סוף השבוע הגיע, וזו הזדמנות מצוינת להדפיס עוד כמה תצלומים של קרלה ברוני, לפני שיהיה מי שיגיד שזה כבר מוגזם. למעשה זו ההזדמנות האחרונה, עד לכתבות סיכומי השנה. משום כך המוספים מלאים בתצלומיה, וב"גלריה" של "הארץ" יש אפילו ראיון שהעניקה ל"ליברסיון".

עיתונות שטוחה לעולם שטוח

מה לעזאזל רוצים אנשי "העין השביעית" מרשת "העיר"? שוב ושוב הם מפרסמים כתבות על ההידרדרות ברמת העיתונים ברשת המקומונים, ועל החששות מהידרדרות גדולה עוד יותר מרגע שכל מערך העריכה של הרשת ירוכז בתל-אביב. והנה, בארה"ב לוקחים את המהלך של רשת "העיר" שלושה צעדים קדימה.

אתמול פירסם רן דגוני בעיתון "גלובס" ידיעה על כך ש"'אורנג' קאונטי רג'יסטר', אחד העיתונים הגדולים ביותר בקליפורניה, אישר כי חברה הודית, מיינדוורקס גלובל מדיה, תתחיל לשכתב ולערוך ידיעות וכתבות בעיתון, ואפילו תעשה עבודות של עיצוב עמודים עיתון קהילתי שבבעלות ה'רג'יסטר'".

לפי הדיווח של דגוני, הבשורה כי העיתון מעביר את עבודת העריכה להודו "העבירה צמרמורת בגופם של רבבות עורכים וכתבים בתקשורת המודפסת", אף כי נראה שהוא עצמו לא מוצא בכך כל טעם לפגם: "בעצם למה לא? אם עורכי-דין ישראלים יכולים לעבור ולהגיה מסמכים משפטיים שמועברים אליהם במייל מניו-יורק, ורופאים בפיליפינים מפענחים תצלומי רנטגן של פצועים מבית-חולים בסיינט לואיס – למה אי-אפשר לערוך בהודו כתבה על ישיבת הוועדה העירונית לשילוט דרכים בקולורדו ספרינגס?", הוא שואל. הוא לא עונה תשובה כגון – כי מהודו אי-אפשר להכיר לעומק את כל המשתתפים בוועדה העירונית לשילוט דרכים בקולורדו ספרינגס, ואת האינטרסים שעומדים מאחוריהם ואת יחסי הכוחות שבינם; כי מהודו אי-אפשר להבין כראוי את העגה המקומית ולעשות את ההקשרים הנכונים מול ההיסטוריה האישית של המסוקרים, ולדעת למה הכוונה כשאחד מהם מדבר על "הריח של המרכז המסחרי ביום ראשון בבוקר", לדוגמה. עריכה מרחוק לא תוכל שלא לרדד את הדיווח.

ניתן לצרף את ההתלהבות של דגוני מהמהלך לגל ההתלהבות מהמונח "העולם שטוח" שטבע לפני כמה שנים העיתונאי תום פרידמן. אם העולם אכן שטוח, אין מתאימה לו מעיתונות שטוחה. לדברי ג'ון פאבריס, סגן עורך ב"אורנג' קאונטי רג'יסטר", המצוטט בידיעה של דגוני, מדובר בניסוי שייערך במשך חודש. "אם הניסיון ההודי יצליח", כותב דגוני, "יכול חדר החדשות שם לצפות לגל פיטורים".

ברנע את אברמוביץ'

במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מופיע הבוקר ראיון נרחב של אמנון אברמוביץ' עם נחום ברנע, לרגל הוצאת ספרו, המקבץ מבחר ממאמריו. לאחר שהתראיין לבן שני בערוץ 10, מתיישב ברנע לשיחה גם עם העיתונות המודפסת, וזו נפתחת בדיון על עתידה. "אין ספק שהעיתונות המודפסת איבדה, או הולכת ומאבדת, את מקומה המרכזי בקביעת סדר היום", אומר ברנע, ובהמשך מוסיף: "עתיד העיתונות המודפסת לא ברור, ובכל העולם יש היום מבוכה גדולה סביב העניין ונסיונות כאלה ואחרים להתמודד עם זה".

אברמוביץ' לא מתאהב בברנע, כפי העיד על עצמו בן שני בעת שהוא ערך עימו ראיון, אך גם לא לוחץ עליו יתר על המידה בעניין ה"אתרוגנות" שהעניק לאולמרט. אפשר להבין: אחרי ככלות הכל, אברמוביץ' הוא זה שהמציא את הרעיון.

השיחה בין שני העיתונאים זורמת בקלילות בין נושאים. ברנע מדבר על טלנסקי ("צריך לתת כבוד לדיו פרוסס – להליך התקין"), על אולמרט ("[השחיתות] תגמור את הקריירה שלו"), על המאבק בין פרידמן לבייניש ("לא תפקידנו כעיתונאים להיות במחנה זה או במחנה אחר") ועל עמדתו בפרשת רמון, שהיתה שונה מהעמדה הכללית בעיתון ("עיתוני, 'ידיעות אחרונות', הוא עיתון חופשי. גם אני חלק מהעמדה שלו, והעמדה שלי היתה הפוכה").

ברנע מדבר גם על מקצוע העיתונות. "אנחנו – אם זה לא ישמע מוזר מדי – תפקידנו להשכיל את הציבור", הוא אומר. בקטע אחר של השיחה הוא מסכים עם אברמוביץ' שהאויב המרכזי של העיתונות אינו "בעלות צולבת, ברוני תקשורת, הון-שלטון-עיתון", אלא "התמעטות הקוראים". על שיתוף הפעולה שלו עם שמעון שיפר אומר ברנע: "לפעמים האילוצים המקצועיים יוצרים מצב שבו אחד ועוד אחד הם שלושה. שמעון ואני התחלנו לעבוד יחד מתוך אילוץ. יצאנו לנסיעה משותפת והגענו למסקנה שכדי לצער את העורכים שלנו, שהיו שמחים אם היינו מתקוטטים לאורך כל הדרך, נדפוק אותם, נעבוד יחד ונקלקל להם את ההנאה מריב בין שני עיתונאים". הראיון מסתיים בציטוט הבא של ברנע : "המבדיל אותנו מהבלוגר המצוי הוא שאנחנו עוסקים בעצמנו רק לעתים רחוקות, כמו בראיון הזה".

הכותרות הראשיות

הכותרת ב"הארץ" היא "ראש השב"כ מסכים לשחרור מחבלים עם 'דם על הידיים'" [עמוס הראל, אבי יששכרוף, יובל אזולאי ויואב שטרן]; ב"מעריב" הכותרת היא "אולמרט: לא בטוח שהעסקה תאושר", כשהכוונה לעסקת קונטאר-גולדווסר-רגב [בן כספית ומיה בנגל]; ב"ידיעות אחרונות" הכותרת היא "כך משתחררים אנסים ורוצחים", כשהכוונה היא לתוצאת העומס בבתי-המשפט [בוקי נאה ויורם ירקוני].

שני תצלומים במחיר אחד

על שער "ידיעות אחרונות" הבוקר תצלום מדהים של שישה בוגרי קורס טיס הפוסעים על מסלול ההמראה כשברקע ממריא מטוס F-16. זהו תצלום מרהיב שתפס רגע נדיר: נראה כאילו שובל האש היוצא ממנוע הסילון של המטוס עוד מעט חורך את כובעיהם של הטייסים, כל-כך קרוב הוא אליהם. ממש מתחשק להרעיף מחמאות על הצלם [חיים הורנשטיין], שהצליח לתפוס בעדשת מצלמתו את השנייה שבה הטייסים והמטוס התלכדו אל מקום אחד.

החשד הראשוני כי מדובר בצילום מפוברק עולה מהקרדיט שניתן לצלם. לא "צילום", אלא "צילומים". ההוכחה כי אכן מדובר בשני תצלומים שונים שחוברו להם יחדיו על-ידי תוכנת מחשב באה כבר בעמ' 4, שם מודפס מחדש התצלום של השישה פוסעים על מסלול ההמראה, אלא שהפעם אין ברקע לא מטוס ולא שובל אש, רק שמים תכולים. יש להדגיש – על שער העיתון לא מופיע הכיתוב "עיבוד מחשב" או כל דבר אחר הדומה לו. בשל כך מדובר בהצגה שקרית של המציאות ובהונאה של הקוראים.

הידיעה עצמה, אגב, גרועה אף יותר מהרעיון לשלב שני תצלומים לאחד בלי לגלות לקוראים [אדוה כהן]. לא מפני שהיא כתובה ברשלנות או חוטאת לאמת, אלא משום שהיא משמשת פמפלט תועמלני לחיל האוויר ולצה"ל כולו. חיבור אינטרסים בין עיתונות לצבא המדינה אינו מבשר טובות.

טפיחה עצמית על השכם

בעמוד הראשון של "הארץ" מופיעה משבצת בולטת תחת הכותרת "מקורבי רה"מ: 'ברק ברח כמו כלב מוכה'" [יוסי ורטר]. הטקסט הוא קיצור של מאמר מלא המופיע במוסף "השבוע", ופרט להשפלה שמובלטת בכותרת, מצוין בו כי לטענת מקורבי ראש הממשלה, הוא זעם לאחר שקרא בשבוע שעבר את מאמרו של העיתונאי יואל מרקוס ב"הארץ", שבו ציטט את דברי ה"אוף דה רקורד" של ברק, שלפיהם אולמרט מעכב את הרגיעה ברצועת עזה.

נחמד מאוד לדמיין את אולמרט מסיט לרגע את עיניו מאתר ynet ומרים את גליון "הארץ" האחרון כדי לקרוא את המאמר של מרקוס, אך הקביעה כי זה מה שהרתיח אותו מעט מוזרה, בעיקר מפני שמרקוס עצמו כתב באותו מאמר כי אותם דברים שאמר לו ברק בשיחת "אוף דה רקורד" הוא אמר כבר לפני כן בכנס פתוח, ודברים דומים נאמרו בשמו גם ביתר אמצעי התקשורת.

ענייני תקשורת

רז שכניק מדווח ב"ידיעות אחרונות", בידיעה פצפונת שנראה כאילו נדחפה לעמודי החדשות ברגע האחרון, כי בעקבות הבקשה של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו מארקדי גאידמק למכור את ערוץ הרדיו שבבעלותו, החליט גאידמק לפתוח בלוג אישי באתר תפוז, ובו "יפרסם את הגיגיו ואת טענותיו נגד מהלכים כמו אלה של הרשות השנייה". עוד מדווח כי "הבלוג אמור לעלות לאוויר בימים הקרובים ולתקוף כמה וכמה גורמים ממלכתיים, לרבות המשטרה". יש לקוות שבלוג זה יהיה אקטיבי יותר מהבלוג שפתח ברק אובמה בתפוז, שבעשרת השבועות לקיומו הופיעו בו רק שלושה פוסטים.

במדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווח כי המאמר שפורסם שלשום ב"גרדיאן", ושתרגומו הופיע אתמול ב"הארץ", לא נכתב על-ידי מנהיג האופוזיציה של זימבבואה, כפי שנמסר, אלא על-ידי מישהו אחר. כעת מנסה מפלגת האופוזיציה לברר את זהותו.

הכותרת שמופיעה על שער מוסף "תרבות מעריב" הבוקר, ומפנה לכתבה על עליית הפופולריות של שירי הרב קרליבך, מנסה לעודד גם את קוראי העיתון וכותביו – "סימני חיים בקרליבך". בכל זאת, יש סיבה לפסימיות: העלייה בפופולריות של הרב המזמר מתרחשת כעת, כשהוא כבר שוכן עפר.