו לסגת מתוכניתו לקיצוץ הקצבאות. "קשה שלא להבחין שליברמן מרוצה", כותבת קדמון. "לשאלה מה נשמע, הוא חזר לתשובה מימים ימימה: הכל גן עדן".

אך לא כולם מחמיאים לליברמן.

"שוב הוא מכה ילדים", נכתב בשער מוסף "יתד השבוע" של "יתד נאמן" על רקע תצלום של שר האוצר מנופף באגרוף. בעיתון מזכירים כי לפני כעשרים שנה הורשע ליברמן בתקיפת ילד, וכעת "ליברמן שוב מכה באכזריות – הפעם לא ילד אחד, אלא רבבות ילדים חרדים וגוזר עליהם גזירת רעב ועוני, בעודו מעניק בידו השנייה 53 מיליארד לשנואי נפשו מפעם, שותפיו בהווה".

הכותרת הראשית של "יתד נאמן" מבקשת לנסוך תקווה בלב הקוראים: "לא יעלה בידם מאומה". הכותרת הראשית וכותרת המשנה מתמצתות גילוי דעת מאת מועצת גדולי התורה, שמתפרסם במלואו בראש שער הגיליון. "מחויבים אנו להתחזק מאוד בהתמדת לימוד התורה", הם מבהירים. "אין לשתף פעולה עם אנשי השלטון והדברים הנצרכים לצורך שגרת הקיום, יעשו זאת אך ורק לאחר התייעצות ושאלת חכם".

בבטאון "המבשר", המזוהה עם סיעת שלומי אמונים באגודת-ישראל, מעדיפים להציב בכותרת הראשית ידיעה מדינית ("ממשל ביידן מגנה הריסת בית מחבל"). הזעקה נגד הממשלה נדפסת לצדה, ומובאת מפי ח"כ מאיר פרוש, מייסד הסיעה (שאשתו היא בעלת השליטה בעיתון): "הקנאה התאווה והכבוד 'הוציאו' את הנהגת הממשלה הנוכחית מן העולם".

עיתון הקנאים "הפלס", שממילא אין לו נציגות בכנסת, מציב בראש עמוד השער את הכותרת "תגובות קשות בכל חלקי המפה הפוליטית נגד התוכניות המרושעת של ליברמן לפגיעה במשפחות החרדיות". בשער המוסף השבועי של "הפלס" מודפס תצלום של שטרות דולרים ועליהם שני מוצצים. "פשע שנאה" היא הכותרת. "אפילו בלי לחפש מראית עין, התוכנית להרעבת ילדי האברכים יצאה לדרך".

הכותרות הראשיות (ו"ידיעות אחרונות" נגד משרד הבריאות)

ב"ישראל היום", כאמור, מקדישים את הכותרת הראשית ל"עימות הראשון עם ארה"ב".

"בג"ץ הכשיר את חוק הלאום: לא שולל את היות ישראל דמוקרטיה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ".

ל"מעריב" אין ממש כותרת ראשית. במקום זאת מתחרות שלוש כותרות על הבכורה: קורונה, נתוני גיוס החרדים וגזר הדין שהוטל על "הגננת המתעללת".

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לעימות שניצת אתמול בין כתב הבריאות של העיתון, אדיר ינקו, למשרד הבריאות.

אתמול תהה ינקו "לאן 'נעלמו' 19 חולים קשה" מנתוני משרד הבריאות. בתגובה הוציאה דוברות משרד הבריאות הודעה חריגה שלפיה "הידיעה שפורסמה הבוקר ב'ידיעות אחרונות' מוטעית ואינה משקפת את המציאות. כתב העיתון פרסם נתונים שגויים, מבלי לבדוק את הפרטים לעומקם, ובכך הוטעה הציבור. [...] ייתכן שכתב 'ידיעות אחרונות' טעה מאחר שלא בדק לעומק [...] על מנת להימנע מטעויות דומות, ולשם אמינות הידע המועבר לציבור, מוצע להסתמך על נתונים רשמיים שנבדקו באופן יסודי על-ידי משרד הבריאות".

"מיותר לציין שאני עומד מאחורי כל מלה בידיעה הזו", צייץ אתמול ינקו. הבוקר הוא מקבל גיבוי מערכתי.

"נתוני החולים הקשים: זיגזג משרד הבריאות", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". בעמוד 3 מדווח ינקו על התגובות לידיעה שלו מאתמול, תוך ביקורת נוספת על משרד הבריאות. מבקר הטלוויזיה עינב שיף מקדיש את טורו היומי, שבאופן חריג מודפס גם הוא בעמוד 3 של העיתון, להופעתו של מנכ"ל משרד הבריאות היוצא, פרופ' חזי לוי, במהדורה המרכזית של חדשות 12, שם נדרש להתייחס לדיווח של ינקו מאתמול.

"ידיעות אחרונות" כבר מזמן לא יכול להתהדר בתואר "העיתון של המדינה", אבל בכל הקשור לציפוף שורות הוא יודע איך לעבוד.

עיסוק באמירות בודדות

בשבועון החרדי "יום ליום", הפונה לקהל מצביעי ש"ס, מתפרסמת כתבה על "תיק 4000", תיק השוחד שבו מעורבים ראש הממשלה לשעבר נתניהו ובעלי אתר "וואלה" לשעבר, שאול ואיריס אלוביץ'. המסגור: התיק קורס.

"העדות של מי שנחשב לעד מרכזי בפרשה הפכה למחוררת הרבה יותר מאשר גבינה שווייצרית, לאחר שעורכי-דינו של שאול אלוביץ' ושל ח"כ בנימין נתניהו הוכיחו לאורך כל הדרך שקרים, בילופים, הסתרת מידע ואי-אמירת אמת, תוך שישועה חוזר בו מפרטים רבים מפרטי כתב האישום", כותב ישראל פרנקל על עד התביעה, מנכ"ל "וואלה" לשעבר אילן ישועה.

עוד בכתבה: ציטוטים מפי עו"ד אילן בומבך (גילוי נאות: תובע את "העין השביעית" ואת החתום לעיל באופן אישי וכבא כוחו של וולטר סוריאנו בשתי תביעות נפרדות), שמרחיב על הבעיות של הפרקליטות בתיק; עו"ד אביחי חג'בי, שטוען כי "התיק לא הולך לכיוון טוב מבחינת הפרקליטות"; ועו"ד מיכאל דבורין (היועץ המשפטי של קמפיין הליכוד, אף כי בכתבה הוא אינו מוצג ככזה), שטוען כי "תיק כזה היה צריך להיסגר מזמן".

עד כמה בקיאים ב"יום ליום" בהליך המשפטי שמברר את "תיק 4000"? לכתבה צורף תצלום של עו"ד יוסי כהן, מפרקליטיו של נתניהו, כשמתחתיו הכיתוב "שאול אלוביץ'".

ב"גלובס" מראיין אבישי גרינצייג את מי שמפעיל את חשבון הטוויטר "אור כרמי", ושואל אותו בין היתר על דעתו לגבי מצב "תיק 4000". "ודאי לא קרס ולא חטף מכה קשה", משיב בעל חשבון הטוויטר. "ממה שקראת ועקבתי, אני מרשה לעצמי להניח שהתביעה מרוצה מעדותו של ישועה. היא פחות מרוצה מרוחב הלב השיפוטי, בעיקר לגבי חומרי חקירה, שמופגן בתיק".

"מה אתה ממליץ לציבור שעוקב בטוויטר אחרי המשפט הזה?", שואל גרינצייג. "לא לעקוב אחריו בטוויטר...", משיב המרואיין. "הציבור הרחב לא יכול להבין תיק כזה מדיווחים אינסופיים בזמן אמת. זה מזמין עיסוק באמירות בודדות, או בהתרחשויות כאלה ואחרות, שהן חסרות משמעות בתיק כל-כך גדול. לכל היותר, אפשר להמתין לסיום עדויותיהם של העדים המרכזיים, ואז לסכם כל עדות באופן ענייני וקר".

פרשן חדשות 12 עמית סגל, בטורו שב"ידיעות אחרונות", מתייחס גם הוא ל"תיק 4000" ומספק סיכום ביניים. "השבועות האחרונים בתיק ראש הממשלה לשעבר הם מרתקים", הוא כותב, אף שהדיון האחרון בתיק התקיים ב-16.6, לפני למעלה משלושה שבועות. בהמשך מפרט סגל בהרחבה כמה מטענות הנאשמים, וכולל בקיצור את תגובת הפרקליטות, כל זאת תוך הצגת תמונת מציאות חלקית.

כך, לדוגמה, מציין סגל כי "אחד הפריטים כראיה לשוחד הוא 'דרישה לפרסום סרטון של נתניהו ביום הבחירות ב־2015'". בפועל, בנספח כתב האישום המפרט את אירועי ההיענות החריגה של בעלי האתר לנתניהו אין סעיף כזה. סגל כנראה מתכוון לסעיף 116 בנספח, שמתאר "דרישה לפרסום סרטון נוסף של הנאשם נתניהו". סרטון נוסף, כיוון שהסרטון הקודם, על כך שהערבים נעים בכמויות לקלפי, כבר פורסם באותו הבוקר באתר "וואלה" ואף זכה להבלטה חריגה באתר, יותר מכל אתר חדשות אחר בישראל.

סגל מציין, בעקבות עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של נתניהו, כי באייטם המדובר שובץ סרטון בן דקה ו-18 שניות, שמחולקות כך: "הרצוג קיבל 46 שניות, נתניהו 32". הוא לא מזכיר שנתניהו היה זה שהופיע ראשון בסרטון, ורק מי שסיים לצפות בו ראה את הרצוג. ניחא. סגל כותב כי ישועה אישר לעו"ד בן-צור ש"אם היה עולה לאתר רק סרטון של הרצוג היה זה מעשה לא אתי". אלא שבפרוטוקול הדיון לא מוזכרת המלה אתיקה בהקשר זה. ישועה התבקש לאשר לסנגור של נתניהו שזה היה "משונה" אם ב"וואלה" היו מעלים סרטון עם מועמד אחד, והשיב בחיוב. אפשר להניח שלו היה מתבקש לאשר שהתעלמות מנתניהו היתה מעשה לא אתי היה משיב בחיוב גם על כך, אבל הוא פשוט לא נשאל, ולא אישר.

חשוב מכך, סגל (כמו עו"ד בן-צור) לא מתעכב על כך שלפי כתב האישום הבקשה להעלות את הסרטון הועברה על-ידי ניר חפץ, שהיה אז אחד מדובריו של נתניהו, ושבמקום לפנות לעיתונאי ממערכת "וואלה", או לעורך האתר, חפץ פנה למנכ"ל ישועה, שאמור להיות מנותק מהחלטות עיתונאיות, ובמקביל פנה לבעל השליטה שאול אלוביץ', שהיה זקוק באותם ימים לאותן הטבות רגולטוריות שעומדות בלב התמורה, לפי כתב האישום.

סגל אף כותב כי "מבוכה מתעוררת גם למראה חלקים מכתב האישום, שהופכים לא פעם התנהלות יומיומית בין דוברים ועיתונאים לשוחד", ובכך מטשטש עוד יותר את המצב החריג שבו דוברו של ראש הממשלה, וככל הנראה גם נתניהו עצמו, פונה ישירות לבעל שליטה באתר חדשות כדי להשפיע על הסיקור.

"השאלה העיקרית, זו שעדיין לא ברורה היא: היענות חריגה ביחס למה?", כותב סגל. "האם ביחס למה שקיבלו פוליטיקאים אחרים? לסיקור באתרי חדשות אחרים? לנדנודים של נתניהו לעורכי כלי תקשורת? או ביחס למקובל באתר עצמו?". ובכן, נתניהו אולי נידנד לעורכי כלי תקשורת רבים, כולל עורכו של סגל, אבל עד כה לא הוצגה כל ראיה לכך שהוא נידנד דרך קבע לבעלי שליטה בכלי תקשורת שזקוקים להטבות רגולטוריות. אגב, סביר שנתניהו דווקא נידנד לבעלי השליטה בקשת 12 לא פעם ולא פעמיים, אבל פשוט אין לנו ראיות לכך. זו החריגוּת.

לקראת סיום מזכיר סגל את העובדה שכתב האישום נגד נתניהו כולל עוד שתי פרשות: "ההטבות ממילצ'ן והפגישות עם מוזס". כמקובל ב"ידיעות אחרונות", התיבה "מוזס" נותרת סתומה. לא מוזכר שמו המלא של העורך האחראי ובעל השליטה ב"ידיעות אחרונות" ובוודאי לא מוזכר הקשר בינו לבין העיתון שבו מתפרסם הטור של סגל. בעבר, כשמוזס עוד היה רק חשוד, תהה סגל פומבית איך ייתכן שאדם כמותו עדיין מחזיק בתפקיד המו"ל. כיום, כשהוא נאשם, הוא מושך ממנו משכורת.

בשולי החדשות

א. במוסף "שבת" של "מקור ראשון" קורא יאיר אנסבכר, חוקר בפורום קהלת, להכיר בגודל הנס שהתרחש במהלך מבצע "שומר החומות". "אנחנו לא מפנימים את גודל הנס שאירע לנו", טוען אנסבכר. "מכיוון שהנס מטבעו הוא עניין רוחני, מיסטי ומופשט – כדי לזהות אותו ולפרסם אותו לאחרים, יש להשתמש בעובדות, מספרים ונתונים".

אחרי שהוא מציג שלל נתונים על היקפי הירי מעזה לישראל מחד, והיקפי הפגיעות בישראלים מאידך, אנסבכר מסכם: "בראייה אמונית, עינינו ראו כיצד הקב"ה לא עזב את עמו אף לרגע, וסיכל את כל מזימות אויבינו בעזרת שליחיו הנאמנים, חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון. מוטלת עלינו החובה לפעול בכל כוחנו לשפר את המצב ולהתכונן לבאות, אך לא פחות חשוב מכך – חובה עלינו, בעלי הנס, להכיר בנס ולהודות ל'שומר החומות' האמיתי".

ב. יורי ילון מדווח ב"ישראל היום" כי הנשיא החדש, יצחק הרצוג, קיבל ברכות ממלכת אנגליה, מלך ירדן, נשיא רוסיה ו"רבים אחרים". לא מצוין אם בין האחרים גם נשיא בלארוס לוקשנקו.

עושים לביתם

כרגיל, ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מתפרסמים היום עמודים במימון בנק הפועלים שנחזים לתוכן מערכתי.

במוסף הכלכלי של "מעריב" מתפרסמת כפולת עמודים מטעה עוד יותר. במבט ראשון נראה כי הכתבת סוניה גורודיסקי מדווחת על מפגש שנערך ביוזמת "מעריב" בין מומחים שונים לגבי עתיד התעשיות הפטרוכימיות במפרץ חיפה. רק מי שיקרא בעיון את הטקסט יגלה כי הדיון נערך "בשיתוף בזן", יופמיזם תקשורתי מקובל ל"במימון בזן". הגילוי הלא נאות הזה אינו מודגש בראש העמוד, כמקובל בשנים האחרונות.

עד כמה תופתעו לשמוע שבדיון השתתף ניר קנטור, מנהל איגוד תעשיות הכימיה בהתאחדות התעשיינים? עד כמה תופתעו לשמוע שהוא טען בשבח הפחתת הזיהום של מפעל בזן וקרא לשמור על החברה? הדיון על עתיד מפעלי בזן בחיפה הוא חיוני וראוי. אך יש לקיים אותו ללא מימון חיצוני של צד אינטרסנטי, ובוודאי שאין להציגו באופן מטעה כאילו הוא נערך בתנאים של עצמאות עיתונאית מלאה.

ענייני תקשורת

קבוצת התקשורת של אלי עזור מתמחה בשיתוף תכנים פנימי. ידיעה מאתר "וואלה" מופיעה כלשונה, עם קרדיט ל"וואלה", ב"מעריב". טורים של פרשן "מעריב" בן כספית מתפרסמים ב"וואלה". תקצירי היורו של צ'רלטון מגיעים גם הם ל"וואלה", כמו גם תוכניות של תחנת הרדיו 103FM.

אתמול פרסם כתב "וואלה" ברק רביד ידיעה בלעדית שלפיה ראש הממשלה בנט ביקר בחשאי בירדן ונפגש שם עם המלך עבדאללה. ב"ישראל היום" מדווחים על כך הבוקר עם קרדיט ל"וואלה". ב"ידיעות אחרונות" מדווחים על כך עם קרדיט לרביד (תוך התעלמות מכלי התקשורת המתחרה). ב"הארץ" מדווחים על הפגישה בלי לתת קרדיט כלל, לרביד או ל"וואלה". אבל הבחירה המוזרה ביותר היא של "מעריב", האח המודפס של "וואלה" במשפחת עזור. הפגישה בין בנט למלך ירדן מוזכרת בחטף בטור של של כספית (עם קרדיט מלא), וכן בטור מאת אבי בניהו, אבל העיתון בחר לא לפרסם כלל את הידיעה על עצם המפגש.

אלון עידן מקדיש את טורו ב"מוסף הארץ" לכותרות קליקבייט. בעיתון המודפס קיבל הטור את הכותרת "אשתו של מנחם מצוננת". באתר "הארץ" נבחרה הכותרת "הרבה ביקורות כבר נכתבו על כותרות קליקבייט. ואז הגיע הטקסט הזה".

ב"מעריב" כותב קלמן ליבסקינד על נסיבות הפסקת פרסום טוריה של נוה דרומי ב"הארץ". מטורו עולה כי המו"ל, עמוס שוקן, התערב בהחלטה להמשיך לפרסם את טוריה כיוון שהביעה (מחוץ ל"הארץ") תמיכה בארגון "עד כאן", שנמצא בעימות מתמשך ורב רבדים עם העיתון.

בתחתית עמוד 7 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת הבהרה: "ביום שישי שעבר, בטורו של נחום ברנע, הוזכר אלאור אזריה, החייל שהורשע בהריגה בחברון. בטור נכתב בטעות שהמחבל שאזריה ירה בו היה כפות. המחבל היה מנוטרל, אבל לא כפות".

טורו של ניר קיפניס במוסף של "מעריב" מוקדש לבחירות 81', האירוע הדרמטי שעמד במרכז המוסף בשבוע שעבר.