אריאלה שטרנבך היא כתבת החברה החרדית ודסק התחקירים בחדשות 13. בעבר, כתבת במחלקת התחקירים של "ידיעות אחרונות" ו-ynet.
מי היה מאמין שתחום הסיקור של החברה החרדית, יהפוך בין ליל לקו החזית של הסיקור העיתונאי.
מטורף! היו אנשים בתקשורת שטענו שכבר לא צריך תחום סיקור כזה "חרדים" ואני תמיד אמרתי שחרדים הם האייטמים הכי מרתקים. בלי קשר למצב כעת. הם פשוט החברה הכי מגוונת שיש ומאיזה כיוון שלא נביט יש משהו מעניין לספר עלינו. כמובן שהיום כולם מסכימים עם זה...
אז בואי תגני על התיזה - למה צריך תחום סיקור כזה? הרי אין תחום סיקור לצ'רקסים, אתיופים או נוצרים.
קודם כל מדובר באוכלוסיה גדולה הרבה יותר. שנית, בגלל שמדובר בחברה שהיא קהילתית וסגורה ברובה, צריך מישהו שמכיר או מבפנים שיידע לספר את הסיפור שלהם או לחילופין להסביר אותם. דוגמה הכי קטנה: במשבר הביצים עכשיו אף אחד לא הבין את התנפלות החרדים, הרי לכולם חסר ביצים ואני מצאתי את עצמי מגנה בחמ"ל של חדשות 13 ומסבירה שמשפחה חרדית ממוצעת משתמשת בכ-50 תבניות ביצים בפסח! ונוסף על כך, המון חרדים מקפידים לא לקנות דבר בפסח, את כל הקניות עושים מראש. זו הקפדה דתית ופתאם קל יותר להבין את המרדף אחר הביצים.
את מרגישה שאת באמת מבפנים? שמאפשרים לך גישה חופשית כדי לתת סיקור חופשי ומלא? את הרי אישה שמועסקת בכלי תקשורת חילוני - לא נקודת המוצא האידיאלית.
לא. ודאי שלא. כי החברה הזו מורכבת מהרבה קהילות, גם אם הייתי חסידת ויז'ניץ אז לסאטמר פחות היתה לי גישה. אז ודאי שלא מאה אחוז. אבל בטח יותר מכתב חילוני. יש לי את השפה הנכונה ואני אדע לכבד בלבוש ובעיקר לענות על הצורך של הקהילה החרדית עצמה שיספרו את הצד שלהם מהעיניים שלהם. בדיוק כמו עכשיו במשבר הקורונה שתושבי בני ברק הבינו איזה שם יצא להם והם סמכו עליי ונתנו לי הצצה לתוך הבתים שלהם כדי שנספר את הצד שלהם. החבר'ה החרדים הצעירים מבינים תקשורת מעולה. עבור המבוגרים יותר, תקשורת חילונית זה עדיין עניין מוקצה.
את מתארת בעצם סיטואציה מורכבת, שאולי מובילה לפעמים לצנזורה עצמית או לריכוך בגלל השתייכות והבנה של הקהילה.
זו שאלה טובה, בכנות, מאמינה שעשיתי הנחות לפעמים לקהילה אבל אם עשיתי זה היה כדי לאזן הקצנה תקשורתית לפעמים.
תוכלי לתת דוגמאות? וגם - האם העובדה שאחרים מגזימים בדיווח מחייב אותך לאזן? את לא מחויבת מבחינת האתוס המקצועי לתת תמונת אמת לדעתך?
תמונת אמת היא חובה!! וכן, אם אחרים מגזימים בדיווח יש צורך לאזן. זה לא משרת רק את החברה החרדית אליה אני משתייכת, זה משרת את כל הצופים שלנו, את החברה הישראלית כולה. בסוף אנחנו חיים פה ביחד. סליחה שהדוגמאות שלי הן רק מהמשבר הנוכחי, פשוט אין בראש כלום חוץ מזה. אז הנה הווידוי - ויתרתי על כמות נכבדת של סרטונים שתיעדו מנייני תפילות לא חוקיים. ויתרתי כי זה פשוט היה בשיח התקשורתי כל הזמן וגם החרדים עצמם למדו להתקשר ולדווח למשטרה על המקרים האלו. במקביל צייצתי המון חיבורים יפים שתועדו בין כוחות המשטרה והצבא לחיילים.
בהקשרים של הבנה ותיווך רעיוני, תוכלי להסביר לי את המודעות שהתפרסמו לאחרונה ובהן הופיעו שמות של נפטרים חרדים מקהילות שונות. הגברים זכו לתמונה והנשים לריבוע שחור וכיתוב בלבד. זה עורר תרעומת וחוסר הבנה, לפחות באוכלוסיות חילוניות.
אלו מודעות שנועדו עבור המגזר החרדי, זה היה אם אפשר להגדיר את זה כך, קמפיין הסברתי. ובשל כך אני לא רואה בו שום בעיה, זה מגזר שלא נוהג לפרסם תמונות נשים מתוך כבוד וצניעות אליהן בתפיסה שלהם. אז אם רוצים שהקמפיין יעבוד צריך להתאים אותו מגזרית, ובכלל, הנשים שנפטרו מהקהילות האלה בברוקלין בוודאי לא היו רוצות שיפרסמו את תמונתן, לא הן ולא משפחותיהן. אלו הערכים שגדלו עליהם ואם זה קמפיין שנועד לאוכלוסייה ספציפית אני לא רואה סיבה שהוא יעורר תרעומת באוכלוסיות אחרות.
אבל זאת בדיוק "מלחמת הערכים" של המרחב הציבורי. המודעות האלה פורסמו גם בכלי תקשורת לא מגזריים. אותו דבר נוכל לומר על הפרדה במרחב הציבורי, על אוטובוסים נפרדים, על שלטים לא צנועים, על נשים במכנסיים קצרים וכן הלאה.
זאת היתה בחירה של כלי תקשורת לא מגזריים לפרסם את המודעות האלו. הם רצו להביא תיעוד של קורבנות הנגיף בקהילות יהודיות בברוקלין ובחרו להשתמש בזה. הקהילה החרדית לא עובדת אצל אף אחד והם לא חייבים לרצות ולהתאים את עצמם לכלי התקשורת. בדיוק כמו הרבה אירועים אחרים, שהגבר מתראיין ולא אשתו - זו בחירה לגיטימית של אורח חיים וראוי שנכבד אותה ולא נחנך אנשים למה שנכון בעינינו.
מהן לדעתך הסוגיות הבוערות ביותר מבחינת סיקור כרגע בתחום שלך?
ההנהגה הפוליטית החרדית - אני חושבת שבכל מערכת הבחירות המפלגות הכי יציבות שלא חששו לקולות שלהן היו המפלגות החרדיות. ועכשיו במשבר הקורונה הם פישלו בגדול. הם הפקירו את קהל המצביעים שלהם. בבני ברק ראיתי את נפתלי בנט בסיור ולא את דרעי וליצמן. זה פשוט בושה ובגידה בעיניי. כשהפוליטיקאים החרדים רוצים הם יודעים טוב מאד להשיג את שלהם בכנסת וכאן הם פשוט מסתכלים מהצד. הסגר בבני ברק הוא פשוט נורא. אני חושבת שהתושבים שם אציליים בתגובה שלהם. כל עיר אחרת לא היתה עוברת בשתיקה על ההתנהלות הזו. ההסגר שם היה למנוע הדבקה ולהוציא את החולים - בפועל החולים לא הוצאו והתושבים בהתמודדות לא פשוטה בכלל.
זו הסוגייה המרכזית לדעתי והלוואי שהחרפה הזו תוביל לשיח שונה במגזר.
אוקיי, מה עוד?
כרגע, הקורונה היא הנושא הבוער, אז הכל הפך לשולי. בתחום הסיקור שלי אני מניחה שלמגזר החרדי הפגיעה הכלכלית תהיה קשה עוד יותר מאוכלוסיות אחרות, למרות שאני לא כלכלנית, אבל יש אחוזים גדולים שלהערכתי איבדו את מקום עבודתם.
בקרב על נאמנות הציבור החרדי, היה נדמה שבהתחלה ניצחו הרבנים שעמדו על המשך קיום לימוד תקין ולאט לאט המגמה השתנתה לכיוון ציות מוגבר יותר להנחיות הממסדיות. שינוי המגמה הזו הוא תולדה של התפכחות עצמאית של הציבור או שהרבנים שוב היו אלו שנתנו את הטון? וגם - מי כופף את היד למי? הפוליטיקאים והפקידים לרבנים ולמנהיגי הציבור או להיפך?
זה גם וגם וגם. לימוד תורה ותפילה במניין זה הבסיס לחיים יהודיים. ובינינו גם לציבור הישראלי לקח רגע או שניים להבין שבסופר צריך לשמור מרחק. אני חושבת שהיתה התפכחות של הציבור לפני הרבנים אבל בהחלט יש קהילות סגורות שבלי ההתפכחות של הרבנים (ששינו את דעתם) היו ממשיכות היום להפר את הכללים ולהסתכן. בשורה התחתונה הרבנים אלו שנותנים את הטון. חד משמעית. אני לא יודעת מה התנהל מאחורי הקלעים אבל בהחלט מדובר במחדל גדול שהרבנים שלא מחוברים לנעשה בעולם איפשרו את הסכנה הזו. בטוחה שהיו עסקנים שהביאו למהפך דעתם של הרבנים וכל הכבוד להם.
והציבור יבוא חשבון עם הרבנים על האופן שבו התנהלו? אנחנו צפויים לראות שינויים משמעותיים בסוף המשבר?
הלוואי. לדעתי ולצערי לא. אצלנו כל אסון הוא רצון השם ולא שואלים שאלות. זו כפירה.
ובקרב ההנהגה הפוליטית? השם ליצמן עולה לראש ראשון כשמדברים על זה.
גם בקהילה החרדית הדעות חלוקות. יש כאלו שרואים אותו קורבן של התקשורת החילונית ששונאת חרדים ומתנכלת לו. הם רואים בו איש ציבור עתיר זכויות בגלל הסיוע שהעוזרים שלו נותנים לפניות פרטיות מהקהילה, ויש את אלו שמבינים שמדובר באיש שלא מתאים לתפקיד. אני מקווה שעכשיו אחרי משבר הקורונה החרדים יבינו יותר שהוא לא היה שם עבורם.
לך יש זמן לצרוך חדשות בתקופה הזאת?
התפקיד שלי הוא לייצר אותן אז בהחלט כן. אבל בתקופה הזו קורה הרבה שאני לא רואה אפילו את מה שאני מביאה. זאת אומרת שאני יכולה לשלוח חומרים ולא לראות את השידור שלהם. זה רק לייצר. הנה, אני שולחת עדכונים לחמ"ל תוך כדי שאני איתך.
את רואה את הדיווחים המתחרים של יאיר שרקי? עוקבת אחריהם? יש תחרות משמעותית בתחום הסיקור שלכם? גם הוא לא החרדי הקלאסי לצורך העניין.
האמת שלא. אני לא מספיקה לעקוב. בוודאי שיש תחרות אם אנחנו באותו תחום סיקור, אבל המון פירגון. הוא בחור מוכשר שאני מאד מעריכה ומחבבת ואני לא חושבת שהוא מגדיר את עצמו חרדי. הוא בא מהעולם החרד"לי אם אני לא טועה. עכשיו נזכרת שהיה אייטם אחד שהוא גנב לי בלי לדעת. פשוט שכחתי לענות למקור ולמחרת שרקי פרסם והתבאסתי רצח, כי זה היה אצלי לפניו.
"גנב" את מתכוונת.
אני בסה"כ מספקת לך את מה שאתה מבקש. שאלת על תחרות ומתחרים אז הנה, הגדלתי ראש.
את מרגישה שתחום הסיקור שלך הוא סוג של תחנה אחרונה? זה תחום לשנים רבות או שאת מסתכלת כבר על התחנה הבאה? כתבת פוליטית? מדינית? חוץ?
אתה גורם לי להרגיש נורא שלא חשבתי על זה. אני עוד לא בת 30. זו ודאי לא תחנה אחרונה, אבל תקשורת באופן כללי זו לא תחנה אחרונה. פוליטיקה אני לא אוהבת, אבל יש לי חלום עם חזון מפורט לפרויקט גדול בתחום החינוך לכשאהיה מספיק גדולה.
כלי התקשורת המגזרי המועדף עלייך?
מגזרי זה רק חרדי? כי התשובה הראשונה שעולה לי זה "מקור ראשון". מאד אוהבת את העיתונות שהם מביאים. אם כבר אז מדיה חברתית - קבוצות נשים חרדיות ברשתות החברתיות. אני לומדת שם המון על המגזר ונהנית מהנשים שם ממש.
בונוס: ארבע המלצות מדיה לתקופת הבידוד
אני לא רואה סרטים וסדרות בכלל. תמיד יש הסחת דעת מהאייפון, אז אני קוראת ספרים בשבת כשהנייד כבוי.
1. "לדרוש אלוהים" של ד"ר יאיר כספי - ספר הדרכה רוחנית ונפשית עבורי. נמצא קבוע על יד מיטתי וברגעים חלשים חוזרת לקרוא בו פסקה. ספר גאוני בפשטות ובעומק שלו. הוא לא עושה הנחות לאדם שמחפש את יעודו בחיים ונותן הצצה מרתקת לנפש האדם דרך פסוקי המקרא. הקטע שכבר שנה אני קוראת אותו וטרם סיימתי אותו עד תומו כי תמיד חוזרת לקטעים שכבר קראתי. ועוד טיפ, לעקוב אחרי כותב הספר יאיר כספי בפייסבוק. הטקסטים שלו נפלאים.
2. "הארי פוטר". לפחות פעם בשנה קוראת את כל הסדרה שוב. מבחינתי זה כמו שישה סדרי משנה שחוזרים ושונים בהם שוב ושוב.
3. "טירת הזכוכית" של ג'אנט וולס. רב מכר מומלץ ביותר. בין הספרים היחידים שקראתי פעמיים. הסופרת מספרת את סיפור חייה האמיתי כילדה, נערה ואישה לזוג הורים לא יציבים בלשון המעטה. ספר פסיכי!
4. עכשיו אני באמצע קריאת הספר "מלכת היופי של ירושלים" (לא הסרט על ענת אלימלך). זה ספר מומלץ בעיקר בגלל השפה האותנטית והעגה התרבותית, שהסופרת שוזרת לאורכו בלי להתנצל. זה ספר מעורר השראה ונוגע, על המחירים הנפשיים והאישיים שאנשים משלמים רק בגלל הבניות תרבותיות וחברתיות.