ב-24 ביוני 2019 התכנסה מועצת עיריית וורשה והחליטה ברוב גדול להחליף את שם הרחוב שמנציח את מורדי גטו וורשה בשם שיישא את זכרו של מנהיג דתי חשוב. מייד התכנסה הנהלת יד ושם לישיבת חרום ושיגרה מחאה חריפה לממשלת פולין ושגריר פולין בישראל אף נקרא לשיחת נזיפה במשרד החוץ.

זהו סיפור אמיתי רק שהוא לא התרחש בפולין אלא בישראל ועבר ללא כל מחאה.

ברמלה היה קיים שנים רבות רחוב קטן שהנציח את זכרם של מורדי גטו וורשה. תושבי הרחוב שהתעוררו ב-17 בפברואר השנה גילו כי שלט הרחוב הוסר והומר בשלט שמנציח את חזון עובדיה, על שמו של הרב עובדיה יוסף. את ההצעה להחליף את שם הרחוב העלה סגן ראש עיריית רמלה ויו"ר תנועת ש"ס בעיר, מאור אשש, והוא אושר במועצת העירייה ברוב מוחץ של 15 נגד 1.

את החלטתה נימקה מועצת העירייה כך: "הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה פוסק ומחבר חרדי-ספרדי, כיהן כרב הראשי הספרדי (הראשון לציון) והיה מנהיגה הרוחני ונשיא מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס מאז הקמתה". המועצה המשיכה וציינה, כי הרב יוסף "נחשב בעיני רבים כבכיר הרבנים הספרדים בדורו וכונה בפי תלמידיו -גדול הדור, פוסק הדור ומרן".

מן הראוי אולי שפרנסי רמלה יעברו סדרת חינוך ויפנימו מהו השלט אותו תלשו.

גטו ורשה היה הגדול בגטאות היהודיים בפולין בתקופת השואה. הוא הוקם ביום הכיפורים תש"א ורוכזו בו מאות אלפי יהודי ורשה. רבים משוכני המחנה מתו ברעב ובמחלות. רוב הנותרים נשלחו אל כיכר השילוח היא ה"אומשלגפלץ", משם נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. באופן מצמרר השילוח החל בתשעה באב תש"ב וחלקו הארי – "האקציה הגדולה" - הסתיים ביום הכיפורים תש"ג.

משהחל גל הגירושים השני ומשנודע כי היהודים נשלחים למחנה השמדה ולא כדי ליישבם מחדש במזרח כפי שמסרו הגרמנים פרץ המרד הידוע בשמו "מרד גטו ורשה". המרד פרץ בערב חג הפסח, י"ד בניסן תש"ג. היה זה המרד היהודי הגדול ביותר שפרץ בתקופת השואה והוא הפך לסמל ההתקוממות היהודית בשואה. המרד פרץ בניסיון נואש למנוע מהנאצים לשלח את שארית אוכלוסיית הגטו למחנה ההשמדה או לפחות למות תוך כדי לחימה.

על אף האמצעים הדלים שעמדו לרשותם הצליחו המורדים לגרום אבדות כבדות לכוחות שהופעלו לדיכוי המרד. הלוחמים החזיקו מעמד קרוב לחודש ימים. רוב הלוחמים שהשתתפו במרד נהרגו במהלכו. לבסוף העלו הגרמנים את הגטו באש על אלפי היהודים שנשרפו חיים. מארק אדלמן, ממנהיגי המרד, העיד: "הובסנו על ידי הלהבות, לא על ידי הגרמנים".

מרד גטו ורשה הפך לסמל של הגבורה היהודית בתקופת השואה. עם קום המדינה ביקשה הממשלה לייחד את יום השנה לפרוץ מרד גטו ורשה כיום הזיכרון לשואה ולגבורה אולם מאחר שהמרד פרץ בערב חג הפסח נקבע יום הזיכרון בכ"ז בניסן שבאופן סימלי חל בין יום פרוץ המרד ליום העצמאות.

זהו הסמל שעיריית רמלה החליטה למחוק כדי לפנות מקום לרב עובדיה יוסף.

אלא שקשה לבוא בטענות למאור משש. כבר ב-22 במאי 2018 החליטה מועצת עיריית רמלה לשנות את שם  הרחוב מרחוב מורדי גטו ורשה לרחוב גולדה מאיר. את החלטתה נימקה המועצה כך: "גולדה היא האישה הראשונה והיחידה שכיהנה כראש ממשלת ישראל. כמו כן, גן גולדה נמצא בסמוך לרחוב מורדי גטו וורשה ולפיכך שינוי השם יצור אחידות ורצף". אכן הנמקה ראויה.

משום מה לא יצאה ההחלטה לפועל וכך יכול היה משש להציע להמיר את שם הרחוב מרחוב מורדי גטו ורשה – ובעצם, מרחוב גולדה מאיר – לרחוב חזון עובדיה.

דווקא בעיר ורשה ובמתחם הגטו לשעבר נמצאים אתרי זיכרון ואנדרטות אחדים המספרים על אנשי הגטו ומרידתם.

אפילוג

המאמר הועבר לאתר ynet ב-25 בפברואר וכעבור יומיים הודיעה עורכת מדור "יהדות" באתר שהוא יפורסם. בינתיים יצאה העורכת לחופשה ובשובה כבר נפלה עלינו מכת הקורונה שדחקה מפניה את כל שאר הנושאים. ב-4 באפריל הודיעה העורכת לכותב: "אנחנו נזמין אותך כנראה לאולפן ynet לדבר על הטור. נפרסם אותו לצד ראיון באולפן". הדבר לא קרה.

מערכת ynet העבירה את המאמר לתגובתה של עיריית רמלה וב-19 באפריל התקבלה תגובתה של העירייה, לפיה הם קוראים שמות גם על שם מורדי גטו ורשה, גם על שם אנילביץ' וגם על שם פרנקל.

מעניין מה גרם לתפנית בעמדתה של העירייה.

הפרשה נחשפה על-ידי הכתב המקומי של "ידיעות אחרונות" וגלעד שלמור, כתב חדשות ערוץ 12, פנה לגורמים בעירייה לקבל תגובה. משה שטה, חבר ועדת השמות במועצת עיריית רמלה הבהיר חד וחלק: "אתה יודע, כשאתה מנציח, מן הסתם זה בא על חשבון משהו אחר".

שלמור פנה למאור אשש, סגן ראש העירייה שלפי הצעתו שונה שם הרחוב, והבהיר כי השינוי מציק ללא מעט אנשים שטוענים כי הוא פוגע ומזלזל בזיכרון השואה בישראל. לראייה הביא את תגובתה של בילי לניאדו, יו"ר עמותת דורות ההמשך "אנחנו מאוד מעריכים את עובדיה יוסף, אין לנו שום דבר לומר נגד ההנצחה שלו אבל כשלוקחים ומוחקים שם שקשור לנושא השואה - פוגעים ואפילו מזלזלים בזיכרון השואה בישראל".

על כך הגיב אשש קצרות: "אני לא שמעתי על אף תלונה, לא הגיעה אלי אף תלונה. אם יש תלונה, יש דובר של העירייה. יש לו תשובה מסודרת בנושא, והוא ייתן לכם את כל התשובות".

גורמים בעירייה אף הבהירו כי השינוי בא בעקבות בקשה של כמה תושבים שלא נעים להם לחיות ברחוב עם שם שיש לו משמעויות טעונות.

שלמור לא התעצל ופנה לקבל את תגובתה הרשמית של העירייה וזו אכן השיבה: "אנו רואים חשיבות רבה בהנצחת קורבנות השואה. החלפת השם התבצעה עקב פניות תושבים והנושא אושר בשנה שעברה. הנהלת העיר פועלת להנציח את זכר השואה, כראיה לכך, מועצת העיר אישרה להנציח את פאבל פרנקל, מראשי הארגון הצבאי היהודי, בשכונת נאות בגין בעיר".

אין ספק שראוי פרנקל להנצחה לאחר שחלקו שלו ושל הארגון שבראשו עמד במרד הוצנע. עם זאת אין לנתק את החלטתה של העירייה להנציח דווקא אותו מן העובדה שהעירייה נשלטת על ידי רוב של מפלגות הימין ושבראשה עומד מיכאל וידל איש הליכוד. מכל מקום בשלב זה לא דובר לא על הנצחת מורדי גטו וורשה ולא על הנצחתו של מרדכי אנילביץ'.

ב-16 בפברואר פנתה עמותת דורות ההמשך אל ראש עיריית רמלה ב"מחאה חריפה על החלפת רחוב 'גטו ורשה' בעיר לשם אחר ודרישה מהעירייה לשנות בדחיפות את החלטתה".

ב-11 במרץ נפגש ראש העירייה עם נציגי העמותה והבטיח, כי השם "מורדי גטו ורשה" יונצח ברחוב אחר ואף הוסיף שכיכר שנמצאת בסמוך לרחוב תנציח את זכרו של מרדכי אנילביץ'. ואכן, בתאריך 17 במרץ אישרה ועדת השמות את קריאת הרחוב והכיכר בהתאם להבטחתו של וידל.

מה קרה בין פנייתה של עמותת דורות ההמשך לראש העירייה לבין ההחלטה להנציח את זכר המורדים?

כאמור, ב-25 בפברואר שלחתי את המאמר למערכת ynet. שיגרתי העתק של המאמר לשורד שואה מקומי שהביא את הפרשה לתשומת לבי. נראה שהמאמר הועבר לגורמים בעירייה ופעל את פעולתו.

היתה זו הפעם הראשונה שמאמר שלי שלא פורסם מביא לתוצאות יותר מרוב המאמרים שפירסמתי. מוסר השכל - כשנאבקים בהחלטה חסרת היגיון של רשות ניתן אף להביא לביטולה.

פרופ' אשר מעוז הוא דיקן בית הספר למשפטים במרכז האקדמי פרס וסגן נשיא כבוד של האגודה הבינלאומית לחופש דת