שבועיים אחרי תחילת המלחמה בחמאס, ומדורי הספורט מתגבשים כולם סביב המצב בדרום. הרוח הכללית בדיווחים נעה בין לאומיות ללאומנות, בלי יוצאים מהכלל. השבוע הראשון החל בהיסוסים מסוימים, בעיקר מצד "מעריב" ו"ישראל היום", כולל התעלמות גורפת של "הארץ" מהמצב. אתר ערוץ הספורט ו"ידיעות אחרונות" לקחו את המלחמה ברצינות מהיום הראשון, ורוב הדיווחים והכותרות עסקו בה.
ברחוב מוזס ממשיכים להוביל קו סיקור פטריוטי ומיליטנטי. בראיון נרחב שפירסמו ביום ראשון עם שמעון מזרחי, יו"ר מכבי תל-אביב, אפילו ציינו בכותרת המשנה את עמדתו לגבי המלחמה: "הכניסה לעזה היתה מחויבת המציאות". קלישאה ברוח דובר צה"ל, אבל מאחר שנאמרה על-ידי בעל הבית של הקבוצה של המדינה, ב"ידיעות אחרונות" חשו מחויבות להבליט אותה. בסך-הכל המלחמה מפיקה מספורט "ידיעות אחרונות" מוצר די מדויק עבור חתך קוראיהם.
פרדוקס מסוים היה סלידתם של אנשי "ידיעות אחרונות" בשבוע שעבר מקיומו של משחק גביע הטוטו בין הפועל תל-אביב למכבי חיפה. את שאט הנפש הביעו בכותרת בשער "אין ראש לכדורגל", ובעמודים 3-2 ("ההצגה לא חייבת להימשך") הביאו ציטוטים של אוהדים ושחקנים שסיפרו שזה לא הזמן וזו לא השעה. מה שלא הפריע לעורכי המוסף להמשיך באותו יום עם המשחקים הקטנוניים של טפיחה עצמית על השכם: הכיתוב "כפי שפורסם בלעדית בעיתוננו", והפעם לצד צילום כותרת על מעברו של ראובן עובד למכבי נתניה. סקופ ברמה של ליגה ב', לא משהו להתגאות בו, אבל "ידיעות" פירסמו ראשונים, מה שהופך אותו למעניין.
"מעריב" הפתיע מעט ביום חמישי בכתבת שער שכל כולה שיר הלל למכבי תל-אביב בכדורסל ("המשלט האחרון"). הכתב רון עמיקם העלה על נס את העובדה שגם במלחמה הזו, כמו במלחמת המפרץ 1991, מכבי היא הקבוצה היחידה שמתפקדת ומשחקת למרות השיתוק הכללי בספורט. מעניין שכתבה כזו התפרסמה בעיתון שאינו נחשד באהדה יתרה לקבוצה של המדינה. למעשה, "מעריב" היה העיתון המרכזי הראשון שלפני כ-15 שנה הבקיע סדקים בתדמית הפרה הקדושה מיד-אליהו, ועד היום הוא מתייחס אליה בחשדנות. זו כתבה שמקומה הטבעי ב"ידיעות אחרונות", אבל נראה שבימי מלחמה כולם נדבקים בעודף פטריוטיזם. בטוח שלעופר נמרודי הכתבה הזו היתה קרן אור באפלת אותו יום, כשבמגזין היומי של העיתון הופיעה כתבה על יונתן שפירא, המתנגד למלחמה (כולל הכיתוב "אהוד ברק פושע מלחמה"), כתבה שהכעיסה מאוד את המו"ל וגרמה לו לפרסם למחרת טור מתנצל בפני קוראי העיתון ובפני שר הביטחון. בעוד שכסאו של עורך "המגזין" מתנדנד, יכול עורך הספורט, יואב גולן, להתרווח בנחת.
סוגיית מכבי תל-אביב כמדורת שבט מלכדת בעתות משבר עלתה ביום חמישי גם ב"ישראל היום", אלא שבעיתון זה קיבלה הקבוצה יחס עוין, כמו היתה של חמאס. רון קופמן נתקף בזעם בלתי נשלט כלפי אוהדי ההיי-סוסאייטי, שלטענתו מנותקים מהמצב: "הערב יגיעו כל הפרוות והרולקסים להיכל נוקיה כדי לחגוג שגרה. בין המאזטים לפוטיפורים ופטפוטי נשים על הרכישה האחרונה בבוטיקים במילאנו, בדרך לסקי בשאמוני, ירוצו כמה שכירי כדורסל. כי את ההצגה הזו של המועדון שיש לו מדינה אי-אפשר להפסיק".
צריך לשאול את קופמן מה זה משנה לו אם השמנה והסלתה מגיעים בפרוות ורולקסים. נראה שלשיטתו, בגלל המלחמה הם צריכים ללבוש שק ואפר. מאמרו המיליטנטי הוציא מהכלים את שמעון מזרחי, שביום ראשון כתב טור מיוחד בחתימתו: "קראנו והפכנו בטורו של רון קופמן ולא נותר לנו אלא לומר: אסתרא בלגינא, קיש קיש קריא". מלחמות יש לא רק בעזה, ובשרוליק הרוויחו קצת עניין משני הטורים הרגשניים והנקמניים.
בשורה טובה לעצים
ספורט "הארץ" הפך בשבוע האחרון לשק חבטות בעקבות שינוי הפורמט. תזכורת: ישבו גאוני "הארץ", לקחו דף סדין, קיפלו לשניים, יצרו מדור של ארבעה עמודי טבלואיד, שינו קצת עיצוב – והרי לכם מוסף מינימל-קומפקט. אפילו הרוויחו בשביל שוקן את עלות הסיכות.
הביקורת הקשה שספג המדור היא על הצורה, לא על התוכן. מה לעשות והקריאה מושפעת מהסביבה שבה נתונות המלים: כותרת מעניינת, צילום טוב ועיצוב מושך. מוסף הספורט החדש של "הארץ" לא מציע את העזרים הללו. נכון שלכל שינוי דרוש זמן כדי להתרגל, אבל אני בספק אם גם בעוד חודשיים אצליח לבלוע את תעודת העניות הזו. כדי שפורמט טבלואיד ישדר רצינות הוא צריך להיות בן 12 עמודים לפחות – וזוהי גרסת "הארץ" בימי ראשון בלבד. שמונה עמודים יוצרים מוצר דל, אבל גאוני שוקן הורידו את הספורט על הברכיים ונותנים לו לזחול אפילו מתחת לרף הזה. זה לא רק המראה המכמיר של ארבעה עמודים שנגמרים בחצי דפדוף, אלא העובדה שנפח הספורט ירד בן לילה בחמישים אחוז. בשורה טובה לעצים, פיחות כואב נוסף במעמד הפרינט והספורט גם יחד.
התגובות הקשות מצד קוראים חייבות ליפול על אוזניים קשובות. לא בושה להודות שהמוצר החדש נכשל ולהחזיר את המצב לקדמותו. ב"ידיעות אחרונות" ניסו לפני כמה חודשים לשנות את עיצוב מדור הספורט, אבל הקוראים הגיבו בעצבנות, ואחרי יומיים חזר הספורט למראהו הישן. אם המוצר הספורטיבי מבית שוקן ימשיך בגרסה החדשה, זו תהיה מראה גדולה וברורה לעולם הולך ונעלם, בדיוק כמו עוד גל של פיטורי עיתונאים.
הקד"מ נמשך
עדיין לא נמאס לי להראות שוב ושוב איך אתר ערוץ הספורט מתפקד כערוץ הקניות לשידוריו. בסוף השבוע התפרסמו שתי כתבות מגזין מושקעות על הליגה הספרדית כקדימון למשחקים בשידור ישיר בערוץ 5 פלוס. מרוב חפירות על הספרדים, נראה הקדימון כמו אינקוויזיציה וירטואלית. לעומת זאת, הפריוויו שלהם לקראת מנצ'סטר יונייטד מול צ'לסי הסתכם בכמה שורות, שגם אותן דאגו לא להבליט יותר מדי, שחס וחלילה לא יקדמו את השידור אצל המתחרים מצ'רלטון. אז מה אם מדובר באחד ממשחקי הליגה הגדולים באירופה?
שווה הצצה: פז חסדאי מספורט וואלה מצא את פרשני המלחמה מתלהמים ומברברים לא פחות מפרשני וכתבי הספורט, אולי אף יותר. השורה התחתונה: לתקשורת הספורט דרושה צנזורה שתגן על הקוראים מפרסום שמועות ורכילויות.
גם זה רע ומגוכח. כשיש טעויות כתיב בכותרת, לך תדע אילו קטסטרופות יש בטקסט. הטעות הפעם היא מבית היוצר של Ynet.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il