צבי אשכנזי הוא חשבון פייק בטוויטר, המנוהל על ידי גורם לא ידוע החל ממאי 2018.
היות שאנחנו משוחחים לעת ערב, אני מקווה שהעיניים עדיין לא נעצמות. נקודת המוצא שלי ושל הציבור לצורך השיחה הזאת היא שהחשבון שאני משוחח עם מפעילו/מפעילתו או מפעיליו, הוא חשבון פייק מצויד באווטאר. אין טעם לערער על הנחת היסוד הזאת או להתחמק ממנה. הנחת מוצא נוספת היא שאתה/את/אתם תנסו להימנע מחשיפה ולכן חבל לנסות לבזבז את השאלות בניסיונות ישירים מידי לחשוף את זהות המפעיל. בין שתי הנחות המוצא האלה ננסה לנווט את השיחה.
בשיחה עם פייק יש סכנות וחסרונות, גם אתיים וגם מעשיים. למה בכל זאת מעניין לשוחח עם פייק? זה האתגר של השיחה שלנו ואני מקווה שגם מהצד שלך יעשה מאמץ לתת תשובה כנה על השאלה הזאת. ואחרי האקספוזיציה הדרמטית הזאת, נתחיל. החשבון שלך נפתח במאי 2018. למה דווקא אז?
ערב טוב אלעד. הסיבה שפתחתי את החשבון היא שצפיתי בתוכנית "המטה המרכזי" וראיתי שהצופים יכולים להגיב בעזרת ציוצים בטוויטר. הורידו לי את התוכנה ומכאן היסטוריה.
טוב, זה כמובן נשמע המשך ישיר לסיפור הכיסוי שרציתי שנתנער ממנו לצורך השיחה. מה ההערכה הכי מופרכת ששמעת לגבי מי עומד מאחורי החשבון שלך?
הרשימה ארוכה.
בדר אותי.
חיים לוינסון. שני צעירים מגל"צ. עומר בן רובי, חרדי לשעבר. השמועה הכי מופרכת הייתה שאני הוא כבוד הנשיא רובי ריבלין.
אגב שכחת גם רועי ברק ועוד כמה שמות שעלו. מפתיע אותך שרוב הניחושים היו בסביבה העיתונאית?
לא הפתיע אותי. אני חושב שמאחר שהרבה מהציוצים שלי עוסקים בעולם התקשורת ובמאחורי הקלעים אז הגיוני לחשוב כך.יש גם שמועות שאני אשה.
כמו בכל פרויקט תוכן מושקע, גם אצלך יש תבניות, שטיקים וטריקים שחוזרים על עצמם כדי לבסס את הפרויקט. התמונות של הארוחות שאתה אוכל, הציוצים שאתה שולח למטה המרכזי, ברכות יום ההולדת והאירועים האחרים שאתה משגר, הסיפור על המעבר לאשקלון, המשפטים הקבועים על העיניים הנעצמות והצלחתכם הצלחתנו (שאליו אני יכול להתחבר כמובן), השיח עם ידועני הטוויטר ועוד כמה שבטח שכחתי. איך מעצבים תמהיל כזה ומה המחשבה מאחוריו? אם מדובר בהשתובבות שיצאה מפרופורציה, גם זאת תשובה.
אני חושב שבכל צייצן טוב כמו כל קומיקאי טוב יש תבניתיות שחוזרת במידה מעט אובססיבית וגורמת לאחרים ליצור את ההקשר שמוביל לאינטרקציה חוזרת. היום כבר הגעתי למצב שאם למשל איש תקשורת אומר הצלחתך הצלחתנו בשידור, הקטע נשלח אליי תוך דקות אחדות כשהוא כבר ערוך. כולנו אוהבים להיות חלק ממשהו וצבי אשכנזי מאפשר זאת.
לגבי עולם התקשורת. העולם הזה מרתק אותי מאז ומעולם. היצריות, התחרותיות, ההתעסקות בפרסום ראשון. ושוב אנחנו מגיעים לכך שזיהוי דפוסים חוזרים ותבניתיות שניתן לזהות אצל רבים מאנשי התקשורת הן תכונות שקל לי להתחבר אליהן.
או, עכשיו אנחנו מתקדמים לאנשהו. זאת נשמעת תשובה מושכלת של מישהו שמכיר את התחום. שאלתי אותך בציוץ מוקדם יותר הבוקר, שהוביל לקיום השיחה הזאת, באילו מאגרים אתה עושה שימוש כדי לאתר את ימי ההולדת הרלוונטיים לציוצים שלך ולמידע שאתה כולל בהם שלפעמים, כך נרמז לי על ידי מקורותיי, הוא לא פומבי. עוד מעניין להבין מהן אמות המידה לפרסום ברכה, משום שאתה לא מברך רק עיתונאים, ידוענים ודמויות מוכרות מהעולם, אלא גם אחרים, אנונימיים למדי.
כל ערב אני כותב בגוגל את התאריך. יש דף בויקיפדיה שמפרט מי נולד באותו יום. זאת ההתחלה. אחר כך אמשיך לחפש פרטים מכתבות ושימוש נוסף הוא הפייסבוק. עולם הטוויטר מתחלק לשניים: יש את הפיד ויש את מאחורי הקלעים. היום פונים אליי צייצנים ומבקשים ברכה ליקיריהם או לעצמם.על מנת לחסוך בכוחות יצרתי תבנית קבועה שבדרך כלל תהווה גם את פורמט הברכה:
שם מלא, מקצוע, היכן נולד, היכן גדל, היכן למד, היכן שירת בצבא, היכן ואם טייל טיול אחרי צבא, היכן למד אחרי, תחביבים, קפה בר או מסעדה אהובים, מאכל אהוב, כל פרט איזוטרי, תמונה יפה עדיף לרוחב.
אגב.הפניות מאחורי הקלעים יכולות גם להיות סביב בקשה לקידום מאבקים חברתיים מסוימים או הדהוד כתבות או מינויים בתעשייה.
יש דברים שלא תפרסם? מה הקריטריון לפרסום?
לגבי מאבק כלשהו, אפרסם רק אם אני מתחבר אליו וחושב שהוא צודק. לגבי ברכת יומולדת, אני חושב שאולי הייתה פעם אחת שלא הסכמתי לפרסם עבור אדם קיצוני מאוד שלא יכולתי לשקר ולכתוב הצלחתו הצלחתנו ולעשות שקר בנפשי.
יש עוד דברים שמבקשים ממך?
כשמחזור בגל"צ משתחרר יש עורכים בכלי תקשורת שפונים אליי ומבקשים המלצות על בוגרים. יש צעירים שמבקשים הכוונה בלימודי תקשורת, יש כאלה שרוצים לשרת בגל"צ ומבקשים המלצות. כשמישהו (עיתונאי) לקח למישהו (עיתונאי אחר) פרסום ראשון, לפעמים מבקשים ממני לציין מי פרסם ראשון ולא פעם יוזמי קמפיינים חברתיים ברשת מבקשים שאקדם אותם.
זה נשמע, בלי להעליב, עיסוק די אינטנסיבי. קשה להאמין שמישהו מתמיד בעיסוק כזה במשך כשנתיים בלי שמעורב תגמול או משהו דומה אחר בעניין.
לא אשקר לך. היו מספר גופים מסחריים שביקשו לקדם את המוצרים שלהם כמו למשל שאשלב אותם בתמונות אוכל.
וסירבת? הסכמת? הרי הסכמה היתה חושפת את הזהות האמיתית (לצרכי מס). זאת נשמעת תשובה חצי מתחמקת ככל שאתה בעצם מיזם מסחרי מהונדס.
סירבתי לגופים מאחר שזה באמת לא מעניין אותי להפוך את העניין לעבודה. אני כאן בשביל העניין האישי שלי והכיף. לא רוצה להיות גם להרגיש חייב לאף אחד.
לחשבון שלך יש מעל 11 אלף עוקבים. בשנתיים זה מעיד על הישג נאה. הוא גם מעיד על התנחלות בלבבות של אנשי הטוויטר. איך אתה מסביר את החיבור אליך בסביבה כ"כ צינית ועוינת לפרקים? והאם אתה חושב/חושש שבאיזה שהוא שלב העניין ימצה את עצמו (כבר היו מי שהשמיעו קולות מיצוי בכיוונך).
אני חושב שדווקא בגלל שהסביבה היא צינית אני מביא קול אחר וזה מה שעוזר לאנשים להתחבר. לשאול על לב שנשבר. לציין הישג עיתונאי. וכמובן עניין ימי ההולדת שפוגש כל אחד עם עצמו. בוא לא נהיה תמימים. גם בי קיימת ציניות אבל תמיד היא תנסה להרגיש את הצד השני ולמדוד את העוצמה. לגבי עניין המיצוי, כל עוד נהנה אני פה.
ידוע לי שאני מעורר אנטגוניזם גם אצל חלק מסוים מהצייצנים אבל הם כבר יודעים את הכלל שמספיק לכתוב צבי בציוץ וזה יוצר עניין. אני חושב שחלק פשוט מחפש בכוח מה עומד מאחורי התופעה וקצת משתגע שהוא לא מוצא אינטרס תוכן שיווקי או מניע נסתר. לפעמים בורקס הוא רק בורקס.
מה שבולט בעיניי הוא שני תהליכים מקבילים. מצד אחד קיימת תופעה של תגובה אוטומטית. מישהו יצייץ משהו וברור לי מראש מי יצייץ מחדש. מי יצייץ מחדש עם הערה תומכת. מי יצייץ מחדש עם ביקורת. תבניתיות כבר אמרנו. לצד זה אני חושב שהטוויטר שובר הרבה חומות ולא פעם אני מתרגש לראות איך למשל צייצן חרדי מקטר ביחד עם צייצנית בי.די.אס.אמית על משרד הרישוי למשל. אני חושב שיש משהו לא מאיים בצבי. סבא שבעצם אין לו שום מניע נסתר.
אם היו מבקשים ממך לכתוב מאמר ביקורת תקשורת על נושא אחד - במה היית מתמקד?
תחום תקשורתי שלדעתי פרוץ לגמרי הוא בתקשורת הספורט בנוגע לחיסיון רפואי. איפה עובר הגבול? אם למשל כדורגלן קרע את הרצועה וסיים את העונה זה הגיוני לפרסם, אך מה לגבי כדורגלן שנקלע לדיכאון ולא יוצא מהמיטה בגלל זה? איפה עובר הגבול?
אני מסכים איתך אבל חושב שזה לא נוגע רק לעיתונות הספורט אלא לרוב הדיווחים על מצב רפואי בתקשורת, כולל במסגרת ראיונות של רופאים על חולים ופצועים שבאחריותם.
לגמרי.
אשמח שתספר לי מי לדעתך היא הדמות החשובה ביותר בעולם התקשורת הישראלי היום ומדוע? ומי הדמות הכי מיותרת בו.
לגבי מי הדמות התקשורתית המובילה בישראל: במילה אחת שידורי קשת. הם הברירת מחדל. הם מדורת השבט. הטוויטר לעיתים קרובות יכול להטעות כי העיסוק הרב ברזולוציה מאוד מסויימת יוצרת הרושם שכל המדינה מדברת על הדבר. אבל המדינה לעיתים בכלל לא מודעת לדבר. הדמות הכי מיותרת בתקשורת הוא אוסף מודעות שמשווקות כמקומון וכוללות כתבות גנריות.
עשית לעצמך הנחה כשלא התייחסת לדמויות אנושיות. אולי בכל זאת?
הדמות החשובה בעולם התקשורת היום הוא בנימין נתניהו. יודע מה, לא בטוח. לגביי, זה בן כספית. הכוונה לטור שלו ב"מעריב" בשישי. ועירד צפריר ב"הארץ".
הרגע אמרת דבר והיפוכו. עברת מנתניהו לבן כספית.
חחחחה. חזק.
אתה חושב שבסופו של דבר תחשוף את הזהות האמיתית מיוזמתך או שתיחשף קודם? זה יבאס אותך או שכמו וולווט אנדרגראונד (דבורית שרגל) תמשיך גם אחרי מותו של הפייק?
כולנו מוצאים את עצמנו נמשכים וחוזרים בסופו של דבר לתחומים שמעניינים אותנו.
יש סיכוי למצוא אותך ברשימת אנשי הקשר שלי? וגם - כמו אחרים אתה מתחזק גם פרופיל רשתות אמיתי ומצייץ במקביל?
לא רק שאתה לא תמצא אותי באנשי הקשר שלך, אלא אף איש תקשורת לא ימצא אותי באנשי הקשר שלו.
תן לי את התחזית הקולוסאלית שלך להתרחשויות שאנחנו צפויים לחוות כאן בשבועות ובחודשים הקרובים - בכל הזירות המרכזיות, מהקורונה, הכלכלה ועד הפוליטיקה וחדשות החוץ.
מה שאני לא אוהב בחיים האלה זה שבנושאים רציניים מאוד הדעה של צייצן מפורסם נחשבת. אני לא מבין את זה. מה זה משנה מה צייצנים מפורסמים אומרים. צריך לדבר על דברים כאלה עם גורמים מוסמכים והכל יהיה בסדר. אני לא מומחה בפוליטיקה ולא מבין בקורונה. אני איש לא צעיר שאוהב בורקס ועיתונים.
חזרת לדמות - זמן טוב לסיים ולקוות שלמדנו משהו על מאחורי הקלעים של צבי אשכנזי. אלעד
המלצות מדיה:
הטור של בן כספית ב"מעריב" שישי.
הפודקאסט המשפטי של עו"ד ליעד ורצהיזר.
"סגור לי את הפינה", המדור של עירד צפריר בספורט "הארץ".
"מייבשים את הביצה" ב102fm עם שרון כידון ושי גולדן.