הגל הזה החל להתנחשל לפני שמונה חודשים: העיתונות הפכה לאויב הציבור מס' 1. למרבה הפארסה, חלק ממנה קיבל על עצמו את ההאשמה. הממסד השלטוני, ובעקבותיו הציבור הרחב, טענו שהתקשורת נהגה באופן לא אחראי, אפילו בוגדני, בצורה שבה סיקרה את מלחמת לבנון השנייה. ונמצאו לא מעט עיתונאים שהיכו על חטא. עתה באה ועדת השופטת דורנר, נשיאת מועצת העיתונות, שבדקה בחצי השנה האחרונה את תפקוד התקשורת בזמן הקרבות, וקובעת שאלה היו טענות שווא.

עוד לא סיימה ועדת דורנר את עבודתה וכבר ניצב לא אחר מאשר נשיא המדינה ושפך על התקשורת עביט של שופכין כאילו היא, ולא הוא, חשודה במעשים מגונים מביכים מאין כמותם. וגם במקרה זה נמצאו עיתונאים שגילו הבנה לעמדתו של הנשיא והחלו לפשפש במעשי עמיתיהם. לא חלף חודש, ובית־המשפט שחרץ את דינו של חיים רמון הקדיש את קטע הסיום של פסק־דינו להתקפה חריפה על התנהלות התקשורת לאורך הדיון המשפטי בתיק. שלושה שבועות לאחר מכן, אמר השופט זיילר שביממה שקדמה לפרסום מסקנות ועדת הבדיקה שבראשה עמד בעניין התנהלות המשטרה בפרשת האחים פריניאן, למד מהתקשורת דברים לא נכונים שכמותם לא למד בכל תקופת עבודתה של הוועדה. בין לבין, מצאו לנכון שופטי ערכאת הערעור בתיקו של עו"ד דורי קלגסבלד לקבוע כי התקשורת התערבה באופן בלתי ראוי בהליך הבירור המשפטי בערכאה הראשונה.

מכל עבר נשלחים אל התקשורת הישראלית חצים משוננים: מהממסד השלטוני, מהמערכת המשפטית, מהציבור הרחב. זו התקפה מרוכזת ההולכת ומכרסמת במעמדה של העיתונות ומשפילה את דמותה בעיני קהל צרכניה. יש לעיתונות חלק בכך: התחרות העסקית והמקצועית מעבירה אותה, לא פעם, על דעתה; הרדידות והרשלנות מכשילות אותה לעתים תכופות מדי. ביטוי מרוכז לחולשות האלו היה באופן שבו סוקרה פרשת רמון - והערות נגד התקשורת בפסק־הדין בתיק זה היו מוצדקות. אך אל לעיתונות לקבל על עצמה את ההאשמה הגורפת המוטחת בה בתקופה האחרונה; מקורה לא רק בתפקודה הלקוי אלא גם בחוסר הסתגלות של הממסד, ושל הציבור כולו, לתפקיד שהיא ממלאה במאה ה־21.

התקשורת הפכה לחלק ממחזור הדם של ההוויה השלטונית והציבורית. הממסד הפך לנגיש ולשקוף - בתוקף ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התקשורת והשינויים בעולם המושגים והערכים שהן גררו. מערכות שלטוניות מקבלות כיום החלטות המיועדות, בראש וראשונה, להשפיע על תודעת הציבור, והן מגיבות מיד לאופן שבו נתפסות החלטותיהן על־ידי קהל היעד. כך הופכת התקשורת, שלא בטובתה, למרכיב מרכזי בתהליכי קבלת ההחלטות. ההתפתחות הזו מחייבת את הממסד והציבור לשנות את ציפיותיהם מהתקשורת וללמוד לצרוך אותה בהתחשב במעמדה החדש כשחקן מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות. באותה שעה, על התקשורת להיות מודעת למעמדה החדש ולהסיק מכך את המסקנות המקצועיות המתבקשות. בעיקר עליה לפתח בתוכה נוגדנים שייאבקו בחשיפותה המוגברת למניפולציות של בעלי עניין ולמידע מוטה. המהירות והמיידיות שבהן ניתן להשפיע על קהלים רחבים באמצעות ספינים מחייבות את העיתונאים לחזור בתשובה אל כללי האתיקה הבסיסיים. שאם לא כן, אורבת לתקשורת סכנה שההתקפות עליה יתורגמו לחקיקה שתגביל את עצמאותה.

גיליון 67, מרץ 2007