ביום שלישי השבוע (2.2) הפתיע מייסד אמזון, ג'ף בזוס, את כל העולם. ללא כל סימנים מקדימים הוא הודיע שבעוד כחצי שנה יפרוש מתפקיד מנכ"ל החברה שהקים לפני 27 שנה ויעבור לתפקיד היו"ר. מי שעוקב אחר התנועה של מנהלים בכירים מתפקיד המייסד לתפקיד המנכ"ל לתפקיד היו"ר מבין שזו תנועה שעל-פי רוב מסמנת כיוון אחד: החוצה.
ג'ף בזוס אינו צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. אם יום אחד יחצבו את דמותם של המנכ"לים החשובים בהיסטוריה המודרנית של הטכנולוגיה על הר רשמור וירטואלי, פניו של בזוס יופיעו בהם לצד אלו של סטיב ג'ובס וביל גייטס.
בזוס הקים חברה ענקית שמעסיקה 1.3 מיליון עובדים, שרשמה הכנסות של יותר מ-120 מיליארד דולר ברבעון אחד (נסו רגע לתפוס את המספר הזה), שמחזיקה ביותר מ-50% מכלל המסחר האלקטרוני בארצות-הברית, ששווה יותר מ-1.7 טריליון דולר. בזוס בנה מפלצת והיא הפכה רק יותר מפלצתית בשנת הקורונה החולפת.
למה בזוס הודיע על המהלך דווקא עכשיו? השאלה הזו הטרידה את מנוחתם של כתבי טכנולוגיה, פרשנים, מחוקקים ואפילו את עובדי החברה. האמת היא שאף אחד לא באמת יודע. בזוס ממעט להתראיין בטלוויזיה או במקומות אחרים ועד כה הוא לא הסביר בקולו לאף אחד מה עומד מאחורי ההחלטה שלו.
"הסיפור המלא". מתוך שער "ידיעות אחרונות", 5.2.2021
כמובן שהוא פרסם הצהרה רשמית שבה הסביר שתפקיד המנכ"ל אינו מותיר לו זמן רב לעיסוקיו ולענייניו האחרים. קידום Blue Origin, החברה שבדומה ל-SpaceX של אילון מאסק מנסה להפוך את הטיסה לחלל לזולה ושכיחה יותר. הקרן שלו, Day One, שאליה הזרים כ-2 מיליארד דולר כדי לטפל בבעיית חסרי הבית. וה"וושינגטון פוסט", העיתון שרכש כבר בשנת 2013 תמורת כ-250 מיליון דולר. העברת השרביט ליורשו, אנדי ג'סי, כתב בזוס, תאפשר לו להשקיע זמן ואנרגיה במיזמיו האחרים.
כל מי שמכיר את אמזון ואת הסביבה התחרותית והמשפטית שבה היא פועלת מבין שזה רק חלק מהסיפור, שכן אמזון מתמודדת עם סביבה מאתגרת, גם בעולם הקמעונאות וגם בתחום מחשוב הענן, ובתקופה האחרונה היא החלה להסתבך עם רגולטורים שמגלים יותר ויותר עצבנות בארצות-הברית וברחבי העולם. משום כך, כל מי שסיקר את ההחלטה של בזוס ניסה לרדת לשורש המניעים האמיתיים של ההחלטתו.
ואז הגיע יום שישי והכל השתנה. המירוץ נפסק, המקלדות השתתקו והפרשנויות נדמו. הסיבה: בעמוד הראשי של "ידיעות אחרונות" הופיעה תמונתו של בזוס עם הפניה למוסף "ממון". הכותרת בישרה כי בתוך המוסף מתפרסמת כתבה שתציג את "הסיפור המלא מאחורי הודעת הפרישה הדרמטית של האיש העשיר בעולם" (נכון לשעת פרסום הכתבה, האיש העשיר בעולם הוא אילון מאסק ולא ג'ף בזוס, אבל מה הם 8 מיליארד דולר בין מערכת "ממון" וביניכם).
"הסיפור המלא". שער מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"
מיהרתי לחפש את המוסף. בעמוד השער הודפסה פעם נוספת תמונתו של בזוס, ולצד כמה נתונים בנאליים הקשורים אליו (מתי הקים את החברה, כמה היא שווה היום, כמה הוא שווה וכן הלאה) הופיעה פעם נוספת הכותרת: "הסיפור המלא מאחורי הודעת הפרישה הדרמטית של מייסד אמזון, האיש העשיר בעולם" (הוא לא, אבל שטויות). הכותרת הפנתה לעמוד 8 ולכתבתה של ציפי שמילוביץ, כתבת "ידיעות אחרונות" בארצות-הברית, שיושבת בניו-יורק.
דפדפתי במהירות לכפולת העמודים 8–9, שבה מתנוססת תמונתו של בזוס בפעם השלישית. תחת הכותרת "מה קרה למנכ"ל העולם" (כי אנחנו "ידיעות אחרונות" ואנחנו אף פעם לא מגזימים) מספקת שמילוביץ – אני מקווה שאתם יושבים – אפס תשובות, ואני מתכוון לכך באופן המילולי ביותר. אפס תשובות לשאלה למה ג'ף בזוס פורש.
שמילוביץ, שאין לה שום יתרון על פני שום כתב אחר של "ידיעות אחרונות" בכל הנוגע לסיקור מנכ"ל אמזון, שלמיטב זכרוני מעולם לא החליפה עם בזוס מלה (אך דיווחה על גירושיו מאשתו), מקדישה בכפולת העמודים מקום נרחב לתלונות של עובדים ומוכרים על אמזון, תלונות שהתפרסמו בתקשורת האמריקאית. עכשיו ברור למה היה צריך להפעיל את הכתבת בארצות-הברית: רק לה יש רישיון לקרוא מה נכתב ב"טיים מגזין".
בהמשך, שמילוביץ מספרת בפעם ה-1.7 טריליון את סיפור הקמתה של אמזון, ואז היא מסיימת את הניתוח המעמיק שלה עם "בזוס הולך לנוח כשהוא שווה יותר מ-190 מיליארד דולר" (הוא שווה 182 מיליארד דולר).
וזה, גבירותי ורבותי, "הסיפור המלא".
"ידיעות אחרונות" מפרסם בעמוד הראשי של העיתון הפניה עם הבטחה ל"סיפור המלא", מפרסם בעמוד השער של "ממון" הפניה עם הבטחה ל"סיפור המלא", וגומר עם גניחה מביכה: "בזוס הולך לנוח".
עורך "ידיעות אחרונות", נטע ליבנה (צילום: אורן פרסיקו)
עכשיו, בואו. זה לא המקרה הראשון ובוודאי לא האחרון של כותרת שלא מממשת את ההבטחה שלה. מה הסיפור ועל מה ההתרגשות? בעיני, זה בדיוק הסיפור: שאין התרגשות.
אנחנו חיים במדינה שבה תרבות השקר הפכה למיינסטרים. ראש הממשלה משקר, ראש הממשלה החלופי משקר, השרים שלו משקרים, היועצים שלהם משקרים, המקורבים של היועצים שלהם משקרים. אנשי מקצוע משקרים, אנשי תקשורת משקרים – כולם משקרים. במצב עניינים שכזה, כותרת מנופחת ושקרית היא עוד שקר אחד בסל השקרים שמוטח בפנינו מדי יום.
הבעיה שלי היא לא עם הכותרת העלובה של "ידיעות אחרונות". הבעיה שלי היא עם הצביעות. עיתון שמפרסם בעמוד הראשי שלו שקר כל-כך בוטה ביחס למה שהוא עצמו מפרסם, צריך לנהוג בקצת יותר צניעות כאשר פרשניו המכובדים מאשימים נבחרי ציבור בשקרים.
כאשר "ידיעות אחרונות" מבטיח את "הסיפור המלא", הוא לא מפרסם את זה "בטעות". הוא לא כושל בהצלבת מקורות. אף אחד לא הטעה אותו, הוא לא השתמש במקור מפוקפק שבלבל את התחקירן, הוא לא פרסם דבר שנמצא במחלוקת, זו לא בעיה של שיקול דעת. הוא הדפיס, בעצמו, על דעת עצמו, שקר שהוא עצמו דוחף כדי לקדם את האינטרסים המסחריים של עצמו.
אז חברים, תעשו טובה ותפסיקו להטיף מוסר לכל השקרנים שמסתובבים בפוליטיקה הישראלית ומרמים את האזרחים. תפסיקו לגלגל עיניים בתדהמה כאשר הם מבטיחים משהו ולא מקיימים, אומרים משהו וכולם מתפקעים מצחוק כי כולם יודעים שהם משקרים. הם משקרים לנו כדי שנבחר בהם, ואתם משקרים לנו כדי שנקנה את מהדורת סוף השבוע שלכם.