אבי זמיר מדגמן מדים מגוהצים ודרגות אלוף על הכתפיים. בר רפאלי מדגמנת לנז'רי. היא מצליחה לעשות כותרות בלי להזדקק לאלוף. ספק אם האלוף היה זוכה לכותרת בלעדיה. האומנם מדובר במפקד תמים, או שמא האלוף משתמש בדוגמנית לצרכים אסטרטגיים?
בחברה שמקיימת הפרדת רשויות נאותה, הדבר עלול להישמע מוזר. אבל נראה כי האלוף אבי זמיר, ראש אכ"א, ממשיך להחזיק בתחום אחריותו את אגף המוסר והפטריוטיות ואת מפקדת קצין הטפה ראשי שהקים קודמו בתפקיד, אלעזר שטרן. אותו שטרן שהפסיק להכניס לביתו בקבוקי מי עדן ומוצרי פוקס "מאז שהם בחרו לשים פני משתמטת על המוצרים שלהם".
איכשהו מיטשטשת העובדה שראש אכ"א הוא בסך-הכל חייל, פקיד בכיר במדים, משרת ציבור. לא רחוק היום שבו נתחיל לשלם לו פנסיה לכל החיים, במקביל לתפקידו הבא, שבו ידגמן בגדים אזרחיים כמנהל משאבי אנוש בחברת ענק זו או אחרת. "אבי הוא אדם ערכי", יהנהנו חברי ועדת האיתור העתידית כשידונו במועמדותו.
לכאורה צריך היה הרמטכ"ל, ובוודאי שר הביטחון, לקרוא את ראש אגף כוח האדם שלו לסדר. הרי לא מתקבל על הדעת מצב שבו קצין במדים ישתלח בתוקף תפקידו באזרח המדינה, על רקע בחירתו האישית, החוקית והלגיטימית היכן לשלם את מסיו.
דומה כי כאזרחים (וכחיילים במיל') התרגלנו לכל השפלה, ועל כן איננו נזעקים כשפקיד אחר, המכונה "דובר צה"ל", לא רק מגבה את הקצין המשתלח באזרחית, אלא אף מוסיף נופך משלו, בג'יבריש צבאי תקני: "[...] בהעדר אפיק חוקי לגיוס הדוגמנית, החברה היא זו שצריכה להירתם ולהשמיע את קולה כנגד מי שמשתמטת ומה שהיא מייצגת, לרבות בתחום השיווקי" ("ידיעות אחרונות", 14.1.09).
צריך לזכור כי הסיבה להשתלחות היא שהאזרחית, פלונית בר רפאלי, מבקשת מרשות המסים הכרה בה כבתושבת חוץ, היות שהיא עובדת בעיקר בחו"ל, מקבלת את רוב שכרה משם ושוהה בארץ רק כחמישית מזמנה. זהו צעד מינהלתי שנוקטים ישראלים רבים הנמצאים במצבה ומבקשים לנהוג על-פי עצת יועצי המס שלהם.
זו גם הזדמנות טובה להעלות מחדש לכותרות את החתונה החפוזה של רפאלי לפני יותר משש שנים, כדי להימנע מגיוס, עניין שאפשר היה לקבל בהבנה מסוימת במקרה המיוחד של דוגמנית שנמצאת בעיצומה של קריירה בינלאומית יוצאת דופן (הצבא, כידוע, לא נותן לדוגמניות מצטיינות הקלות מן הסוג שהוא נותן לספורטאים ולאמנים). הצלחתה הפנטסטית של רפאלי היא תוצאה ישירה מיכולתה לעבוד ברצף במקצוע הזה, בשנים הקריטיות לבניית הקריירה.
הייתכן שיש בקריאת האלוף לחרם ציבורי משום הסתה במובנה הפלילי? או שזה סתם מקרה של ניצול לרעה, מובן מאליו, של תפקידו?
דוקטור בעד ומיסטר נגד
קל להבין את "ידיעות", שעושה מזה עניין. זו בסך-כל עוד הזדמנות לאוורר תצלום של בר רפאלי בשמלת קומבניזון שחורה לכל גובה העמוד, ולצרף לה כמה אזכורים ויזואליים של בר ברגעים הגדולים בחיינו (הקמפיין של פוֹקס, של בניטה דה-מס, קמפיין הבצורת "ישראל מתייבשת" וקמפיין VIM). ובמיוחד כשמדובר ב"מחלוקת" שבה מככבים דוגמנית וקצין. יש כנראה משהו במתח הזה בין מדים, דרגות, כומתה ומבט נחוש של קצין בכיר ובין החן הקליל של הדוגמנית. סמסו 1 לבר; סמסו 2 לראש אכ"א.
גם ב"הארץ" טיפלו בנושא ברגש. האלוף והדוגמנית קיבלו עמוד ראשון. תצלומי דיוקן לכאורה באותו גודל, אבל הדוגמנית מוגבהת במקצת, מרוחקת מעט, כך שיישמר המבט הפתייני ועם זאת ייחשף קו החריץ הקדמי. האלוף נותן במצלמה מבט ערכי וחושף את קו הגילוח התת-צווארי. אהבתי את הקורקטיות של הכיתוב: "ראש אכ"א אבי זמיר (מימין) והדוגמנית בר רפאלי". אהבתי במיוחד את ה"(מימין)". האומנם נימה דקיקה של אירוניה עולה מן המקרא השימושי, או שזו סתם עציציות של עורך לילה?
הדוגמנית בר רפאלי במהלך צילומי אופנה, ים המלח 8.2.03 (צילום: נתי שוחט)
"ידיעות" יודע את העבודה: הוא רוקד בשתי המסיבות בלי להסתבך בנקיטת עמדה – ונזהר שלא להיות אירוני. "ראש אכ"א קורא לחרם צרכנים נגד מוצרים שמפרסמת בר רפאלי", נכתב בכותרת המדברת בעד עצמה, ובכותרת המשנה כבר מככב הג'יבריש הצנוני: "המאבק של צה"ל בבר רפאלי עולה מדרגה [...]".
ליתר ביטחון ולצורכי עיבוי וגיבוי הפיקו ב"ידיעות" צמד תיבות שאפשר להגדירן כ"דוקטור 'בעד' ומיסטר 'נגד'". אורי משגב מסנגר על רפאלי באיפוק: "נדמה לי שתרומתה לפרסום החיובי של מדינת ישראל עולה בהרבה על זו של מרבית שותפיה ל'השתמטות' בחסות המדינה והצבא [...]". יועז הנדל פוסק בתקיפות: "המדינה והצבא צריכים לאמץ את דוקטרינת האלוף שטרן [...] האזרחים מצדם צריכים להצביע ברגליים, באוזניים ובארנק [...]".
ונשארת התהייה איך זה שבמדינה למודת חרמות, הלשון כה קלה בקריאה לחרם. ייתכן שהעיתונאי הקורא להחרמה יתפתח להיות חוקר שיוחרם אקדמית, כשם שייתכן כי הקצין הבכיר ישמש בתפקיד בכיר בחברת מזון המוחרמת על-ידי ציבור מסוים, לאו דווקא מטעמי מוטיבציה לשרת את הלאום.
תקשיבו לדוברי ההלבשה התחתונה
"החברה היא זו שצריכה להירתם" מכריז דובר צה"ל. ויועז הנדל מ"ידיעות" אף סבור שצריכה להתקיים משוואת הדדיות בין הדוגמנית למדינה. תשרת – תהיה ראויה להערצה; תשתמט – תהיה מושא לחרם גורף.
החברה "שצריכה להירתם" היא החברה שמעריצה מצליחנים ובמקביל מטפחת צרות עין כלפי הצלחתם. חברה שבה הורים עושים לילדות שלהם בוּק, בתקווה שתוכלנה לטפח קריירה בינלאומית ולהגיע בבגד ים לשער ה"ספורט אילוסטרייטד". חברה שבה לכל ילדה יש חלום: להיות מפורסמת, להיות עשירה, להיראות טוב, לצאת עם ליאו, לצעוד על השטיח האדום. איך כל זה מסתדר עם החלום להיות פקידת לשכה ולעשות לאלוף פראפֶּה עם שניים סוכר בדיוק כמו שהוא אוהב?
התקשורת מתפרנסת יפה משיווק החלום. אין גבול לקיבולת של סיפורים על בר, מטורי החברה ועד עמודי הסגנון והאופנה, הרכילות והפפרצי. אבל כמו בכל מקרה של סופר-כוכב, הכי אוהבים להציג את תצלומיה בעמוד החדשות. התקשורת מטפחת סיפורי הצלחה, אבל אין לשכוח שהסיפורים האהובים עליה יותר מכל הם סיפורי נפילה. שהרי אין שמחה כמו שמחה לאיד.
צה"ל מתפרנס יפה מבר רפאלי. יש לו היום סופר-מודל בינלאומית חינם שמובילה את קמפיין ההשתמטות. גם אם כאן, בניגוד לקמפיין הבצורת, צה"ל הוא המייבש. צה"ל אפוא מזדכה פעמיים: גם תהודה אדירה וגם המחשה לכך שכאילו הכל שווים בפניו. אפילו בר, שהיא בחורה עם פוטנציאל להיות פקידת שייטת מצוינת.
"בסופו של יום היא זו שצריכה להסתכל במראה על עצמה", אומר האלוף זמיר. נראה לי שדווקא בר בוחנת את עצמה בלא מעט מראות, ובשאר הזמן יש מי שטורח להציב מראות מולה. מתי יגיע היום שבו צה"ל והעומדים בראשו יציבו מראה לנגד עיניהם ויבחנו בה את דמותם המשתקפת.
את התגובה החכמה לפרשה ניסחו דווקא דוברי מותג ההלבשה התחתונה בוניטה דה-מס: " אנו גאים שבר רפאלי פרזנטורית שלנו, מעריכים את תרומתה למדינה ולחברה שלנו ומכבדים את פרטיותה".