מדי יום, בכל ערוצי התקשורת וברשתות החברתיות, עיתונאים מדווחים ללא הרף על נתוני הקורונה. כמה בדיקות התקיימו, כמה ישראלים נמצאו חיוביים, כמה חולים מאושפזים בבתי-החולים וכמה נפטרו, איזה יישוב נכנס לרשימת היישובים האדומים – ומה אפשר להסיק מכל זה.
בעיתונות כמו בחיי היומיום, חשוב להתבסס על נתונים ועובדות – ועל אחת כמה וכמה במצבי חירום. במובן הזה, יש לברך על כך שחלק ניכר מהדיווחים על משבר הקורונה מבוססים על מספרים. אלא שטיפול לא נכון בנתונים יכול לייצר מצב הפוך, של דיווחים שבגלל השימוש במספרים נראים אמינים, אך למעשה מעוותים את התמונה ומשבשים את הדעת.
עיוות בולט כזה הוא ספירת המתים היומית. באופן אבסורדי, ובניגוד למקרים שבהם באמת קשה לפענח מה משמעות המספרים, מניין המתים היומי דווקא מתפרסם באופן ברור ורציף במסגרת דשבורד הקורונה של משרד הבריאות. גם מי שלא מאומן בפענוח נתונים סטטיסטיים יכול פשוט להיכנס לדשבורד, לגלול עד התאריך המבוקש, ולחפש את המספר שמציין כמה ישראלים מתו באותו יום מנסיבות הקשורות למחלה שגורם נגיף הקורונה.
נכון להיום (29.9), לפי משרד הבריאות וגם לפי הדיווחים בתקשורת, מתו בישראל מעט יותר מ-1,500 איש שנדבקו בקורונה. על הנתון הזה אין מחלוקת. הבעיה צצה כשהעיתונאים ניגשים לדווח על מניין המתים היומי.
כפי שצוין קודם, מדי יום מפרסם משרד הבריאות את מניין המתים היומי. אבל אנשי המשרד עושים יותר מזה: הם כל הזמן מעדכנים את הנתונים של הימים הקודמים, בהתאם למידע רפואי חדש שמגיע לידיהם. לעתים הם עושים זאת באיחור של כמה ימים, ולעתים באיחור של כמה שבועות. היו גם מקרים שבהם ביום אחד עודכנו נתונים של עשרות מתים שסווגו מחדש ככאלה שמותם קשור להידבקותם בנגיף הקורונה. המשמעות היא שמניין המתים הכללי – זה שחצה את רף ה-1,500 – יכול לזנק גם בימים שבהם דווקא מתו חולים מעטים יחסית.
דשבורד הקורונה של משרד הבריאות, 29.9.20 (צילום מסך)
לשם המחשה, נניח ששלשום מתו 20 ישראלים מקורונה, אך במקביל הוכנסו למניין המתים עוד עשרה ישראלים שמתו בתאריכים אחרים – ורק כעת נקבע שמותם קשור לנגיף קורונה. מניין המתים הכללי יקפוץ ב-30 איש ביממה, למרות שביממה המדוברת מתו בפועל 20 איש. למרות שהנתונים המדויקים מתפרסמים באופן סדיר ונהיר על-ידי הרשות המוסמכת, לעתים קרובות עיתונאים בכל זאת לא יידעו כיצד לפענח אותם ולהציגם לציבור באופן מדויק.
הנה כמה דוגמאות מהימים האחרונים. ב-24 בספטמבר דווח בערוץ 20 על 41 מתים ביממה. לפי רדיו קול-חי, לעומת זאת, מניין המתים היומי הסתכם ב-59. מי צודק? אף אחד מהם. לפי נתוני משרד הבריאות המעודכנים, ביממה המדוברת מתו 22 ישראלים שנדבקו בקורונה. נתון גבוה, מעורר דאגה – אך נמוך בהרבה מהנתונים שעליהם דיווחו בשני כלי התקשורת המגזריים.
עוד דוגמה: ב-19 בספטמבר דיווחו ב"מעריב" על 30 נפטרים ביממה. לפי נתוני משרד הבריאות המעודכנים, ביממה המדוברת מתו 21 ישראלים. ב"הארץ" דיווחו באותו יום על 58 מתים ביומיים – "המספר הגבוה ביותר מאז פרוץ המגפה". ואולם, לפי נתוני משרד הבריאות מניין המתים ביומיים הללו היה נמוך בהרבה, והסתכם ב-36. השיא שעליו דיווחו ב"הארץ", 58 מתים ביומיים, נרשם רק בשבוע שלאחר מכן.
האי-דיוקים הללו מתחוללים כמובן גם בכיוון ההפוך. בדשבורד הקורונה של אתר "הארץ", למשל, נמסר שב-26 בספטמבר מתו מקורונה 29 ישראלים. לפי נתוני משרד הבריאות, מניין המתים באותו יום היה גבוה יותר, והסתכם ב-31.
חשוב להדגיש: הדיווחים המטעים שהוזכרו לעיל מציגים ברובם נתונים מנופחים, אך זהו עיוות נקודתי בלבד. התמונה הגדולה נאמנה למציאות: מספרם של קורבנות הקורונה בארץ גבוה בהשוואה לאירועים קטלניים היסטוריים שידעה מדינת ישראל, כולל תקופות ממושכות של לחימה ופיגועים – ומניין המתים צפוי להמשיך לעלות בתקופה הקרובה.
סיפור מטעה של עליות וירידות בלתי מוסברות
הנתונים המטעים צצים גם ברשתות החברתיות, היכן שכל עיתונאי הוא אדון לעצמו ואין מי שיערוך או (למעט מקרים חריגים) יתקן בדיעבד. קחו למשל ציוץ של קרן נויבך מ-25 בספטמבר, שבו דיווחה על "36 אנשים שמתו ב-24 שעות".
לפי נתוני משרד הבריאות, עד עכשיו לא נרשמה יממה שבה הגיע מספר המתים ל-36 (אם כי אנחנו לא רחוקים מזה). אם כך, מאיפה הגיע הנתון השגוי של נויבך? ממעקב אחר מספר המתים הכללי, שקפץ באותה נקודת זמן מ-1,376 ל-1,412. הנתון הזה אמנם מדויק, אך לא ניתן ללמוד ממנו על מניין המתים בפרק זמן של 24 שעות. חלק ניכר מהם מתו קודם, ורק בדיעבד סווגו כקורבנות קורונה.
בטבלה המצורפת כאן, שמציגה נתונים מתחילת אוגוסט ועד היום, השינוי היומי במספר המתים (כפי שנספר על-ידי אתר "הארץ") מסומן בקו אדום. אלו הם כאמור הנתונים הלא מדויקים, שמוצגים בדיווחים השגויים שהוזכרו לעיל. הקו הכחול מסמן את מניין המתים היומי של משרד הבריאות, כלומר את הנתונים המדויקים. הקו האדום מספר סיפור (מטעה) של עליות וירידות חדות ולא-תמיד מוסברות. הקו הכחול מציג מגמה עקבית וקוהרנטית, שתואמת את התפשטות המגפה.
איסוף הנתונים: גיא זומר. לחצו להגדלה
למה זה חשוב? כלי התקשורת, באופן טבעי, נוטים להדגיש נתונים ברגעי שיא, או כשהמספרים לבדם מסוגלים להמם את הקהל. החישובים השגויים של מניין המתים היומי משתלבים היטב במגמה הזאת, ומאפשרים להציג רגעי שיא כוזבים. לדיווחים הללו יש שני אפקטים מרכזיים, האחד חיובי והאחר שלילי. האפקט החיובי הוא חידוד תחושת מצב החירום, שקשורה באופן ישיר לאפשרות לשכנע את הציבור לנקוט באמצעים שיפחיתו את התפשטות התחלואה.
האפקט השלילי פועל בכיוון ההפוך. ההיענות של הציבור להנחיות הריחוק החברתי קשורה באופן ישיר למידת האמון שהאזרחים חשים כלפי רשויות השלטון, מערכת הבריאות והתקשורת – שמתווכת את המידע להמונים. זה לא מקרה שכמה ממוקדי ההדבקה הגדולים נמצאים ביישובים וקהילות שרמת האמון שלהם ברשויות נמוכה, ואינם קהל היעד המיידי של תקשורת הזרם המרכזי. פרסום של נתונים כוזבים בתקשורת עלול לחזק את המגמה הזאת: כשאזרח מניח שהנתונים שבהם מלעיטים אותו אינם מדויקים, קשה לשכנע אותו להישמע להנחיות.
וישנן גם הנסיבות. בישראל, לצד המשבר הבריאותי והכלכלי שהביאה עמה מגפת הקורונה מתקיים גם משבר אמון חריף בין הציבור לממשלה ולתקשורת. המשבר הזה היה כאן קודם, אבל הוא הואץ לנוכח אוזלת היד הממשלתית, התקפותיו הבלתי פוסקות של ראש הממשלה נתניהו על העיתונות – וכמובן מעורבותם של עיתונאים וכלי תקשורת בפרשות הפליליות שבגינן הוא עומד לדין.
כדי לפתור את משבר האמון בין הציבור לתקשורת לא די בדיווח מדויק ונהיר על הנתונים הרשמיים ומשמעותם. המשבר הזה עמוק בהרבה, ויישאר איתנו גם אחרי שהקורונה תיעלם כלעומת שבאה. אבל המסע לשיקום האמון בין העיתונאים לאזרחים עובר בשיח מדויק וענייני, שמשתמש בנתונים כדי לצייר תמונה מורכבת ולא כדי לשלהב יצרים ולעורר אמוציות. בכשל הזה אפשר וצריך לטפל עוד היום.
כל נתוני משרד הבריאות המופיעים בטור זה מתייחסים למניין המתים היומי כפי שנצפה ב-29 בספטמבר. כפי שהוסבר בטור, הנתונים הללו עשויים להתעדכן בעתיד כלפי מעלה