16 סינים עם תצלום גדול

נראה כי ההחלטה של "הארץ" להדפיס מדי יום בראש עמוד השער תצלום גדול כלשהו היא החלטה סופית, שאינה נתונה לשינויים, לפחות לא על-ידי האירועים שמתרחשים בפועל. כך, אין זה משנה אם אירעה יום קודם ליציאת הגיליון התרחשות פוטוגנית במיוחד או לא, אם יש בנמצא תצלום שבאמת ובתמים שווה אלף מלים או לא – אפשר להיות סמוכים ובטוחים כי תצלום כלשהו יופיע בראש שער העיתון, ובאופן בולט. התצלום הבוקר [איי.פי] מנציח "שוטרים סינים מחוץ לבריכה בבייג'ין, השבוע". נראים בו כמה בני-אדם במדים שחורים, האחד עומד, השני יושב ושלישי מתכופף, על רקע סמליל האולימפיאדה שתיפתח בעיר בעוד כמה ימים.

העילה לפרסום התצלום היא פיגוע טרור שהתרחש אתמול במרחק של למעלה מ-3,000 ק"מ מבייג'ין, ובו נהרגו 16 שוטרים, ככל הנראה על-ידי "התנועה האסלאמית של מזרח טורקמניסטן". לתצלום הענק מוצמדת תחילת דיווחו של יוסי מלמן על הפיגוע, ההכנות הבטחוניות למשחקים האולימפיים ויחסי הכוחות בין ממשלת סין למיעוט האויגורים המוסלמי החי במחוז שינג'יאנג. היתר מופיע בעמ' 10, ללמדנו על החשיבות היחסית שעורכי העיתון מייחסים לידיעה (לעומת חשיבות התצלום).

פועל סיני באתר בנייה במתחם הכנסת (צילום ארכיון: פלאש 90)

ההחלטה לפרסם מדי יום תצלום גדול בראש עמוד השער מאלצת את העורכים בעיתון לאזן מדי יום בין איכות וחשיבות התצלומים העומדים לרשותם לאיכות וחשיבות הידיעות שאליהן הם מתייחסים. ההחלטה הזאת נראית אולי מוזרה לכמה מקוראי "הארץ", התוהים כיצד יכול להתקיים מצב עניינים שבו בראש עמוד השער של העיתון מתפרסם תצלום נטול חשיבות רבה, או כזה שהקשר שלו לידיעה בעלת חשיבות הוא עקיף בלבד, אך בעתיד הלא רחוק יש להניח כי כולנו נתרגל לכך.

עובדה היא שמעטים הם האנשים שעדיין תוהים על הנוהג הרווח לפרסם מדי יום על עמודי השער של כל העיתונים כותרת אחת מובלטת, כותרת ראשית, גם בימים, כמו אתמול, שבהם לא אירע דבר שהצדיק זאת.

הכותרות

כיוון שבאמת ובתמים לא קרה שום דבר דרמטי אתמול במחוזות הזוכים אצלנו אוטומטית לסיקור בכותרות הראשיות (צבא, פוליטיקה, פלילים, קוריוזים), מצאו את עצמם עורכי העיתונים בבעיה. הפתרון של "הארץ", "מעריב" ו"ישראל היום" היה להתעקש על כותרת אחת ראשית, ויותר מכך – על כזאת שתתמקד בתחומים המסורתיים של כותרת ראשית. התירוץ היומי לייצר כותרת ראשית באחד מנושאים אלה עלה מתוך התבטאותו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שאמר אתמול כי "אנו יודעים שגלעד שליט בחיים, היכן הוא מוחזק ועל-ידי מי".

התבטאות זו, שהתפרסמה כבר בבוקר יום אתמול, גררה אינספור פרשנויות ("בלי קונספירציה, בלי ספינים, בלי מסרים סמויים", כותב הבוקר יואב לימור ב"ישראל היום"), הבהרות (דובר צה"ל מסר כי "הרמטכ"ל התכוון ששליט מוחזק על-ידי החמאס ברצועת עזה"), ופרשנויות נגד ("יש גורמים בטחוניים הסבורים כי בתשובתו התכוון בכל זאת לכך שצה"ל יודע מה מקום הימצאו של גלעד בתוך הרצועה", מדווחים הבוקר עמיר רפפורט ועמית כהן ב"מעריב"). בעצם ההתבטאות אין כל חדש, ומשום כך העיתונים בחרו לתקוף אותה מזוויות שונות.

הרמטכ"ל גבי אשכנזי (צילום: פלאש 90)

ב"הארץ" בחרו בזווית של "גורמי ביטחון בכירים", שסיפרו לעיתון [עמוס הראל, יובל אזולאי ואבי יששכרוף] על המידע שהיה בעבר בידי הצבא לגבי שליט: "היה מודיעין, אבל לא מספיק למבצע חילוץ". ב"מעריב" בחרו להדגיש את התשובה לשאלה "על-ידי מי", ודיווחו בכותרת הראשית על "רשימת החוטפים". לפי כותרת המשנה, "ישראל מחזיקה ברשימה מפורטת של מתכנני החטיפה, מבצעיה, האחראים לה והאנשים שמחזיקים בחייל החטוף". ב"ישראל היום" הכותרת הראשית שאובה מתגובתו של נועם שליט להתבטאות הרמטכ"ל – "אין שום התקדמות בעניין גלעד".

רק ב"ידיעות אחרונות" הצליחו לחלץ כותרת ראשית מנושא אחר לחלוטין (ולדחוק כל התייחסות להתבטאות הרמטכ"ל מעמוד השער). "איפה הכי כדאי ללמוד", זו הכותרת שעולה מפרסום של תמר טרבלסי-חדד את נתוני ההשקעה שכל רשות מקומית בישראל מפנה לחינוך התלמידים שבאזורה. בכל אחד מהעיתונים האחרים מתפרסמות הבוקר ידיעות שיכלו לשמש כותרת ראשית אלטרנטיבית לכותרת הבטחונית, אך נראה שכדי שזה יקרה בפועל יש צורך בשלום אזורי כולל, או לפחות בבצורת גמורה של כל אירוע הקשור ללובשי מדים.

לשון בלחי

מיכל גרינברג מדווחת ב"הארץ" על התפתחות בפרשת הצעיר שננטש ביער. עד אתמול כללה הגרסה שפורסמה בעיתונים חוב של מאה שקל שהוביל לדקירה של הצעיר, נטישתו למוות וזעזוע מהקלות שבה אדם נרצח על חוב של מה בכך. הבוקר מדווח בכותרת הידיעה שמופיעה בעמ' 8 כי "לחטוף שננטש עירום ביער היה 'קשר מיוחד' עם החשוד". שימו לב, הביטוי "קשר מיוחד" המופיע בכותרת הידיעה נתון במרכאות. מדוע? גם מפני שזהו ציטוט מדבריו של חשוד בפרשה, שלפי המידע שהגיעה לכתבת מעורך-דינו (אשר לא רק שמו מוזכר בידיעה, אלא גם שם שותפו למשרד), השתמש במלים אלה כדי לתאר את היחס בין הנדקר למי שחשוד כיוזם הדקירה, וגם מפני שזהו רמז עבה לקורא, שאמור להבין ממנו על המימד שנוסף כעת לפרשה, מעבר לסכסוך כספי. רמז זה בולט עוד יותר על רקע ההחלטה לשלב בכותרת הידיעה גם את עובדת היותו של החשוד הנטוש עירום.

לחשוד המדבר עם עורך-דינו ולעורך-דין המדבר עם כתבת מותר להשתמש בקודים כאלה כדי להעביר את המסר, בלי שיוסיפו עליהם כל הסבר. כשהדבר מגיע לכדי פרסום בעיתון, רצוי היה להביא לקורא מידע ברור ונהיר, ולא כל מיני קריצות והרמות גבות רומזניות.

שתי הערות

1. לתשומת לבם של צופי "הפוליגרף": עמיר רפפורט מדווח הבוקר ב"מעריב" על חקירת הירי לעבר המפגין הכפות בכפר נעלין. לפי הידיעה, החייל ל' עבר במצ"ח ארבע בדיקות פוליגרף, שבכולן נשאל אם מפקדו אמר לו, "בוא נירה עליו גומי". רפפורט מספר כי "בבדיקה הראשונה השיב החייל בחיוב, אולם לא היה ניתן להגיע לממצא חד-משמעי אם הוא דובר אמת או שקר. בבדיקה השנייה הוא השיב בשלילה – וגם במקרה זה לא ניתן היה להגיע לתוצאה. בבדיקה השלישית החייל השיב בשלילה – ונמצא דובר אמת. בבדיקה הרביעית הוא השיב בחיוב – ושוב נמצא דובר אמת".

2. מה אפשר לומר על עיתון שמקדיש טור צד בעמוד השער שלו לתמצות ידיעה המופיעה במלואה במדור הרכילות? שמדובר בצהובון. ובכן, בצד שער "דה-מרקר" הבוקר מופיע קטע ממדור הרכילות של העיתון: שיר שחיבר מנכ"ל משרד האוצר לממונה על השכר, שפורש מתפקידו. תחת הכותרת "שיר פרידה" מופיעות, בין היתר, השורות הבאות: "בלתי נלאה הוא אלי/ ומתפרץ כגייזר; והוא הכי נראה לי / שפן של אנרג'ייזר". השיר המלא (10 בתים, 40 שורות) מופיע במדור הרכילות. במדור הרכילות המתחרה, זה של עיתון "כלכליסט", אין זכר לשיר. במלים אחרות, מדובר בסקופ. היכן חותמת ה"בלעדי" כשצריך אותה?

מנכ"ל משרד האוצר (יושב, קיצוני מימין) והממונה על השכר (יושב, קיצוני משמאל) (צילום: מאיה לוין)

ענייני תקשורת

"דה-מרקר" מפרסם הבוקר [אמיתי זיו ואופיר בר-זהר] במרכז עמוד השער שלו פרטים על רפורמה שמקדם משרד האוצר בשוק הטלוויזיה. הרפורמה תאפשר להוט וליס לשלב פרסומות בשידוריהן. הידיעה מנתחת את ההשפעות שיהיו לרפורמה על שוק הפרסום המקומי ("מכה אנושה לעיתונים"). דיווחים על הרפורמה, שמקבלת ב"דה-מרקר" חותמת "חשיפה", הופיעו בימים האחרונים בעיתונים אחרים.

אמיר טייג מדווח ב"כלכליסט" כי שר התקשורת עתיד שלא להאריך את זכיון ערוץ 10 מעבר ל-2010, אלא יעדיף לקדם את ההצעה לעבור משיטת זכיונות לשיטת רשיונות. אם הדבר לא יתאפשר, יפעל השר לקיים מכרז על זיכיון לערוץ מסחרי חדש שיחליף את ערוץ 10.