ברק אובאמה ניצח
אתמול (ובעצם שלשום) הוכרע: ברק אובמה, ולא הילרי קלינטון, הוא המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות-הברית, והמועמד השחור הראשון אי-פעם. ההכרעה הזו היא הסיפור המרכזי של העיתונים היום. את נצחונו חגג אובאמה בכנס איפא"ק, השדולה היהודית הגדולה בארצות-הברית. נאומו שם הוא הכותרת הראשית של העיתונים היום. "מחויב להגנת ישראל מפני כל איום" היא הכותרת של "הארץ", "בטחון ישראל קדוש" ב"ידיעות אחרונות", ו"מחבק את ישראל" ב"מעריב". ב"ישראל היום" הלכו על כותרת מסורבלת: "ההפתעה של אובאמה: בעד ירושלים מאוחדת".
תוכני הנאום נשמעו כאילו נלקחו מטקס יום ירושלים בבית-ספר ממלכתי-דתי. אובמה דחס את כל קלישאות הנצח של מדינת ישראל לכמה משפטים, שנשמעו מדוקלמים משהו. ב"ידיעות אחרונות" מטפלים בנאום בחשדנות. "שלכם, ברק אובמה", היא הכותרת הצינית של הכפולה הפותחת של העיתון. איתמר אייכנר כותב כי אובמה הוא חידה ומצביע על סתירות במשנתו: "בנאומו אתמול בפני איפא"ק הוא אמנם הבטיח 'לחסל את האיום האיראני', אך במהלך הפריימריז מול קלינטון הוא הצהיר כי יהיה מוכן לשבת בעצמו לדיאלוג עם איראן". גם ב"מעריב" כותרת הטור של עפר שלח שעל השער היא "על ציונות וציניות". "הרטוריקה של אובמה אתמול לא היתה ריקה לגמרי", קובע שלח, "היא מעידה, לפחות, איפה הוא חושב שצריך לעמוד כדי להיבחר – ואחר-כך כדי לשלוט".
האם תמשיך קלינטון בחיים הפוליטיים? האם יציע לה אובאמה להיות סגניתו? העיתונים אינם יודעים לספר בוודאות, ולכן, כנראה, גם אינם מנסים. לא כולם: אורלי אזולאי כותבת ב"ידיעות אחרונות": "אובאמה מוכן לתת לה כל פרס ניחומים, אבל לא את סגנותו". נחכה ונראה.
מה קורה בזירה הפוליטית שלנו
הפריימריז בקדימה, אותו אקדח שהניח אהוד ברק על שולחנו של ראש הממשלה, ממשיך לעשן. לעשן ולא לירות, כמו יתר האקדחים במערכה הפוליטית שלנו בשנתיים האחרונות, שהאוחזים בהם מתבררים פחות כשלפנים ויותר כשפנים. במה הדברים אמורים? בכירי קדימה, השרים דיכטר, שטרית ומופז, מיישרים קו עם אולמרט, מתנגדים לקיום פריימריז כעת, וקוראים לקיימם רק לאחר שפרקליטי אולמרט יחקרו חקירה נגדית את טלנסקי. מדוע? לפי העיתונים, מהסיבה ההפוכה לזו שהביאה את ברק לדרוש רק את הדחתו של אולמרט ולא להפיל לגמרי את הממשלה. במלה אחת: לבני. ברק מעדיף את ההתמודדות איתה על פני ההתמודדות עם נתניהו. שרי קדימה מעדיפים, כנראה, את ההתמודדות עם ברק.
וכיצד נשקפת היום מהעיתונים דמותו של ראש הממשלה החשוד והמושמץ שלנו? כל העיתונים מקדישים היום מקום מכובד לפגישתו אתמול עם הנשיא בוש בוושינגטון. הנושא האיראני עמד במרכז הפגישה, כך נאמר לעיתונאים, והוא עומד במרכז הסיקור. חדשות? אין ממש. ברק רביד מצטט ב"הארץ" את ראש הממשלה, שאומר כי נעשים דברים כדי לעצור את ההתגרענות של איראן, אולם אין לפרסם אותם כעת. ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" תמונתו של אולמרט מופיעה על השער. הוא לא ממצמץ, שמוט עפעפיים או עושה תנועות משונות, אלא רוכב על סגווי, כלי רכב דו-גלגלי שבוש נתן לו במתנה (מותר לו לקבל?). בקיצור, אם כמו שיש יום שיער טוב יש גם יום שער טוב, אז לאולמרט היה היום אחד כזה. ב"ידיעות אחרונות" מספרים שמעון שיפר ונחום ברנע על שיחות טלפון שיערוך אולמרט עם קלינטון ואובאמה. ב"מעריב" מציינת מיה בנגל כי גם קלינטון וגם אובמה ביטלו את הפגישות שתוכננו להם עם אולמרט.
ובזירה הפוליטית-פלילית
אתמול הוגש כתב אישום נגד שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, בחשד שגנב מיליוני שקלים מהסתדרות העובדים הלאומית. חמישה אנשים נוספים מעורבים בפרשה, ובסך-הכל נגנבו, על-פי האישום, 12.3 מיליון שקל. המדינה מבקשת לערוך את המשפט בפני הרכב של שלושה שופטים, כמתבקש בדיון בעבירות חמורות.
נורית פלתר מדווחת ב"ידיעות אחרונות" על המסקנות הצפויות של ועדת הבדיקה של משרד הפנים את עיריית שדרות. הממצאים יהיו קשים, לא יהיה מנוס מנקיטת צעדים חמורים, כך פלתר. האם יש משהו קשה או חמור בפרסום ניחוש (הנסמך על טיוטות שדלפו) מסקנות ועדה שטרם הוגשו? לא ברור. צריך להקים ועדה.
מאמר המערכת של "הארץ" מצטרף היום למהלך שמובילה טובה צימוקי ב"ידיעות אחרונות", וקורא להקמת ועדת בדיקה ממשלתית בעניין האזנות הסתר בתיק רמון.
טובה צימוקי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" (וגם תומר זרחין ב"הארץ") על מכתב ששלח רז ניזרי, עוזרו האישי של היועץ המשפטי לממשלה, שממנו עולה כי בשב"כ מעריכים שהח"כ לשעבר עזמי בשארה מעורב בגיוס פעילים לחיזבאללה. יש למישהו הערכה מה עולה ממלות ההרחקה "ממנו עולה" ו"מעריכים"?
נתפס החשוד בהנהגת כת הסדיסטים
נתפס אליאור חן, בן 28, החשוד בהתעללות בילדים (ו"הארץ" מדייק: "תקיפת קטינים, שידול לתקיפתם וקשירת קשר לביצוע פשע"). לפי החשד, חן הנהיג כת והנהיג בה משטר אימים אלים ואכזרי. עם היוודע דבר החשדות נגדו לפני שלושה חודשים, ברח לקנדה ומשם לברזיל, שם נתפס. לפי סניגורו, הוא לא נמלט, החתים את דרכונו כך שניתן היה לדעת היכן הוא שוהה, ולבסוף, לא נתפס אלא הסגיר את עצמו. ב"ידיעות אחרונות" מאמצים את גרסת הפרקליט. הכותרת של "הארץ" היא "האינטרפול חושד: הקהילה היהודית הסתירה את חן", אבל לא מציינים את מה שנכתב בעיתונים האחרים על אופיה של הקהילה – אנשי נטורי-קרתא. תהליך ההסגרה, כך "הארץ", עתיד להימשך שבועות.
ב"ישראל היום" מצאו פתרון לשאלת תוארו של אליאור חן, ששמו מופיע בתקשורת לפעמים כ"רב" ולפעמים כרב, ולפעמים בלי אף תואר. השימוש בתואר הזה, עם או בלי מרכאות, עורר לפעמים תרעומת, אבל בעיתונים התקשו לוותר על הסנסציה שבצירוף המלים "הרב" ו"הסדיסט". ב"ישראל היום", כאמור, מצאו פתרון, בהפניה שעל שער העיתון היום אליאור חן הוא גורו, וכדי להיות לגמרי מכוסים: "גורו".
תקשורת
מאיר תורג'מן מדווח ב"ידיעות אחרונות" על גזר דין חמור במשפטו של שמואל בן-עטר, שהפעיל את תחנת הרדיו של ש"ס קול-האמת. אתמול הוא הורשע בהפעלת תחנה פיראטית ובסיכון כלי טיס, ונידון לעונש חמור. עונש מאסר על-תנאי, שעמד כנגדו אחרי הרשעה קודמת בניהול תחנה פיראטית, הופעל, ונגזרו לו תשעה חודשי מאסר בפועל וקנס של 100 אלף שקל. העידו לטובתו: שר התמ"ת אלי ישי ושר התקשורת אריאל אטיאס.
ירון טן-ברינק כותב על הסוף העלילתי של הסדרה "חמישה גברים וחתונה" ששודרה בערוץ 10: "קצת עגום שכך מסתיימת אחת הסדרות החמודות והמקוריות של 2008, מין קומדיית אופ-ביט משונה ומלאת קסם". מה היה הסוף? הגיבור נהרג, ואז התעורר וגילה שהכל היה חלום, או שזה לא היה חלום אלא באמת, אבל בכל מקרה, הוא בחיים עכשיו ובחזרה בנקודת האפס, היכן שהתחילה הסדרה. מזכיר קצת את הסיפור של מדינת ישראל וממשלת אולמרט.