"דיווח מהשטח! דיווח מהשטח!", צעק הכתב
המלחמה בקווקז ממשיכה לספק את הכותרות הראשיות לכל העיתונים. אור הלר, שליח "מעריב" וערוץ 10 לאזור הקרבות, מביא הבוקר שתי כתבות על המערכה. הראשונה עוסקת בהתקדמות הרוסים ונפתחת בשורה "'גורי נפלה! גורי נפלה!', אומרים לנו בבהלה חיילים גיאורגים מובסים", ואילו השנייה עוסקת במנוסת הפליטים ונפתחת במלים "'הרוסים באים! הרוסים באים! כולם להסתלק מכאן', הצעקות של הצלם הבלגי נשמעו משכנעות מאוד".
נראה כי יש תבנית בסיסית לדיווח מאזור קרבות, שגם אם אינה רשמית ומוחלטת, קשה עד מאוד להימלט ממנה – פתיחה בציטוט צעקות, כולל סימני קריאה, ואחר-כך תיאור מראה עיניים ומעבר לדיווח ממקורות חיצוניים. עובדה היא כי גם צדוק יחזקאלי, שליח "ידיעות אחרונות" לאזור, פותח את כתבתו כך: "'מאיה, מאיה' – צעק האיש הישיש ששערותיו הלבינו ואחז בראשו כשנשמע הפיצוץ מדירתו בקומה השלישית".
אבל נראה כי זה אינו הקשר היחיד בין שני העיתונאים הישראלים בגיאורגיה. לאחר שהלר מביא "ממראות הטלוויזיה, מהקולות ברחוב ומהתחושות באוויר ההרים הקווקזי אתמול בלילה", ומתאר את נפלאות מכוניות הלאדה הנושאות על מושביהן את הפליטים ("עד שלא ראיתם מנוסה שכזאת, לא הייתם מאמינים למהירות שאליה יכולה להגיע הגרוטאה הישנה הזאת"), הוא מספר על בריחתו האישית מהעיר. "הרוסים בדרך, וכבר לא נותר כיצד להימלט לטביליסי – כל המכוניות כבר הסתלקו מזמן. בכיכר העירייה אני פוגש במקרה קולגה ישראלי. המרצדס השחורה שלו מתגלה כנכס אסטרטגי".
הדבר לא נאמר במפורש, אך נראה כי העמית אינו אלא יחזקאלי, שליח "ידיעות אחרונות", המדווח בעיתונו כי בשעה חמש וחצי בבוקר "התעוררתי בבהלה במושב האחורי של המרצדס ולקח לי כמה שניות להבין שהפיצוץ שייך לפצצה שהטיל מיג רוסי כמה מאות מטרים מאיתנו". יחזקאלי אינו מאזכר את הלר, אבל מציין כי לפי הדיווחים ששמע מאנשי צבא גיאורגים, "החניכים של הישראלים לוחמים נפלא".
בהקשר זה כדאי לציין כי כמה עמודים בהמשך העיתון, במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", כותב הבוקר ב. מיכאל על כך שישראל ואזרחיה צריכים להתמלא בושה ולא גאווה על ש"המדינה הופכת ליצואן מצטיין של שכירי חרב". לדבריו, "הכלימה צריכה לכסות את פנינו כאשר הצבא המשתבח בהיותו צבא הגנה עממי, שרק הנסיבות האכזריות כפו עליו לאחוז בנשק ולהרוג [...], נעשה לתשלובת מקצועית קרה ומסחרית, המייצאת מקצועני קטילה, מומחי שיטור חשאי ואומני מלחמה – לכל מי שידו משגת לשכור את שירותיהם".
העיתונים הרוסיים פרו-גיאורגיים, "הארץ" מספק גם עמדה הפוכה
גם העיתונים האחרים מדווחים בהרחבה על הקרבות בגיאורגיה, הגם שלא שלחו לשם נציגים רשמיים. ב"ישראל היום" הופכים את ח"כ ליאון ליטינצקי, שנסע לגורי כדי לסייע בפינוי משפחות של ישראלים ויהודים, לכתב שטח, והוא מספק טור על חוויותיו האישיות. ואילו ב"הארץ" מביא עידן רינג עדויות מהאזור כשהוא מראיין, בין היתר, את יורי מחיטוב, צלם מטביליסי האומר, "מעולם לא היה מצבנו גרוע כל-כך", ואת קטי קחידזה, עורכת ה"גיאורגיאן טיימס", עיתון בשפה האנגלית המופץ בעיר, האומרת, "אי-אפשר לדעת איך זה ייגמר".
אלי שווידלר מדווח ב"הארץ" כי "העיתונות הרוסית בישראל דווקא פרו-גיאורגית". לפי דיווחו, ההפגנה של יוצאי גיאורגיה מול השגרירות הרוסית זוכה לסיקור חיובי מעל דפי היומון בשפה הרוסית "וסטי", ובשבועון "גלובוס" נכתב כי כלי התקשורת הרוסיים אינם אלא אמצעי תעמולה המסקרים את האירועים באופן חד-צדדי ומעוות.
כבר צוין במדור זה כי העיתונות הישראלית פרו-גיאורגית, והנה הבוקר ניתן למצוא ב"הארץ" גם דעה הפוכה יוצאת דופן , במאמר מתורגם של מארק אלמונד מה"גרדיאן". אלמונד מזכיר את העובדה שגיאורגיה שלחה כוחות לאפגניסטן ולעיראק בניסיון להתחבב על המערב, וכותב כי "מדינה הטוענת למעמד של קורבן עשויה להיות מרושעת באותה המידה כלפי מדינות קטנות ממנה".
עוד על הכותרות
יודע כל עורך טוב את סוד הצמצום. כותרת הגג ב"ישראל היום" קוראת הבוקר: "אחרי חצות: נשיא ארה"ב באזהרה חריפה לפוטין", ואילו כותרת המשנה מביאה את הציטוט המדויק של הנשיא: "פעולות רוסיה בלתי מקובלות במאה ה-21, הן מסכנות את יחסיה עם המערב". ומהי הכותרת הראשית עצמה? "בוש לרוסיה: די!". אפשר אולי היה לוותר גם על הפתיחה ("בוש לרוסיה:") ולהסתפק במלה אחת ("די!"), כפי שעשו ב"מעריב" לפני כמה ימים בהקשר שונה לחלוטין. הרי ברור כי זה בוש שאומר "די!" וברור כי הנמענת היא רוסיה. במקרה הגרוע ביותר, הקוראים יתבלבלו וישייכו את הקריאה (המוצדקת תמיד, יש לומר) לסכסוך ההולם את דעתם. גם בכך אין כל רע.
"מעריב" ופלסטינים, טייק 1
ל"מעריב" יש כתב בעזה, שמו ספואת כחלות. במלאת שלוש שנים לנסיגה מהרצועה הוא מדווח (יחד עם עמית כהן) על הנעשה בצד האחר של העולם, כלומר ממש פה, לידנו. ככה זה, במציאות חיינו "מעריב" מסוגל להכניס את אור הלר לגיאורגיה, אבל לא לעזה, ונאלץ להסתפק בדיווח של כתב מקומי.
מכל מקום, כותרת הידיעה היא "גוש קטיף: 3 שנים אחרי", ובכותרת המשנה נכתב: "מהחלומות הרבים של העזתים על פינוי ישראלי נותרו בעיקר חוף ים וערימות זבל [...] ומי אשם? לפי התושבים, הסגר הישראלי". מה זאת אומרת "לפי התושבים, הסגר הישראלי"? אחד התושבים בעזה הוא הרי הכתב, ואמנם, המסקנה כי הסגר הישראלי אשם בחוסר היכולת של העזתים לממש את חלומות השיקום של הרצועה נובעת מהדיווח העיתונאי עצמו ולא רק מציטוטים שמלקט כחלות מעוברי אורח. הנה: "בעקבות המתיחות עם ישראל נסגרו המעברים לתקופה ממושכת, והפרויקט [הקמת שכונה חדשה] נעצר", נכתב בידיעה. וזו רק דוגמה אחת. מדוע לייחס בכותרת המשנה את האשמה הישראלית ל"תושבים"? כדי לקעקע את אמינותה.
"מעריב" ופלסטינים, טייק 2
אמיר בוחבוט מדווח בעמ' 17 של "מעריב" על "עוד מקרה התעללות בפלסטיני בחטיבת כפיר". לפי הידיעה, "לוחמי גדוד חרוב עצרו פלסטיני שמכר את מרכולתו בצד הכביש, כפתו אותו והשליכו אותו בצד הדרך". כל הכבוד על החשיפה, שאינה הראשונה של בוחבוט ו"מעריב" בנושא הזה. יחד עם זאת, יש לציין את נקודת המבט הישראלית של הדיווח. "הפרשה", כותב בוחבוט, "החלה כאשר פלסטיני מאזור אל-חדר, מערבית לבית-לחם, התלונן במשטרת עציון כי לפני כעשרה ימים היכו אותו לוחמי חטיבת כפיר, כפתו אותו באזיקים השליכו אותו בצד הדרך ונמלטו".
כלומר, מנקודת מבטו של העיתונאי, הפרשה לא החלה עם מעשה ההתעללות, אלא עם הדיווח עליו. מדוע? משום שהפרשה האמיתית אינה ההתעללות בפלסטיני הכפות, אלא התלונה נגד החיילים. אגב, לפי גרסת הצבא, החיילים לא השליכו את הפלסטיני בצד הדרך, אלא רק "הניחו אותו בתחנת מוניות באזור ונסעו".
עוד טיוטת הסכם שלום
אלוף בן מפרסם הבוקר ב"הארץ" את "טיוטת אולמרט ל'הסכם מדף' עם הפלסטינים". למה "מדף"? כי ההסכם יונח על "המדף" "עד שהרשות הפלסטינית תהיה מסוגלת לכך". מסוגלת למה? לביצועו. מה עם היכולת של ישראל לבצע הסכם שלום? היא אינה עומדת למבחן. ידינו הרי מושטת וגו'.
מכל מקום, לפי ההסכם החדש/ישן, 93% משטחי הגדה יועברו לידי הפלסטינים תוך חילופי שטחים של 5.5% מהאדמות. לא צריך להיות גאון מתימטי כדי לעלות על כך שחסרים עוד אחוז וחצי של שטח כדי להפוך את ההסכם לשוויוני. לפי הדיווח, שטח זה מתגלם במעבר חופשי מרצועת עזה לגדה המערבית, שיהיה, כהגדרת ישראל, "שטח איכותי". בדיווח לא מפורט מה בדיוק קובע ההסכם לגבי חזרת פליטים, אך נכתב שההצעה "שוללת את 'זכות השיבה'". עוד עולה כי הדיון על ירושלים יידחה לשלב מאוחר יותר. האמריקאים כבר תומכים, ועכשיו נותר לראות אם גם הפלסטינים יסכימו לנוסח, הרחוק מאוד מדרישותיהם לאורך השנים.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך מדווח ב"מעריב" על תוכנית רדיו חדשה בקול-ישראל בשם "מוצ'ילרים", שתקשר בין הורים לילדיהם המטיילים ברחבי העולם; ובמוסף "המגזין" מדווח אברבך כי ערוץ 1 והעיתונאי מנשה רז יוזמים עימות בין ארבעת המועמדים לראשות מפלגת קדימה, אשר יוצע לשידור לערוצים המסחריים.
מיכל גרינברג מדווחת ב"הארץ" כי בראש רשימת מרצ למועצה העירונית בבאר-שבע יעמוד משה פריאל, לשעבר כתב ב"הצופה", ערוץ 7 ו-nrg.
בעיתון "גלובס" מדווחת יעל גאוני כי עו"ד סיגלית שאלתיאל תמונה לחברת מועצת הרשות השנייה, ובכך יושלם הרכב המועצה לאחר שלוש שנים שבהן היה הרכבה חסר.