הנקמה מתוקה

העיתונים כולם מדווחים הבוקר בעמודיהם הראשונים על ההתפתחות האחרונה בפרשת רמון (הוחלט להעביר את הבדיקה בעניין האזנות הסתר למבקר המדינה, ולא להקים ועדת חקירה), אבל רק ב"ישראל היום" עושים מזה כותרת ראשית: "שר המשפטים קיבל שיעור בשלטון החוק". אם לא די בכך, העיתון גם מקדיש את שתי הכפולות הפותחות לחגיגת ניצחון. לפי כתב העיתון, שלמה צזנה, מדובר ב"תבוסה קשה" למחנה רמון.

לפי מרדכי גילת: "זו היתה סטירת לחי מצלצלת שכבר מזמן לא נשמעה כמוה ברחבי המדינה". בהמשך מציין גילת כי זו היתה "סטירה סטירה", וכמו כן, לדבריו, היתה זו סטירה "כפולה ומכופלת". דן מרגלית קובע כי "הממשלה באה לקלל ויצאה מברכת", ומציין במאמרו, במיקום בולט, כי "הנקמה מתוקה".

שר המשפטים דניאל פרידמן (מימין) והיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, אתמול בישיבת הקבינט (צילום: פלאש 90)

שר המשפטים דניאל פרידמן (מימין) והיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, אתמול בישיבת הקבינט (צילום: פלאש 90)

מנגד, כותרת הגג לידיעה ב"ידיעות אחרונות", העוסקת גם היא בפרשה, מספקת פרשנות אחרת לתוצאות הדיון אתמול בממשלה: "גם השר פרידמן וגם היועץ מזוז טוענים: 'ניצחנו'" [טובה צימוקי]. טור פרשנות של בעז אוקון מוכתר במלים "נצחון פירוס", ובו הוא מסביר כי "מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה גומד". בעמוד הדעות של העיתון כותב נחום ברנע כי "הממשלה עשתה נכון כשקברה את הוועדה קבורת-חמור".

לעמדה זו מסכימים, בנוסח מעודן יותר, גם בעיתונים אחרים.  אמנון אברמוביץ' כותב ב"גלובס" כי "בדיקת מבקר המדינה היא פתרון מאוזן ופשרה הוגנת למדי", ולפי מאמר המערכת של "הארץ", ההחלטה שהתקבלה אתמול היא "החלטה טובה".

הכותרות

יתר היומונים מייחדים את כותרותיהם לנושאים אחרים. ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" הכותרת עוסקת בעסקת השבויים המתממשת והולכת. הכותרת הראשית ב"הארץ" [עמוס הראל] עוסקת בנסיונותיו של צה"ל למוטט את הרשת האזרחית של חמאס בגדה. לפי הדיווח, הצבא מחרים רכוש וסוגר מפעלים בגדה המערבית, כדי לפגוע בהכנסות התנועה וכן בפופולריות שלה בקרב האוכלוסייה.

תרגיל עוקץ מבריק

יחסם של הצהובונים לסמים אסורים היה ונותר אמביוואלנטי. מחד גיסא, הם מתריעים בקול גדול מפני הצרה הטמונה בהם. מאידך גיסא, הם מתמלאים בחשק יוצא דופן בכל פעם שהנושא מונח לפתחם.

"הן עומדות זו על גבי זו, מסודרות בשורות ארוכות ארוכות. עשרות חבילות דחוסות עד כמעט התפוצצות באבקה לבנה". כך נפתח ב"ידיעות אחרונות" הדיווח של ליאור אל-חי על סיכול "הברחת הסמים הגדולה בישראל", 104 ק"ג של קוקאין שנתפסו על-ידי המשטרה במכולה שהגיעה לנמל חיפה.

ממה מתפעל הכותב, מתפיסת הסם או מהסם עצמו? נראה כי משניהם גם יחד. בהמשך הידיעה מודגש כי "מדובר בקוקאין קולומביאני טהור באיכות מעולה", וכי "תרגיל עוקץ מבריק של שוטרי היחידה המרכזית של מרחב חוף הביא גם לאיתור החשודים ולמעצרם". לגבי איכותו יוצאת הדופן של הסם, יהיה עלינו להסתמך על דבריו של הכתב. גם על צדקת התיאור  "תרגיל העוקץ המבריק" נוכל להסתמך רק על דברי הכתב, שסותר בעצמו את ההגדרה שהוא מעניק לפעולה המשטרתית. לפי הדיווח, לאחר שנמצאו הסמים במכולה, התברר כי היא שייכת לחברה לייבוא קפה מאום אל-פחם. "במקום למהר למשרדי החברה ולעצור את בעליה, החליטו השוטרים להמתין ולראות מי יבוא לאסוף את המכולה". קלטתם את הטריק? לפול ניומן ורוברט רדפורד יש עוד מה ללמוד.

אלא שבכך לא מסתיים הדיווח. בהמשך מתברר כי לאחר שקפצו השוטרים על היבואנים שאספו את המכולה ועצרו אותם, הם גם שיחררו אותם: "בסיום החקירה שוחררו החשודים [...] מכיוון שלמרות מיטב המאמצים, לא נמצאו ראיות שקושרות אותם לסמים".

ב"מעריב" האירוע נסקר בידיעה קטנטונת [אלי לוי ויונתן הללי], ובה מודגש כי "למרות הפרסומים, לא מדובר בתפיסת הסמים הגדולה בתולדות המדינה. לפני שנתיים וחצי תפסה אותה יחידת משטרה, באותו המקום, משלוח קוקאין במשקל של 137 קילוגרם".

מחוץ לקופסה

אל עמודי החדשות של "ישראל היום" השתרבבה הבוקר ידיעת התצלום המוזרה ביותר שנראתה בעיתונות הישראלית זה זמן רב. בעמ' 7, המוקדש ללקחי מלחמת לבנון השנייה במלאות שנתיים לפריצתה, מופיעה הכותרת "מלבנון לפינלנד", והיא מתייחסת לשני תצלומים יוצאי דופן.

התצלום הראשון הוא אולי התצלום המזוהה ביותר עם מלחמת לבנון השנייה, ובו נראה החייל הפצוע תומר בוהדנה מובל לטיפול כשהוא מסמן V בידו [איי.פי]. בתצלום השני [האנו קרנן] נראה בוהדנה כשהוא משתתף בתחרות, לרגליו מכנסי ספורט צמודים ועל חולצתו מסומן מספר גדול. על כתפיו אדם אחר, ונראה כי הוא נושא אותו במין מירוץ של סחיבה אנושית.

את ההסבר לתצלום, שנכתב על-ידי אנונימי, מן הראוי להביא במלואו: "תומר בוהדנה, הפצוע המפורסם של המלחמה, השתתף אתמול באחת מהתחרויות המוזרות ביותר: נשיאת נשים במסלול. 'אנחנו אוהבים לעשות דברים מחוץ לקופסה', אמר בוהדנה, שזכה במקום ה-12".

תומר בוהדנה באסיפת מחאה נגד ממשלת אולמרט, בעקבות דו"ח וינוגרד. 4 בפברואר 2008 (צילום: מאיה לוין)

תומר בוהדנה באסיפת מחאה נגד ממשלת אולמרט, בעקבות דו"ח וינוגרד. 4 בפברואר 2008 (צילום: מאיה לוין)

מתחברים לעם

בתחתית השער האחורי של "כלכליסט" מופיעה פרסומת עצמית לעיתון. נראה בה גיליון של "כלכליסט" מגולגל כך שכל מה שרואים ממנו הוא שמו והמוטו שתחתיו. המוטו, יש להזכיר, הוא "ישראל מתחברת לכלכלה". כזכור, העיתון הבטיח לשנות את כללי הסיקור הכלכלי בישראל, לפנות לקוראים מכל שדרות העם ולדבר אליהם בגובה העיניים.

ההבטחה הזו נראית נלעגת במיוחד אם מרימים מעט את המבט ובוחנים את מה שהודפס על יתר השער האחורי של העיתון. במדור "2008 צרכנות למתקדמים" החליטו היום לבחון למען הקוראים "איפה נמצאות חוות הבריאות הטובות בארץ ובעולם" [תמר וילרפורט ורונית צין-קרסנטי]. הכותבות מציינות כי "נופש בחוות בריאות מתאים הן לאנשים חולים שזקוקים להתאוששות, והן למי שמותש ממירוץ החיים וזקוק להתחדשות", ובין היתר הן מציעות לקוראים לבחון את האפשרות לפנק את עצמם באמבטיית חלב מול נופי תאילנד (47,040 דולר לחבילה של 28 ימים) או בספא מתחת למים באיים המלדיביים (1,400–7,500 דולר ללילה). לצד הנופשים בחו"ל, המיועדים לעשירים מאוד, מוצגות גם אפשרויות לנופש בריאות בארץ, בעלות של כמה אלפי שקלים בלבד. הנה הצעה לנופש בריאות לקוראי "כלכליסט" – לא לקרוא מדורי צרכנות המוקדשים למנהגיו של האלפיון העליון. אלה עלולים להוציא לכם את העיניים.

למה להרוס כשאפשר לאטום?

לפי "ישראל היום", עיריית ירושלים ביקשה להרוס את ביתו של מפגע הטרקטור כבר ב-2004, משום שנבנה בניגוד לחוק, אך ההריסה נדחית בכל פעם מחדש [יורי ילון, אפרת פורשר וגדעון אלון].

לפי "מעריב", התמונה סבוכה עוד יותר. כותרת הגג לידיעה שמביא אמיר בוחבוט קובעת כי "בגלל האזרחים החולים: בית המחבל ימשיך לעמוד על תלו". מיהם "האזרחים החולים"? שכנים הסובלים מאסטמה ועלולים לחטוף התקף אם יהפוך הבית לענן אבק? לא. "הסיבה היא שבבית מתגוררות שתי משפחות ובהן אזרחים חולים", ומשום כך, לפי כותרת הידיעה, "מסתמן: ביתו של מחבל הטרקטור ייאטם ולא ייהרס".

מה הקשר? כיצד יחיו בנחת שתי המשפחות ובהן האזרחים החולים בבית אטום? לא ברור. מה שעוד לא ברור הוא הגורם המונע את הרס הבית. לפי כותרת הגג, כאמור, מדובר באזרחים חולים. לפי כותרת המשנה, "הסיבה: בג"ץ לא יאשר את ההריסה". מדוע שבג"ץ לא יאשר הריסה של הבית? לא כתוב. אבל בוחבוט כן כותב כי צה"ל נמנע זה כמה שנים מהריסת בתי מחבלים כיוון שפעולה כזו "עלולה לגרור תגובות קשות בעולם".

יש להרחיק עד לעמוד הדעות של "מעריב" (ובעיתון זה עדיין קיים מרחק רב בין הידיעות לדעות) כדי ללמוד על סיבה נוספת לאי-הריסת בית המחבל. ליאב אורגד מזכיר שם כי "בדיון שהתקיים בפברואר 2005 בנושא הריסת בתים בשטחי הרשות הפלסטינית, הסביר הפרקליט הצבאי הראשי, תת-אלוף אבי מנדלבליט: 'הסיבה העיקרית להפסקת הריסת בתי מחבלים נבעה מחוסר אפקטיביות של ההריסה'".

ענייני תקשורת

בטורו שבמוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מתייחס סבר פלוצקר לכתבת הפרופיל שהקדיש ה"ניו-יורקר" לאיל ההימורים שלדון אדלסון. לאחר שפלוצקר מעיר כי בכתבה לא היה כל אזכור לראיון היחיד שהעניק אדלסון לעיתונות הישראלית (במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות") ולעמדות המדיניות שהציג בו, הוא טוען כי אדלסון כבר מזמן אינו אחד משלושת עשירי ארה"ב וגם לא היהודי העשיר בעולם. מניותיו של אדלסון איבדו בשמונה החודשים האחרונים 73% מערכן.

עידו קינן מביא במדורו "קטנוניסט", שמופיע ב"כלכליסט", את התרשמותו מאתר מפלגת צדק-חברתי. לדבריו, האתר "נראה כמו שלד שהוקם בחופזה ומתמלא בתוכן אד-הוק". חזונה של המפלגה, לפי האתר, מסתכם במלה אחת: "חיעיעיעכיעכע".

במוסף "המגזין" של "מעריב" מדווח ערן סוויסה כי העיתונאי ניב רסקין הוא המועמד המוביל להגיש את התוכנית "נכון להבוקר" בגלי צה"ל במקומו של רפי רשף.

עוד במוסף, לי-אור אברבך מדווח כי בשל הקיצוצים ברשות השידור, תצא תוכנית ביקורת התקשורת "מקורות יודעי דבר" ל"פגרה לזמן בלתי מוגבל".

ובמוסף "עסקים" של "מעריב" מדווח אברבך כי חלה התקדמות בניסוח הסכם הפרישה של עובדי רשות השידור. לפי ההסכם המתגבש, לכל עובד יינתנו מקסימום 17 חודשי הסתגלות לאחר עזיבתו את הרשות, וכן יינתן מענק חד-פעמי לפורשים.