שרון קנטור היא מוסיקאית, כותבת ומבקרת ספרים במדור הספרות של "7 לילות". ספרה "זנב" יצא השנה וזכה בפרס שרת התרבות. בעבר - כותבת טורים, תסריטאית קומית, מגישת רדיו וטלוויזיה.
נתחיל בחשיפה מטלטלת: שכחת שקבענו ושכחת שיום ראשון. אפקט הקורונה?
רגע, למדתי מהטובים ביותר: להכחיש ולו חלקית. זכרתי שיום ראשון, לא זכרתי שקבענו, לא היה לי מושג מה השעה כי ארוחת הבוקר רק התחילה ב-12. זכרתי שיום ראשון כי לבתי הקטנה יש שעון ביולוגי פנימי מדהים שמסמן לה שבשבת אוכלים פנקייק. היום הוא יום אחד אחרי הפנקייק.
אלו נשמעים לי סימנים מתוך עליזה בארץ הפלאות. אכן הרבה פלאות יש לנו בזמן האחרון (שימי לב שכתבתי עליזה כמו אחרון הזקנים הפרובנציאליים).
זה יפהפה בעיני. עליזה - אתמול הקשבתי לראיון ברשת ב' עם יוסי גמזו ז"ל (זה בשידור חוזר, לא עברו שם לסיאנס) רק כדי לשמוע רדיו של אשכנזים מתים. ואם נחזור רגע להנחת הזמן הנזיל ולהברזה שלי מהקביעה: הפריטה של הזמן ליחידות הלכה והתחדדה בעשורים האחרונים והשיבה שלו לאיזו יחידה אחת אלסטית ומנומנמת, היא בשורה מנטלית טובה, בעיני.
חשבתי שזו הצדקה נוספת להחזיק מנוי לעיתון בימים האלה. לפחות התאריך והיום מודפסים שם באופן רציף ועקבי
יש לי מנוי דיגיטלי ומנוי לפרינט לסופ"ש. אני עושה את חובתי האזרחית ולמעלה מכך!
בשנים האחרונות היית חלק מצוות "משפחה גרעינית" בגל"צ. אלו תובנות שאספת בתכנית את מיישמת בימי הבידוד הנוכחיים?
התובנות הן בעיקר שנחמד לא לחזור מיפו בפקקים. יש לי נטיה לברור את המוץ מהבר ואז לראות מה עושים עם המוץ. לגבי הזמן, בוא נישאר עם זה עוד רגע ואולי זה גם יתחבר ל"משפחה גרעינית", שגם היא, בסך הכל, ועל אף כוונותיה הטובות רוב הזמן, היתה חלק ממהלך ההסדרה - אולי "אסדרה"? - וההפרטה של האישי שאני מדברת עליו. המון עצות ושיטות וטבלאות למה שפעם היה פשוט "חיים".
אני מנסה להיזהר מלדרוך על אבן הנגף של הפריביליגיה, כי תמיד יש אנשים שכן צריכים הדרכות או מסגרת, אבל צריך לשים לב לרמת המישטור של הזמן והמרחב הפרטיים שלנו. המישטור הזה לא נעשה ע"י השלטון, אלא ע"י התמנון הבלתי נראה שאולי אפשר לקרוא לו המערך הפסיכולוגי של הקפיטליזם. כמובן שהשלטון תמיד צריך להיות שותף, או לפחות לא לעמוד בדרך.
את מרגישה שהשלטון שם לך רגל כרגע?
אמרתי שזה לא השלטון :) לגביי כרגע - אני מנסה להשהות שיפוט. אני לא יודעת אם השלטון כרגע מציל את חיי או מצר אותם. כמות האנשים שחושבים שהם יודעים באמת מעוררת התפעלות, לא?
זאת נשמעת כמו דרך נחמדה להגיד, "כולם מבלבלים את המוח".
אני לא חושבת שהם "מבלבלים את המח", אני חושבת שאף אחד לא יודע כלום. שכולם נוסעים בכביש שמכוסה בערפל ונגלה תוך כדי נסיעה. שוב, אני ממש לא מהמתנגדים לעתידנים או להיסטוריונים שרוצים להציע תרחישים - נהפוך הוא - אבל בין אלו לבין הקובעים נחרצות ש-X הוא טקטיקה מעולה ו-Y הוא קשקוש - יש מרחק גדול. יש דברים שאפשר לדעת: אפשר לראות לאיפה התקציבים הופנו ולאיפה לא, אפשר לראות את סדרי העדיפויות של השלטון - במובן הזה ברור שהוא שם רגל, או אפילו לוקח רגל.
אז אם נצלול למסך הגדול לרגע, במי את שמה את מבטחך או תולה את יהבך?
המסך הגדול? זה לא מה שקראו פעם קולנוע? או שעכשיו הטלוויזיה היא המסך הגדול יחסית לטלפון?
כרגע אלו טלוויזיות 75 אינץ' שמוכרים בהנחה ב 01:00 בלילה בערוץ הקניות. אל תשאלי איך אני יודע.
חחח. יודעת, ירשנו פה טלוויזית ענק מהוריי, שעברו לטלוויזיה גדולה יותר, שחורגת מדירתם אל תוך דירת השכנים. שלנו פולטת חום מוזר ואני משוכנעת שהיא תחסל אותנו לפני כל דבר אחר.
ובחזרה לשאלה המקורית על היהב והמבטח?
אני רואה מעט מאוד טלוויזיה. יש לי מנוי לנטפליקס ומדי פעם אני רואה את הלהיט התורן או מורידה משהו שהוא "מאסט-סי" ומגלה שהוא לא "מאסט-סי" אחרי פרק אחד. אם לסדרות התכוונת. ראיתי לאחרונה את "טייגר קינג" וכמה פרקים מהעונה החדשה של "תרגיע". אני משלימה פרקים של "העברים" שלא הספקתי לראות. רוב הזמן אני קוראת, או ספרים לביקורת, או ספרים להנאה, או פייסבוק. ערימות של פייסבוק.
כאן המקום לשאול מי אויב גדול יותר של האנושות: הקורונה או פייסבוק?
תלוי מה אתה קורא אנושות, לא? כי נדמה לי שמה ששאלת מחדד מאוד את שאלת הגוף והנפש, ואת שאלות הזמן ואיכותו.
מה את מוצאת בפייסבוק שאת לא מוצאת במדיות אחרות?
אני מגבילה עצמי לרשת חברתית אחת, אז לא מספיק יודעת מה קורה שם בציוצים המגניבים של איימן עודה בטוויטר או במסכות המעוצבות מככר מסריק באינסטגרם. אני חווה את זה, כמו כולם אני חושבת, כצורת קיום אלטרנטיבית. כמובן שניתן לקבול על רמת התכנים, על עידוד סוג מסוים של שיח, על פוסט אמת וכו', אבל אני גם כן מהופנטת מהסבך האנושי הדיאלוגי, כמו קן ציפורים ענק עשוי מוך של מלל, וכמי שמשתעשעת עם רעיון הסינגולריות, פייסבוק נראה לי כמו הכנה טובה.
חדשות 12. תני לי את הסיכום שלך.
לא ממש, לפעמים מקשיבה ברדיו תוך הכנת ארוחת ערב, שלא יהיה משעמם. כן ראיתי כמה מופעים של ביבי עד שהרגשתי שזה שידורים חוזרים וכן יצא לי לראות את החלק השני של יומן שישי לפני כמה שבועות. זה מוצר מדהים בעיני. משדר בסגנון צפון קוריאה לרפי השכל ותשושי הנפש. היתה שם כתבה על אנשים שקוראים להורים שלהם מלמטה, וכתבה על טיסה בשמי הארץ. גם כשהובלעה שם ביקורת מול הממשלה, היא נאמרה בטון שנשמע כ"נהדהד לכם כעת את הכמות המדויקת של נרגנות שתאפשר לכם להמשיך בחייכם בתחושה שלא רק הנהנתם".
אז בן זוגי צועק עלי: "מה את רואה את זה ואחר כך צועקת?! אל תראי את זה!" אבל זה כן משודר, הרבה אנשים צורכים את המוצר הירוד והמטמטם הזה - ירוד ומטמטם, אבל לא ברישול אגבי, בתכנון ותכנות, אז אולי כדאי לדעת במה הם צופים.
זה מעניין שדווקא מי שעובדים בתעשייה ומכירים את חוקי הז'אנר מוצאים אותם כמוצלחים פחות.
אך טבעי.
שניה, קוראים לי. (לאחר הפסקה קצרה). אני נשמע לעתים מעט שיפוטי בהקשרים בורגניים ועכשיו הקפיצו אותי במפתיע לקבל את המשלוח החדש שהגיע לחצר: לול תרנגולות.
כשאתה כותב את זה ככה זה אכן נקרא מאוד בורגני. אבל באמת, במקום הזה נמצאת הבורגנות בישראל? ממש לא. היא נמצאת בנסיעות בכמות מופרכת לחו"ל, בדילים, בסיילים, בארוחות שף. אני מעדיפה את האופציה של התרנגולות.
אז אם חוזרים לתחושת הזמן ואובדנה, היית נשארת במציאות הזאת עוד זמן ארוך אם זה תלוי בך?
אתה שואל אותי במנותק מהכלכלה?
גם וגם.
ברור שהתחת האישי שלי פחות חשוב אם אנשים יהיו רעבים ללחם וכלכלות יקרסו. אני אשמח אם תהיה האטה, האטה בקצב הצריכה וקצב החיים. זה נראה לי נכון יותר כי "הקידמה" הגיעה למקום התאבדותי ולא מקדם. אישית אני מתגעגעת בעיקר לווליום חזק ולבירה מחבית אבל אני מוכנה לטווח גדול של שינויים. תמיד הייתי.
בונוס: ארבע המלצות מדיה לתקופת הבידוד
ספר: "מוות מאושר", אלבר קאמי – הרומן הראשון והגנוז שלו. יש שיטענו שהוא פחות משאר יצירתו, אבל הוא עדיין טוב מרוב היצירות של אחרים.
עוד ספר: "הקסטה השחורה", ניר מטרסו – רומן גרפי יפהפה של האנימטור, המעצב והמוסיקאי. מצחיק ומותח בעדינות ושוליות, שהן מצרכים נדירים בישראל.
סדרה: "חיות רעות" בנטפליקס – צהוב, מתמרח אבל עדיין הסדרה הכי טובה כרגע לאנשים בשבי. יותר משזה טרו-קריים זו סדרה על התיקון הראשון והתיקון השני.
רדיו: AT HOME WITH ILAN VOLKOV - סדרת תוכניות ב"רדיו חלאס", שמוקדש כולו למוסיקה אקספרימנטלית. בתכניות וולקוב מביא את המיטב של הספריה המוסיקלית שלו. ניתן לשמוע גם הקלטות צפרדעים מ-1997.