תכניתו של דב אלבוים "על הנסים ועל הנפלאות" ששודרה בחג החנוכה, היתה מרתקת כמו שאר הפרקים של תכניתו "בין השמשות", שיורדת בימים אלה מן המסכים. אלבוים, שעשה את כל הדרך מן העדה החרדית אל "הישיבה החילונית", הנו סופר, עורך, עיתונאי ומנחה מרתק. תכניתו "בין השמשות" רצה, יחד עם תכנית "מקבלים שבת" שקדמה לה, 13 שנים.
אלבוים הוא דמות מעניינת. הוא ספוג תורה ויהדות מבית אבא-אמא וכבוגר ישיבות איתרי וחברון. יחד עם זאת הוא חילוני למהדרין. אני רואה בכך אמירה חשובה לפיה היהדות אינה שייכת בלעדית לשומרי תורה ומצוות. תכונה זו בלטה בתכניות הטלוויזיה שהגיש. אני יודע שגם דתיים נהגו לצפות בתכניותיו בין בשעת שידורן ובין, משירדה השבת מוקדם, בתכניות המוקלטות באתר כאן 11.
ובכל זאת התכנית לחג החנוכה דקרה את העין. היא נפתחה כצפוי בהדלקת נרות. מה שצרם היה שאלבוים הדליק את נרות החנוכה בברכה, בשם ובמלכות - בגילוי ראש. חבישת כיפה בעת קיום טקס דתי היא חיוב מדרבנן שמקורו בגמרא ונחלקו הפרשנים האם זהו חיוב הלכתי או מידת חסידות. המהרש"ל אף כתב שלא מצא איסור לברך בגילוי ראש. ובכל זאת, חבישת כיפה, בוודאי בעת קיומו של טקס דתי, לא רק שהפכה לחיוב אלא שהיא אולי הסמן העיקרי של היהדות בימינו.
ספק בעיניי האם היה אלבוים מרשה לעצמו לבזות ערך מקודש של דת אחרת ולפגוע ברגשותיהם של בניה, ועוד יותר ספק האם עורך התכנית היה מאשר לשדר זאת.
אירוע הדלקת הנרות העלה בזכרוני אירוע בן למעלה מחמישים שנה. שר המשטרה דאז ביקר בכותל המערבי. אחד הנוכחים הניח כיפה על ראשו והשר העיף אותה פשוטו כמשמעו. מייד לאחר מכן עלה השר לביקור במסגד אל אקצא ולא היסס לחלוץ את נעליו בטרם נכנס למסגד.
יש לשבח את מי שמקפיד לכבד את ערכיהן של דתות אחרות ואת חסידיהן. באותו כבוד יש להתייחס לערכיה של הדת שלנו.
פרופ' אשר מעוז הוא דיקן בית הספר למשפטים במרכז האקדמי פרס וסגן נשיא כבוד של האגודה הבינלאומית לחופש דת