רק 20% מהפסולת בישראל ממוחזרת. 80% מהפסולת בישראל מוטמנת. באירופה המספרים הפוכים. זו הכותרת המרכזית שצריכה להדהד בראש של כולנו מהכתבה של גיא ורון בחדשות 12, "טובעים בפסולת". ורון הטביע אותנו בהרבה נתונים, רבים מהם ממוחזרים, כלומר כאלה שכבר שמענו וקראנו, אבל לא טרח לציין שכבר 30 שנה אנחנו רואים את אותן העובדות, שומעים את אותן ההצהרות, צופים באותן כתבות - וממשיכים להטמין את הפסולת.

מה היה חסר בכתבה של ורון? השאלה הפשוטה והמתבקשת: מי הביאנו עד הלום? כי לא מספיק להראות צילומים של אתר הטמנה ומתקני מיון ומחזור, חייבים להציג את האמת הכואבת.

והאמת היא שאזרחי ישראל ממשיכים לצרוך עוד ועוד, לייצר בכל שנה יותר ויותר פסולת, ולא "לדפוק חשבון" או לתהות מה עובר על הפסולת מהרגע שחצתה את סף דלתם.

האמת היא שהרשויות המקומיות הפכו מזמן להיות קבלניות הפסולת הגדולות של המדינה, כשהן גובות מאיתנו את המחיר ולא איכפת להן באמת מה קורה עם הזבל שלהן.

האמת היא שהתחום הצמיח יזמים שונים, שכל מה שמעניין אותם זה כסף ולא ממש איכות סביבה.

והאמת היא שהמשרד להגנת הסביבה, שהטיפול בפסולת הוא אחד התחומים הגדולים שבסמכותו ובאחריותו הבלעדית, ממשיך להיכשל על חשבון כולנו.

מה בכל זאת היה בכתבה, ששודרה בפריים של הפריים טיים?  בעיקר כמה הצהרות דרמטיות - ממוחזרות גם הן - שמבט למציאות בשטח בעיניים הופך אותן לקומיות, כי צוחקים לנו בפנים. הצהרות שלא גררו שום שאלה או תהיה מצד ורון, כך שלמעשה הוא נתן בימה פתוחה לדוברים מבלי להרהר על דבריהם או לערער עליהם.

ליאת כדורי סיבוני, סמנכ"לית מטמנת אפעה, המטמנה הגדולה בישראל והמקום היחיד כמעט בארץ שיש בו עוד עתודות הטמנה מוכנות פחות או יותר, סיפרה לנו שאין אצלם מיחזור, שהטמנה הכי זמינה היום ואפילו תהתה לגבי פסולת הפלסטיק שאנחנו זורקים. ורון לא שאל מדוע אין במקום מתקן מיון ומתקני מחזור, ולא טרח לספר לנו על שריפת פסולת באתרי הטמנה שונים, לרבות אפעה, שגורמת לזיהום אוויר ולשחרור חומרים מסרטנים וחשודים כמסרטנים.

ליאור מזרחי, סוחר בכלים חד פעמיים, סיפר לנו שחד פעמי הוא יותר פשוט והיגייני מרב פעמי, או לדבריו: "אתה היום יכול להאכיל 20 איש, למלא שולחן בפלסטיק, ואחר כך לחבר אותו עם שתי המפות ולזרוק הצידה". הוא גם הפתיע כשסיפר, בתגובה לאמירה הכמעט יחידה של ורון בכתבה כולה, כשציין ש-90% מהקונים מעדיפים כלים חד פעמיים מתכלים למרות שהם יקרים יותר. אבל שניהם לא סיפרו לנו שכל הטוב הזה לא מופרד ולא נכנס לקומפוסטר, אלא נשלח להטמנה, ובעיקר - ממש לא מתכלה.

ציפי ברנד, המכהנת כסגנית ראש עיריית תל-אביב יפו וממונה על תחום החינוך בגנים בעיר, דיברה על השימוש המיותר בכלי פלסטיק חד פעמיים בגנים, שחזר אלינו ביתר שאת בחסות נגיף קורונה, ואיך עיריית תל אביב מובילה את המהלך להחלפתם בכלים רב פעמיים. אבל ברנד וורון שוכחים לספר לנו שכל המהלך הזה, שהחל לפני פחות משנה - כן, רק לפני כמה חודשים - היה רק בזכות מחאה עקשנית של הורים מול העירייה.

נועה שפיצר מזרחי, ראש אגף אחריות יצרן מורחבת במשרד להגנת הסביבה, אגף האמון על קביעה ויישום מדיניות בתחום האריזות, הפיקדון ועוד, סיפרה לנו על הבעיות עם הפחים הכתומים, שלא פרושים בכל ישוב ושלא ניתן למחזר את כל הפסולת שנזרקת בהם, ואפילו גילתה לנו מצפונות ליבה שהיא לא אוהבת את כל האריזות באופן שווה. אבל על הדרך היא שכחה לומר שהמשרד שהיא עובדת בו ואחראי לנושא, לא אוכף כמו שצריך את מעט החקיקה והתקינה שיש, ולא משלים אותה עם חקיקה ותקינה שיעדיפו מוצרים שניתן למחזר.

ואילו רני איידלר, מנכ"ל תאגיד מחזור האריזות תמיר, לא דיבר על איסוף, הפרדת ומחזור הפסולת, נושאים המחויבים מתוקף חוק האריזות שבגינו הוקם התאגיד, ובחר לדבר איתנו על השבת אנרגיה, כלומר על שריפת פסולת.

אבל הכישלון הגדול ביותר של הכתבה הוא שבעוד שהשרה הטרייה להגנת הסביבה אומרת בתחילתה בגילוי לב שהמשרד שהיא אמונה עליו נכשל במשך שנים, למרות השקעה של מיליארדים, ושהמדדים בישראל מול המדדים בחו"ל קטסטרופליים, ובעוד שבסופה של הכתבה היא מאיימת באכיפה וענישה ופונה ללב ובעיקר לכיס שלנו ומבקשת מאיתנו לעשות מאמץ להפחית פסולת, השרה לא מציגה מדיניות או פתרון. וורון, פשוט נותן לשרה בימה בלי שום ביקורת או שאלות קשות.

אני יודע שהשרה גמליאל הכריזה שהיא בוחנת מחדש את נושא הטיפול בפסולת, וטוב שכך, כי עד עכשיו נדמה שלא בחנו אותו ברצינות, או יותר נכון - לא לקחו אותו ברצינות.

ובכלל, חשוב שתדעו שכמה שהתמונה שמוצגת בכתבה עגומה, המצב בשטח עגום אפילו יותר, וגם 20% מיחזור הם לא ממש 20%. אם יורשה לי, אני מציע לשרה הצעה פשוטה, תמחזרי. תמחזרי פתרונות שעובדים בעולם, תמחזרי חינוך להפחתה במקור, תמחזרי תשתית להפרדה ומיחזור של פסולת, תמחזרי הטמנה בצורה מבוקרת וסביבתית, וכך גם שריפת פסולת.

אבל קודם כל תבחני, מה מתאים ומה כדאי, מבחינה סביבתית וכלכלית, ואיפה, כי אין פתרון אחד שמתאים לכולם, ותזכרי שהטמנה, שריפה ומחזור הם רק אמצעים ולא מדיניות. ובכתבה הבאה אולי תוכלי לתת תשובות טובות, גם אם הכתב שוב לא ישאל מה שצריך.