"ביטחון המדינה" - צמד המילים, שמזה שנים מהלך אימים על כל רשויות המדינה, השפיע הפעם גם על בית-המשפט, שנענה לבקשת מערכת הביטחון והוציא צווי איסור פרסום גורפים על פרשת קצין המודיעין שנכלא ומת בחודש שעבר. "צנזורה אלטרנטיבית" כינה הפרשן המשפטי משה נגבי ז"ל את נכונותם המסורתית של בתי-המשפט בישראל להיענות לכל דרישה לחסום הפצה של מידע בעילה ביטחונית.

אמנם אתמול התיר בית הדין הצבאי לפרסם מספר פרטים על הפרשה, אך רובו של הסיפור נותר חסוי. השתקת מידע כזו, של כל פרט שולי, גם כזה שאינו רלוונטי לעניינים ביטחוניים, סודיים וחשאיים, הוא חלק מתופעה חמורה ובלתי נסבלת ומלבה את החשש שתחת מעטה החשאיות מתרחש טיוח של פרשה חמורה.

המשך ההאפלה על הפרשה שם ללעג ולקלס את חופש העיתונות, את זכות הציבור לדעת והדמוקרטיה במדינת-ישראל. מה שחמור הוא, שדווקא בתי-המשפט, במקום להגן על פומביות הדיון משמשים כחותמת גומי לדרישות מערכת הביטחון.

שימוש היתר שעושה מערכת הביטחון בצנזורה ובאיסורי פרסום לא החל היום. כך היה במקרה של תא"ל יצחק יעקב ("יצה"), שבמשך תקופה ארוכה פרטי הפרשה בעניינו היו אסורים לפרסום. כך היה גם בעניינו של סוכן המוסד לשעבר, יהודה גיל, שהתקשורת העולמית פרסמה על דבר מעצרו ומשפטו, ואילו כאן נכפתה על העיתונות הישראלית דממה מוחלטת. וכך היה במקרה של האסיר X, בן זיגייר, שהמדינה הסתירה את עצם קיומו של זייגר כעציר, ושאת פרשת היעלמו חשפנו במליאת הכנסת חברי הכנסת דב חנין, אחמד טיבי ואני, תוך שימוש בחסינות שהוקנתה לנו.

הטענה המוכרת לעייפה של מערכת הביטחון שפרסום עלול לפגום בחקירה אולי לא ניתנת לשלילה כשמדובר בתחילת חקירה, ומצריכה עריכת איזונים בין חופש העיתונות והמידע לבין ביטחון המדינה. אך כיצד בדיוק הסודיות במקרה הנוכחי עדיין משרתת את ביטחון המדינה? והאם ניתן לטעון שהטיעון הזה תקף לאחר כל-כך הרבה חודשים של איסור פרסום, כשהרשתות החברתיות מתחילות לגעוש ומפרסמות את שם האסיר? הרי הפרסומים ברשת שמים ללעג ולקלס את כל נושא צווי איסור הפרסום.

תפקידם של חברי הכנסת הוא לדרוש הסברים, כפי שעשה במקרה הזה חבר הכנסת משה ארבל מש"ס. להעלות נושאים "עלומים" לסדר היום ולבקר החלטות של מערכות השלטון, להגן על ערכים של דמוקרטיה וחופש העיתונות. אך לא רק חבר הכנסת זכאי לתשובה מנומקת על שאלתו. גם אנחנו, הציבור הרחב, זכאי לדעת מה קורה.

חיסיון גורף כל-כך מונע מאזרחי ישראל את הזכות לדעת ואינו מאפשר ביקורת ציבורית ודיון ציבורי. דיון ציבורי, גם בסוגיות רגישות, הוא מנשמת אפה של הדמוקרטיה. והאם במערכת הביטחון מודעים לכך שגם להפיכתנו בעיני העולם הנאור למדינה ששוררת בה צנזורה חשוכה, נוסח סין ואיראן, מדינה שעוצרת אנשים במחשכים ומטילה על כך איפול - יש מחיר ביטחוני?

מכון זולת מציע לקבוע הסדר בחקיקה שיבטיח את האיזון הנכון והראוי ויגדיר כי על הרשות הציבורית להפריד בין המידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה לבין מידע שבגילויו אין חשש כזה. בכך, המידע הסודי והחשאי יישמר סודי וחשאי ולא יפורסם, אולם יפורסם מידע שניתן לגלותו ללא חשש, ושגילויו ופרסומו יתרמו לזכות הציבור לדעת ויצמצמו את הפגיעה בה .

ובאשר לבתי-המשפט, אם הם רוצים להציל את כבודם האבוד, כדאי שיחדלו להיענות באופן כמעט אוטומטי לדרישות ההסתרה של רשויות הביטחון, ויתחילו לתת מקום בשיקוליהם גם לערכי הדמוקרטיה הבסיסיים.

זהבה גלאון היא נשיאת מכון זולת לשוויון וזכויות אדם