עלי מוגרבי הוא כתב חדשות 13 בצפון ובחברה הערבית.
מהדיווחים שנחשפתי אליהם, נדמה שהציבור הערבי הוא בסופו של דבר קונפורמיסט. מקשיב לממשלה ולהנחיות שלה.
אני הסתובבתי ברוב היישובים במגזר ויכול להגיד לך שכן, החברה הערבית הייתה ממושמעת והקשיבה היטב להנחיות משרדי הממשלה.
זה סותר את הדימוי התקשורתי של החברה הזאת. אתה יכול לנסות להסביר את הפער?
בתחילת דרכי בחדשות 13, היעד היה לחשוף את האמת של החברה הערבית ולהראות לכלל האוכלוסייה את הפנים היפות שלה. לצערי הרב לא היתה השקעה בחברה הערבית כדי לשלב אותה כמו שצריך, והיא לא קיבלה מספיק חשיפה תקשורתית כלל ארצית. בנוסף, החברה עצמה לא השקיעה כדי להיחשף, דבר שגרם לפער משמעותי. ההתייחסות של כלי התקשורת המובילים לחברה הערבית כאל חברה אלימה, גרם לכלל האזרחים לפחד להתקרב למגזר.
אני חושב שהמטרה של התפקיד שלי עכשיו היא לצמצם את הפער הזה. החברה הערבית רואה בי כשליח חשוב יותר אפילו מחברי הכנסת של החברה הערבית, זאת כדי להעביר לציבור את מה שחסר בחברה כדי להשתלב יותר ולהיות חלק בלתי נפרד מהמדינה.
אבל אז באה המגיפה וטרפה את הקלפים של הסיקור. רוב הדיווחים כלל לא עוסקים בחברה הערבית, גם בהיבט של המגיפה.
אתה צודק בזה. מכלל החדשות מוקדשים פחות מ-5% לחברה הערבית, דבר שבתחילת המגיפה הביא לתת-הסברה בתוך החברה. קיבלנו המון טענות מאזרחים ומראשי רשויות ואז שודרה הכתבה הראשונה על המגיפה בחברה הערבית והבאתי את בקשות ראשי הערים ומנהלי בתי החולים הערביים.
הבעיה שאני מזהה היא שהצופה היהודי-ישראלי עדיין לא מתעניין במה שקורה אצל בני דודו. אולי אני טועה, אבל זאת ההרגשה אצל כלל החברה הערבית, וכאן אנחנו חייבים לפעול ולהתחיל להפנים שהחברה הערבית היא חלק אינטגרלי מהמדינה וצריך לדעת מה כואב לה ומה משמח אותה וללמוד יותר.
יש מקומות שבהם התקשורת צירפה את החרדים והערבים יחדיו לקבוצת סיכון. זה מוצדק או לא? היום בולדוזר הרים סוללת עפר על הכביש בין דבוריה לאכסאל כדי למנוע מעבר אחרי שבדבוריה התגלו מקרים רבים של חולים בקורונה. יש חשש מיד קשה של כוחות האכיפה והביטחון נגד תושבים ערבים וישובים ערבים במקרה של החמרת המצב?
אני זה שדיווחתי על הבולדוזר. אני יודע שזה היה בהסכמת כוחות הביטחון. אני מדגיש את המילה "הסברה" שהיא מה שחסר בחברה הערבית. למשל במחוז צפון, אנחנו לא רואים כמעט הסברה מכיוון המשטרה, והדוברות לא מתייחסת לתושבים הערביים כמו שצריך. אין מי שיסביר לתושבים שהשתנו מאז 48', ורוצים להיות חלק מהחברה. אנחנו יודעים שפעם האם הערבייה הייתה משתמשת במשטרה כדי להפחיד את ילדיה, כי המשטרה היתה הרודן והאויב, עניין שנבע מחוסר הסברה. אני יכול לדבר במילים יפות ולהסביר מה שצריך וכך להשיג את המטרה שלי. בערבית אומרים "המילה היפה מוציאה את הנחש מביתו" וחבל שאין מי שידבר במילים יפות.
אז אני מבין שאסטרטגיית הסיקור שלך היא פחות לוחמנית וצעקנית, אלא יותר סוג של הסברה הפוכה, סיפורים טובים כדי לאזן חדשות שליליות על המגזר?
בדיוק זאת המטרה וזה הופיע בכתבה הראשונה שלי ששודרה רק אחרי שבוע מתחילת עבודתי בחדשות 13. כאן צריך להודות לעורך המהדורה ליאור לנדנברג, שהסכים שיהיו כותרות בערבית, והכתבה על נשים פורצות דרך בחברה הערבית שודרה תחת כותרת "התעוררות- صحوة". זה היה דבר שהרשים את החברה הערבית וכתבו על זה המון במקומונים וגם העמותות במגזר התייחסו לזה.
אני מכיר כמה שהיו אומרים שהיו אומרים בציניות "אתה באת לאכול ענבים ופחות לריב עם השומר" ואני שואל ברצינות: אי אפשר גם וגם?
אני באתי כדי לקדם את החברה שלי, לא באתי לריב. אפשר להשיג מטרות גם בשלום, ומים שקטים חודרים יותר עמוק, והשיטה שלי שונה ממה שהתרגל הצופה היהודי לראות בין כותלי הכנסת.
עברת בחודשים האחרונים לכלי תקשורת מוביל ומרכזי - יש הבדל בחוויה האישית המקצועית לעומת העבר?
בטח שיש. קודם כל, חדשות 13 נחשבת המהדורה החשובה ביותר בחברה שלי וכ-65% מהחברה הערבית צופים בה. זה נתון אדיר. נוסיף על זה שהאנשים והחברה הערבית בכלל רואים בך כמנהיג ומייצג ותמיד אחרי כל שידור או כתבה יש תגובות. זאת ההרגשה. אחרי שקיבלתי את המינוי, כל כלי תקשורת כמעט בחברה הערבית דיבר על זה. הייתי מוצף בברכות וזה משמח, אבל גם מעמיס עליך צורך לתת את הטוב ביותר. צריך להגיד כאן, שלשמחתי אני מוקף בחברים בעבודה שתמיד עוזרים. אני מקבל חיבוק נהדר מההנהלה והעורך הראשי והם אלה שתמיד מעודדים אותי לתת את הייצוג הטוב ביותר של החברה הערבית.
ספר לי איך מתחלק הקשב התקשורתי שלך כרגע? מה אתה בוחר לראות ולשמוע ומה הביקורת שלך על מה שאתה רואה ושומע, אם בכלל?
מתחילת הקריירה שלי בחרתי להיות כתב פוליטי ופלילי וזה מה שאני רואה ושומע גם בטלוויזיה וברדיו. אני פחות רואה ערוצים אחרים, חוץ מ-13, אבל מאזין המון לרדיו: זהבי ברדיו חיפה וחיים הכט ב"קול רגע".
הביקורת שלי היא שאין מספיק שידורים לחברה הערבית וצריך להוסיף פינה - אפילו של כמה דקות פעם בשבוע - שתעביר את מה שמתרחש בתוך החברה הערבית. לפינה כזו תהינה השלכות חזקות, כי לציבור הערבי יש המון מה להגיד.
בונוס: ארבע המלצות מדיה לתקופת הבידוד
"בית הנייר" – פשוט סדרה מעולה. ספרו של דניאל מונטרסקו, "עיר שסועה לה יחדיו". קיבלתי אותו אחרי כתבה שעשיתי ביפו. מוזיקה בעברית זה אייל גולן ובערבית אין על שירים סוריים בקולו של סבאח פח'רי. ולצפות - תמיד בחדשות 13.