טרחה

"האוצר לא טרח ליישם את ההסכם – ועובדי קבלן במגזר הציבורי נותרו ללא תוספת שכר", נכתב בכותרת דיווח של שי ניב ב"גלובס". לפי הידיעה, השכר כולל התוספת מגיע לסך של 4,600 שקל בחודש. הידיעה מלווה בתצלום של יו"ר ההסתדרות עופר עיני ושר האוצר יובל שטייניץ כשהם נשענים לאחור וידיהם משוכלות על כרסיהם.

נטל

סיקור הזירה הפוליטית והמשא-ומתן הקואליציוני תופס גם היום את ראש סדר היום של העיתונים. המתווה הפוליטי שהכותרות מגיבות אליו היום, כל עיתון לפי זיקתו האידיאולוגית, המוכתבת או האופורטוניסטית, הוא של משולש שקודקודיו הם ראש הממשלה בנימין נתניהו ("ישראל היום"), יו"ר יש-עתיד יאיר לפיד ("ידיעות אחרונות") ויו"ר הבית-היהודי נפתלי בנט ("מקור ראשון" ו"מעריב"?). במרכז ניצבת הקואליציה במבנה הנכסף על-ידי כל אחד מהם, ומסביב למרכז מפעפעים יחסי תיעוב וקרבה אישיים וסוגיה לאומית פופולרית אחת, עם הסלוגן "שוויון בנטל".

"הליכוד יציג ללפיד תוכנית חלופית לגיוס", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בליכוד-ביתנו יסבירו כי לא ניתן לאמץ את מתווה יש-עתיד. רה"מ נתניהו ייפגש היום עם בנט, לראשונה זה חמש שנים". לפי יאיר אטינגר ויהונתן ליס, התוכנית החלופית הוכנה על-ידי פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה ולחברה במשרד ראש הממשלה, על בסיס "מתווה הגיוס של השר משה יעלון".

במדור הדעות מצייר הקריקטוריסט עמוס בידרמן את בנט כצפרדע שנתניהו נאלץ לאכול, ואילו העורך הראשי אלוף בן קורא במאמר ליאיר לפיד לבלוע צפרדע ולהשפיע מהאופוזיציה (הצעה שגם כותבה יודע שאינה מציאותית, ובכל זאת טורח לפרסמה). עוד בעיתון: הפובליציסט אורי משגב מדווח כי "מכריו של לפיד בעבר" סיפרו כי לפיד עישן איתם מריחואנה, זאת בניגוד להצהרותיו הנוכחיות כי מעולם לא עישן סמים.

ב"מעריב", שכמה מכתביו הפוליטיים הוכיחו שהם בעלי מקורות טובים (אם לא למטה מזה) במפלגת הבית-היהודי, מפרסמים היום את הכותרת הראשית המחזקת: "הברית לא נסדקת: לפיד ובנט יתנגדו למתווה יעלון", נכתב בה. "ההצעה של הליכוד-ביתנו לסוגיית השוויון בנטל צפויה להידחות", נכתב בכותרת המשנה, תשובה למאמצי הליכוד שמבליט "הארץ" (ושפורסמו ב"מעריב" ככותרת ראשית כבר אתמול). "ח"כ שי פירון נועד עם רבני הציונות הדתית כדי לחזק את שיתוף הפעולה בין המפלגות", נכתב בה עוד, תשובה למאמציו של "ישראל היום" להבליט את ההתנגדות בקרב רבנים לשיתוף הפעולה בין הבית-היהודי ליש-עתיד.

"היום: פגישת מו"מ ראשונה בין נתניהו לבנט", נכתב ברצועה צרה בתחתית שער "ידיעות אחרונות". בעמ' 4 מתפרסמת ידיעה על הפגישה, כמו גם על ההתנצלות של בנט (שעליה מדווחים גם העיתונים האחרים), בפני רעייתו של נתניהו, שרה, על דברים שאמר עליה ושהציגו אותה כאשה בלתי נסבלת. גם מאמרו השבועי של נחום ברנע עוסק במפלגת הבית-היהודי, אולם שלא כרגיל, הוא אינו זוכה להפניה בשער; זה מוקדש ברובו לביקורו הצפוי של הנשיא אובמה.

"אל תתקוף באיראן", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. לפי כותרת המשנה, ובניגוד למה שכתבו רוב הפרשנים בעיתונים כשדיווחו לראשונה על הביקור (בעקבות חשיפתו בערוץ 10), "הסיבה המרכזית לביקור הנשיא האמריקאי: לעצור כל כוונה של נתניהו להוציא לדרך תקיפה ישראלית באיראן באביב. אובמה יבהיר כי הוא מצפה מירושלים לשתף פעולה עם המאמץ להגיע להסדר דיפלומטי עם טהרן".

ומה באשר למעורבותו של אובמה בניסיון לכונן מחדש את המשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים, או באשר להשפעה הנגזרת מכך על המשא-ומתן הקואליציוני? לפי שמעון שיפר, הנושא אכן יזכה להתייחסות במהלך הביקור, אולם חלקו יהיה קטן יותר מזה שייחס לו נתניהו עצמו בישיבת הממשלה.

ב"ישראל היום" הכותרת הראשית ניטרלית, כמו ירייה של טוראי בבוקר ערפילים בוורדן, כשעוד לא הוברר אם החפירה עברה במהלך הלילה לאויב. "נתניהו ובנט: פגישה ראשונה", נכתב בה. "אחרי שנים של נתק, המשקעים יישארו מאחור?", שואלת כותרת הגג. כותרת המשנה מדגישה את ההתנצלות של בנט וקובעת כי לפי "הערכה", "המתיחות בין השניים לא תמנע ישיבה משותפת בממשלה". אם מטרתו של בנט בפגישה היא ליישר את ההדורים עם נתניהו לקראת כניסתו לקואליציה, נדמה שהוא יכול לוותר עליה כליל ולסמוך על המקור להערכות שמספק "ישראל היום".

הפרשן הפוליטי של העיתון, מתי טוכפלד, מציג את בנט בטורו כטירון פוליטי חבוט.

"במוקד ביקור אובמה: איראן, סוריה והפלסטינים", נכתב בכותרת דיווח של שלמה צזנה ויוני הרש, המעבירים לציבור הקוראים את דבריו של נתניהו בישיבת הממשלה. צזנה והרש אינם טורחים לחפש מקורות מידע נוספים לאלו של לשכת ראש הממשלה, וממילא אינם מדרגים את חשיבות הנושאים שאליהם יתייחס אובמה או מעירים מה תהיה כוונתו כשיעלה לדיון את הסוגיה האיראנית.

גם בעיתון החרדי "המבשר" מדווח על השער כי "ראש הממשלה ייוועד היום עם יו"ר הבית-היהודי נפתלי בנט". מעל לכותרת זו, כותרת נוספת: "הגר"י שיינר שליט"א בשיחה מרטיטה: 'גזירת הגיוס כמוה כגזירת שמד; יש להתכונן לכניסה לכלא ולעזיבת הארץ'".

כותרות כלכלה

"ההשקעה בגיוס החרדים תחזיר עצמה אחרי 3 שנים", טוענת כותרתו הראשית של "כלכליסט". "בדיקת 'כלכליסט' מעלה שכל שקל שתשקיע המדינה בשילוב חרדים בשוק העבודה, באמצעות קורסי הכשרה או על-ידי שילובם בצה"ל, יוחזר לה בתוך שנים ספורות. וזה בנוסף לזינוק ברמת החיים של החרדים". לפי הלוגו המצורף, הכתבה של הדס שפר היא הראשונה בסדרה שתעסוק ב"שוויון בנטל הכלכלי". "תחושת העיוות בנטל הכלכלי לא תבוא על פתרונה רק מהסדרת גיוס חרדים", כותבת נעמה סיקולר בטור פרשנות. "'כלכליסט' ינסה לצקת תוכן עמוק יותר למושג השוויון בנטל במובנו הרחב".

עוד ב"כלכליסט": שאול אמסטרדמסקי כותב על "ההפרטה השקטה של מחלקות היולדות בבתי-החולים הציבוריים". "הממשלה לא מתירה לבתי-חולים לתת שירותי בריאות פרטיים, אלא שבשנים האחרונות היקף ומגוון השירותים הפרטיים בתשלום שהם מציעים ליולדות רק הולכים וגדלים. בינתיים הלידה מתייקרת, רמת השירות הציבורי בסכנה, ומשרד הבריאות לא מתערב".

"הרשתות הבינלאומיות חותכות מאות שקלים ממחיר הביקור במוסך", מכריזה כותרתו הראשית של "דה-מרקר". "מחירי הטיפולים והתיקונים לרכב יורדים – בזכות המוסכים הבינלאומיים שנכנסו לישראל בחודשיים האחרונים", טוענת גם כותרת המשנה. "הפרשי המחיר גדולים במיוחד אם מנצלים את האפשרות לבחור בחלקי חילוף שאינם מקוריים". לפי דניאל שמיל, "בשקט, בלי הכרזות יומרניות, התחילה תחרות בענף המוסכים".

"גלובס" מטפל בכותרתו הראשית בהאשמות של בנקאי שנחשפו ביום שישי ב"ידיעות אחרונות" על-ידי נחום ברנע. "BNP סגר הסניף בישראל בגלל לחץ של מדינות ערב", נכתב בכותרת הראשית, ציטוט של צ'רלס רייסמן, לשעבר מנהל אותו סניף ישראלי של הבנק הצרפתי ומי שתובע את מעבידיו על סך של 20 מיליון שקל אחרי שפוטר.

ובינתיים, באי.די.בי

עלילות אי.די.בי, קונצרן הענק בשליטת נוחי דנקנר, שנקלע לקשיים קיומיים, מעסיקות גם היום את העיתונים הכלכליים.

"דנקנר במירוץ נגד הזמן להימנע מהערת 'עסק חי' באי.די.בי פיתוח", נכתב בכותרת השער האחורי של "דה-מרקר". "בעל השליטה באי.די.בי ינסה לשכנע את רואי-החשבון והרשות שתהליך המכירה של כלל-ביטוח לכור מספיק כדי להראות מקורות מספיקים לפירעון לשנתיים הקרובות", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של מיכאל רוכוורגר ושלי אפלברג. "מנהלי כור לבעלי האג"ח: 'אנחנו לא זקוקים להסכמתכם לרכישת כלל-ביטוח'".

רוכוורגר ואפלברג חתומים גם על ידיעה שלפיה התנועה לאיכות השלטון פנתה לדירקטורים בבנקים בשאלה מדוע לא מחלטים את הערבויות לחברות הפרטיות גנדן וטומהוק של דנקנר, הנחשבות כבר לחדלות פירעון. בטור פרשנות כותב עמי גינזבורג על שיתוף הפעולה בין נציגויות האג"ח של אי.די.בי אחזקות ואי.די.בי פיתוח. גם ב"גלובס" מדווחים על "לחץ כבד" שמפעילים מחזיקי האג"ח על דנקנר, ש"צפוי להגיש הצעה משופרת להסדר החוב".

ב"כלכליסט" מגישים את הדיווח בעניינה של אי.די.בי כתחרות פרסונלית: "הקרב על אי.די.בי: ג'רמי בלנק מול נוחי דנקנר", נכתב בכותרת הגג לראשית של מדור שוק ההון. בלנק הוא יו"ר קרן יורק, שביצעה רכישות עתק של אגרות חוב של תאגידים הנשלטים על-ידי המכונים "טייקונים". "קרן יורק בהנהלת ג'רמי בלנק רוצה לקחת את השליטה באי.די.בי ולעשות תספורת לבעלי האג"ח", נכתב בכותרת המשנה. "חלק מהמוסדיים מתנגדים: 'בלנק רכש אג"ח בחצי מחיר, ועכשיו הוא רוצה לעשות תספורת של 50%'".

בהפניה על שער העיתון מובאת טענה דומה דווקא מפיו של דנקנר עצמו ("קרן יורק רכשה אג"ח של אי.די.בי פיתוח במחיר רצפה ועכשיו מנסה לייצר כאוס במקום להושיט יד"), ואילו בלנק פונה אל המוסדיים: "זו ההזדמנות של המוסדיים להחליט אם להתחנן לדנקנר או לקחת את המפתחות".

חולה על כדורגל

"הרחקה ומעצרים במשחק בית"ר-סכנין", נכתב בכותרת על שער "הארץ", מתחת לתמונת השער המרכזית, של אוהדים ביציע מניפים פריטי לבוש נשיים בצבעיו של חרק מסוג דבורה, ואחד המחזיק שלט ועליו כתוב "לכל לה פמיליה, רצינו שתדעו, לא תיקחו לנו את האהבה".

אותה תמונה מופיעה בפרישה רחבה עוד יותר על שער "מעריב", לצד כותרת טור פרשנות של אראל סג"ל, הטוען ל"נצחון ההוגנות" משום ש"הוכחנו שרוב הקהל הבית"רי אינו גזען" ("כן, יש לנו קומץ", כותב סג"ל). לפי הכותרת על השער, "המשחק הטעון בין בית"ר ירושלים לבני-סכנין בטדי הסתיים בתיקו על הדשא (2:2) ותיקו ביציעים – 35 מורחקים מכל מחנה, ובהפסד של הגזענים". הדיווח עצמו, של יוסי אלי, מלבד העובדה שהוא זקוק נואשות להגהה ועריכה, מתאר מציאות מעט שונה מזו שטוענים לה העורכים והפרשן, ובה נוכחות בולטת של אוהדים אלימים וגזענים.

גם ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" מצאו מקום על השער לסיקור משחק הכדורגל אתמול. ב"ידיעות אחרונות" זו הזדמנות לפרוש תמונה של שר החוץ אביגדור ליברמן (שלעתים נטען כי הוא מקורב לבעלי העיתון, ארנון מוזס, אם כי הוא סופג גם סיקור שלילי בעיתון) בלוויית אחד משני השחקנים בני דת מוחמד (מצ'צ'ניה) שצורפו לבית"ר ירושלים בתחילתה של המהומה התקשורתית הנוכחית.

"אתמול, בטדי, הרוב השפוי השתיק את אלה שהם כבר מזמן לא קומץ", מדלגת כותרת המשנה לידיעה של עקיבא נוביק בעמ' 12 על שתי הלוויות. הדיווח עצמו, כמו גם הכותרת ("תיקו שכולו ניצחון"), חד-משמעי הרבה יותר. "ערסים עם פה מטונף תמיד היו", מסכם נוביק, "אבל עד עכשיו הם נתנו את הטון. אתמול בית"ר הצליחה להקיא אותם".

ב"ישראל היום" לא מסתפקים ב"תיקו" המנומס ששאר העיתונים מפרגנים למצפונם הקולקטיבי. בעיתון, שמעולם לא רחש כבוד רב מדי למציאות, מפליגים וקובעים על השער את הכותרת "דו-קיום בטדי". "החששות מערב רווי אלימות באצטדיון טדי התבדו", עולצת כותרת המשנה. "פרט לקללות מכיוון שני הקהלים, נרשם ערב רגוע". כיצד זירה מלאה ב-450 שוטרים ושוטרים סמויים, עשרות המורחקים מן היציעים וקריאות גזעניות ואלימות ללא הרף הן "ערב רגוע"?

כמובן שזו אינה השאלה האמיתית; התשובה עליה ידועה מראש: "ישראל היום" ועורכו עמוס רגב שמו להם למטרה להגיש לקוראיהם תמונת מצב שטוחה וילדותית של ישראל כגן-עדן. מעניין יותר לשאול מהו התירוץ של עורכי העיתונים שבחרו, כאיש אחד, לקדם לעמודי החדשות והשער הכלליים יום אחר יום סיקור של משחקי כדורגל. ההסבר המתבקש שלפיו צירופם של שחקנים מוסלמים לקבוצה עורר תגובה אלימה מצד אוהדים גזענים אינו מספק. הרי עולם הכדורגל הוא, משום מה, פופולרי ביותר, מושך דמויות ציבוריות רבות ובעל אפיל תקשורתי גדול ותדיר. גילויי האלימות והגזענות במסגרתו תדירים ונפוצים ומתקיימים בטווח הסיקור של העיתונים גם לפני השריפה הנוכחית של המועדון ואחרי השריפה הקודמת, מתי שלא אירעה.

הסערה ב"גלובס"

גם היום (כלומר, אתמול) "גלובס" הוא העיתון היחיד העוסק ב"סערת גדעון סער", ככותרת טורה של הכתבת הפוליטית של העיתון, לילך ויסמן.

ויסמן לא היתה הראשונה שהחזיקה במכתב הספק-מזויף המפרט האשמות אתיות, מוסריות ופליליות בתחום עבירות המין כלפי שר החינוך גדעון סער, גם לא הראשונה לפרסם על אודותיו. קדם לה שלום ירושלמי, שהזכיר את דבר המכתב בטורו ב"מעריב" ביום שישי, אולם עורכיה של ויסמן היו היחידים שהסכימו לפרסם את הדברים שכתבה ולקבוע אותם בכותרת הראשית של אתר העיתון (ששוכפלה גם בכותרתו הראשית של "וואלה", שיש לו הסכם שיתוף חומרים עם "גלובס").

בשוליה של התקשורת המרכזית נחשפו כמעט כל הפרטים הגלויים הנוספים סביב המכתב – בבלוג של ריצ'רד סילברסטיין ובאתר news1 של יואב יצחק. האתר "מקו" סיפק את ההכחשה הראשונה של מי שחתומה על המכתב, אולם מהדורות החדשות של ערוץ 2 ושל הערוץ הראשון, שכנראה ניהלו משא-ומתן עם נציגיו של סער, לא דיווחו על דבר המכתב ביום שישי. מבין העיתונים, רק "הארץ" דיווח אתמול על הפרשה. קולו של ירושלמי – שבכתב בקשה לחקירה שהוגש נגד בעליו הקודמים של "מעריב" נטען כי כמעט איבד את עבודתו בעקבות התעניינותו בהתנהלותו של סער – נדם.

כעת מנסים ב"גלובס" להמשיך להחיות את הסיפור, על אף שהראיות המעטות שנוספו – ולמעשה רק הכחשתה של היועצת הפוליטית של השר, החתומה על המכתב – מעידות כי מדובר במכתב מזויף. קו הסיקור של ויסמן, בשלושת-רבעי העמוד שהיא מקבלת, כמו גם הקו שנוקט מתי גולן, המקדיש לפרשה את טורו היומי, היא הטלת נטל ההוכחה על כתפיהם של סער ושל היועצת. אם אתה אינך אשם ואת אינך הכותבת, כותבים ויסמן וגולן כל אחד בסגנונו, מדוע אינכם מתלוננים במשטרה על דיבה וזיוף?

זו שיטה מוזרה לטפל במי שייתכן שהוא הקורבן בפרשה. אם ויסמן חושבת שסער אכן אשם במה שמטיח בו המכתב, הדרך פתוחה בפניה לאסוף עדות או עדויות; נראה כי מחסום הצנזורה הפנימית שמנע כביכול תחקירים על סער בכלי תקשורת אחרים (המכתב חוזר על טענתו של אלדד יניב שלפיה תחקיר על סער צונזר ב"ידיעות אחרונות") לא קיים ב"גלובס". כך או כך, לא על סער מוטלת החובה להתפנות מעיסוקיו ולהקדיש ממרצו וכספו כדי לרדוף אחר מי שלשיטתו הוא גורם אנונימי שמטיח בו האשמות מצוצות מן האצבע כדי לחסלו פוליטית.

טיפולו של "גלובס" בנושא בעייתי מן הבחינה העיתונאית. ידיעתה הראשונית של ויסמן, שזכתה כאמור להתנוסס ככותרת הראשית של שני אתרים, כמעט שלא הכילה למעשה מידע על הפרשה. יתר על כך: לא רק שוויסמן לא פירטה את תוכן המכתב או את זהות המעורבים (שכבר נחשפו באותו יום, גם טרם לפרסום שלה עצמה, כאמור), היא אף הטילה ספק בעצם מהימנותו של המכתב שעליו היא מדווחת. כלומר, כותרתו הראשית של האתר הוקדשה לדיווח נטול פרטים מזהים, הנותר סתום לציבור הקוראים, ושהחתומה עליו מצהירה כי ייתכן שהיא נותנת יד לתרמית וזיוף שמטרתם סיכול פוליטי.

ברגיל אפשר היה לפטור התנהלות עיתונאית כזו כדוגמה בולטת לאופן שבו חלקיו החולים של יצר התחרותיות מתגברים על אלו הבריאים; לדרך שבה דחפם של עיתונאים להיחשב כראשונים שפירסמו מידע – גם כשזה ידוע ממילא לכל הקולגות – מעביר אותם על דעתם ועל אמצעי הבדיקה המקובלים. אלא שאפשר וצריך לשפוט את הפרסום הבולט של "גלובס" וויסמן גם בעיניים אחרות: גדעון סער אינו אדם פרטי, אלא נבחר ציבור, ועוד שר בישראל, ולא סתם שר, אלא שר חינוך ומי שרואה עצמו מועמד לראשות הממשלה. סער הוא גם מי שמתנהל כבר תקופה ארוכה כשסביבו ענן רינונים כבד ורעיל – שחלקו מפורסם כבר חודשים (בשפה האנגלית) באופן גלוי ברשת.

במקרה כזה, תפקידה של עיתונות אמיצה להתגבר על המחסומים הידועים ושאינם ידועים, ולהביא לבירורן של השמועות הללו. העיתונאים אינם יכולים להסתתר אפילו תחת התירוץ הקלוש כי הם אינם מעוניינים לעסוק ברכילות; אחרי הכל, עיתוניהם מתגאים בפרסום תמונות רכילות של סער ושל בת זוגו החדשה, כמו שהתפארו קודם לכן בסיקור חייו האישיים של סער כשעוד הציג תדמית של בעל משפחה מאושרת קונבנציונלית.

במציאות של עיתונות אמיצה, פרסום על כלום כמו זה של "גלובס" היה מתייתר וניתן היה לשפוט אותו כמה שהוא: אוויר ריק המוחזק בשרוך של שוויץ. במציאות של עיתונות חנפה ופחדנית, פרסומים פוחזים הם שלב הכרחי בדרך לטיהור האוויר ועיתונאים נמהרים הם בצדק גיבורי השעה. ברם, כדאי שיזכרו כי מדובר בשעה בלבד.

ענייני תקשורת

"ידיעות אחרונות" חושף היום את שמה של אחת המתלוננות נגד נשיא המדינה משה קצב, המרצה את עונשו אחרי שהורשע באונס ועבירות מין נוספות נגד נשים שעבדו תחתיו. הידיעה עצמה, של טובה צימוקי, מתפרסמת בעמ' 4 וזוכה לקידום נרחב בשער.

"כמה עולה תוכן שיווקי? המשרד להגנת הסביבה שילם 700 אלף שקל לקבוצת ידיעות-אחרונות", נכתב בכותרת ידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "בכיר בתחום התוכן השיווקי: 'עסקה בהיקף כזה גדולה יחסית עבור שיתופי פעולה בטלוויזיה. החשיפה שהוקדשה למבצע היתה צריכה להיות נרחבת כדי להצדיק סכום גבוה כל-כך'", נכתב בכותרת המשנה. לפי טוקר, המבצע כלל חשיפה בעיתון ובאתר ynet במסגרת "מבצע משפחה ירוקה".

מדור הרכילות של "דה-מרקר" מוגבל היום לרצועה צרה בשולי עמ' 8 ובה שתי ידיעות מעולם התקשורת, מאת נתי טוקר: הראשונה מדווחת על פגישה בין רפי גינת, המנכ"ל הנכנס של ערוץ 10, לבין אודי אנג'ל, בעל מניות מרכזי ברשת, זכיינית ערוץ 2. "בדרך למיזוג?", שואלת הכותרת, אם כי העילה הרשמית לפגישה היא אירוע פרידה אישי (גינת עבד קודם לכן ברשת במשך 14 שנה). גינת הוא ידיד של משפחת עופר (שאנג'ל הוא חלק ממנה, לפחות מן הבחינה העסקית), ובמוסף "גלריה" של "הארץ" מדווחת גילי איזיקוביץ על המשך התביעות ההדדיות של רשת וערוץ 10 סביב הזיכיון לשידור התוכנית "הישרדות".

האייטם השני במדור זוכה לכותרת "מי הביא את ג. יפית לסנגר על שרה נתניהו?". טוקר מתאר את האפיזודה המביכה א-לה רשות השידור, שבמהלכה נקטעה תחזית מזג האוויר בסיומה של מהדורת חדשות הערב כדי לפנות לאולפן בתל-אביב ולשמוע נזיפה ציבורית בתקשורת מהפרסומאית יפית גרינברג ("ג. יפית"). גרינברג התייחסה לאופן השלילי שבו סוקרה שרה נתניהו על רקע לבושה באירוע השבעת הכנסת. טוקר מוסר שגרינברג הובהלה לאולפן לסנגר על אשת ראש הממשלה על-ידי "בכיר ברשות השידור", אולם אינו מסגיר את שמו.

ועוד מטוקר: "העיתונאים ורשות השידור הגיעו להסכמות לגבי הרפורמה", נכתב בכותרת ידיעה ולפניה התהייה: "האם זה סופי?". "הרפורמה ברשות השידור: ממוצע מענק הפרישה לעיתונאי – 400 אלף שקל", נכתב בכותרת ידיעה של לי-אור אברבך ב"גלובס". עוד מדווח אברבך כי לב לבייב מכר מחצית מבעלותו על ערוץ 9, המשדר בשפה הרוסית, תמורת כ-10 מיליון דולר לקבוצת משקיעים בראשותו של אלכסנדר לוין. לפי טוקר ב"דה-מרקר", לבייב השקיע עד כה בערוץ 150 מיליון שקל.

אירוע השופוני והמינגלינג של בנק הפועלים (אמנות, מלחמה באיידס) מגיע, כצפוי, גם ל"גלובס". ידיעה לא חתומה מלווה בשלוש תמונות – של המנהלים, בעלת השליטה ואורחים עשירים ("מעריב" זוכה גם הוא לידיעת מודעה כזו, צנועה יותר ובליווי תמונה אחת בלבד, במוסף "גלובס על הבוקר" המצורף לעיתון).

"פייסבוק גוזלת יותר מדי מזמנכם?", שואלת כותרת על שער "דה-מרקר". "כך תתנתקו – לכמה ימים או לצמיתות". על שער "הארץ" הפניה לידיעה מתורגמת מה"גרדיאן": "התוכנה החדשה שעוקבת אחריכם ברשתות החברתיות". בעמוד עצמו, עמ' 5, מתפרסמת לצדה ידיעה גדולה יותר, ולפיה "המשטרה עקבה אחרי חשבונות פייסבוק של מובילי ופעילי המחאה החברתית".

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", כנראה העיתון המשפיע בישראל, מתלונן הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, סבר פלוצקר, כי סבל מרדיפות, "אינקוויזיציה" וציד מכשפות בשל הסתייגותו מרפורמת בכר (במחצית העשור הקודם).

ידיעה קצרה לא חתומה בשולי מדור תקשורת והייטק של "כלכליסט" מדווחת כי "באג חדש שהתגלה במנוע החיפוש של גוגל מוביל משתמשים לאתרי 'בידור למבוגרים' גם כאשר החיפוש שלהם לא היה קשור לתכנים האלה".

לפי "כלכליסט", הקלדה של המשוואה המתימטית (1/4)^-4 במנוע החיפוש מניבה תוצאות המובילות לאתרי פורנו. "מהנדס בגוגל שאחראי על איכות החיפוש הסביר שהמשוואה מעובדת על-ידי גוגל כשאילתא ובה מבקש המשתמש להציג עמודים שבהם מופיעה הספרה 1 לצד הספרה 4, ושלא מכילים את הספרה 4. השאילתא אמורה להניב אפס תוצאות, משום שבלתי אפשרי לעמוד בשני הקריטריונים. ואולם, מסיבה שלא הובהרה, לא מעט אתרי פורנו נמצאו כמתאימים לשאילתא זו".