בחירתו המתוכננת של יריב לוין ליו"ר הכנסת משולה לבחירתו של סנטור ג'וזף מקארתי לנשיאות תת-הוועדה של הסנאט האמריקאי לחקירות, בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת. המינוי העניק למקארתי עמדת מפתח בניהול הציד החולני והגזעני שלו נגד מי שהוא מיתג כאויביה האדומים (הקומוניסטים) של ארצות הברית בתוך הממשל והצבא, והפך אותו מדמגוג צרחני לרשות ממלכתית בעלת שיניים והשפעה מעשית.

בחסות התואר הנכבד ניהל מקארתי שורה של חקירות רעשניות בסנאט שהכתימו אנשים בריגול, בגידה וחתרנות, גרמו להם לנזקים אישיים קשים (חקירות פליליות, אובדן משרות ומעמד חברתי, הפסדים כספיים) והרעילו את המרחב הציבורי באמריקה של אותה תקופה בענני חשדנות, רדיפה, עוינות פנימית וגם זיהום אנטישמי. לכהונתו הצפויה של יריב לוין בראשות הכנסת יש פוטנציאל להמיט על ישראל פורענות דומה במה שנוגע ליחסי אזרחיה היהודים של המדינה ורשויותיה עם המיעוט הערבי.

יריב לוין הוא אדם עקבי. מראשית דרכו בזירה הציבורית הוא מגלה משטמה עמוקה למגזר הערבי ובוז בוטה לנציגיו בכנסת. ניכר בלוין שיחסו העוין לערביי ישראל אינו גחמה חולפת וגם לא סוס פוליטי מזדמן שנוח לרכוב עליו כדי לפזול לקהל אוהדים מתלהם. לא, לוין הוא איש עקרונות שהדחייה שהוא חש כלפי הח"כים הערביים היא אותנטית, נובעת ממעמקי נפשו ומנומקת במשנה סדורה הרואה בהם סוכנים של אויבי ישראל ובציבור שבחר בהם גיס חמישי.

רק קומץ מיושבי ראש הכנסת בלט בהעדפת השיקול הממלכתי על המפלגתי, אבל מעולם עד כה לא נבחר לתפקיד אדם שהיה מזוהה מלכתחילה באופן כה מובהק כמי שיש לו טינה עזה ודעה קדומה נגד נציגיו של מגזר מוגדר בחברה

הביוגרפיה הרשמית של יריב לוין, כפי שהיא מופיעה באתר הכנסת, מגלה שהוא דובר ערבית רהוטה, בשירותו הצבאי היה בוגר מצטיין של האולפן לערבית של חיל המודיעין, עסק בתרגום לערבית ואף התמנה למפקד מגמה באולפן לערבית של החיל. הוא חיבר מילון למונחים כלכליים עברי-ערבי-אנגלי, ערבי-עברי-אנגלי, אנגלי-ערבי-עברי שאף זכה בפרס "מילה בסלע" של חיל המודיעין לעבודות בתחום התרגום.

לראשונה נבחר יריב לכנסת ה-18 בשנת 2009  ומאז ניכרת עירנותו המיוחדת להתנהלותם של הח"כים הערבים ומעקבו האדוק אחר יחסו של המיעוט הערבי למדינה. הוא יזם חוק ששלל מעזמי בשארה (שנמלט מהמדינה בתקופת מלחמת לבנון השניה לאחר שנחשד בריגול לטובת חיזבאללה) את כספי הפנסיה וההטבות הנגזרות ממעמדו כח"כ. הוא האשים את ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל בשיתוף פעולה עם אויבי המדינה וטען כי המפלגות הערביות מממנות אותה. "ועדת המעקב העליונה מוכיחה בפעילותה כי הנהגת ערביי ישראל רתומה כולה למען ארגוני הטרור", אמר לוין ב-2011 והוסיף: "מדינת ישראל חייבת להסיר את הכפפות במאבק לבלימת ההסתה וההידרדרות הקיצונית במגזר הערבי, ולשים סוף לאופן המבזה בו משתמשים ח"כים ערבים בכהונתם בכנסת לשם פגיעה במדינת ישראל וסיוע לחמאס" ("וואלה", 11.10.11).

מאז, סגנון השתלחויותיו במפלגות הערביות החריף והלך: את הח"כים של הרשימה המשותפת כינה "תומכי טרור שעובדים עם חיזבאללה [...] אנשיה מקבלים הוראות מאבו מאזן ומעזמי בשארה בקטאר" (ynet, ב-9.3.19); ''מדיניות הביטחון של ישראל לא יכולה להיקבע על ידי איימן עודה ואחמד טיבי שהינם תומכי טרור, פועלים בשירות הרשות הפלסטינית ומקדמים חרמות על ישראל ופגיעה בחיילי צה״ל" (ערוץ 7,  22.9.19); את פניית הח"כים הערבים למוסדות האו"ם במסגרת מאבקם בחוק הלאום הגדיר "מעשה בגידה" והצהיר כי הוא "מצפה ממערכת המשפט שתביא סוף סוף להעמדת האנשים האלה לדין בגין העבירה החמורה ביותר שיש בספר החוקים"(מצוטט ב"מעריב", 27.8.18).

אלו דוגמיות בלבד. לוין נותר יריב קנאי להנהגת הציבור הערבי גם כשהתמנה לשר וגם כשהפך ליד ימינו של נתניהו בכל הנוגע להתנהלותו של ראש הממשלה בזירה הפוליטית. המטען הרעיל שהוא נושא עמו כלפי הנציגות הערבית בכנסת (וכלפי הנהגת המגזר בכללה) יבוא לידי ביטוי כאשר ייבחר ליו"ר הכנסת ה-23 כתוצאה מההסכם שעליו דנים עתה הליכוד וכחול-לבן. בני גנץ ועמיתיו לסיעה לא יהיו רשאים לרחוץ בניקיון כפיהם כאשר ההתפתחות ההרסנית הזו תצא אל הפועל: הם נותנים לה יד כשהם מודעים לאופיה הנפיץ של מועמדות לוין לתפקיד.

יושבות ראש הכנסת היא תפקיד בעל אופי ממלכתי. בהגדרת המשרה מקופלת ההנחה, מכל מקום הציפייה, שמי שישא בה יתעלה מעל לשיקולים מפלגתיים צרים ויידע לנהל את הבית באופן שיכבד את הרשות המחוקקת על כלל האזרחים.  "מצפים מיושב ראש הכנסת למלא את תפקידו ללא משוא פנים וללא זיקה מפלגתית", כתבה ד"ר דנה בלאנדר בנייר עמדה של המכון הישראלי לדמוקרטיה (31.3.09) וגם אם עמדה זו חוטאת קצת בנאיביות היא מציבה את הנורמה הראויה: במבנה המשטר הישראלי ליו"ר הכנסת תפקיד מעשי, וגם סמלי, לייצג את הממלכתיות, את הציות לכללים, את שוויון המעמד של כלל חברי בית המחוקקים.

כאשר סוקרים את פועלם של 18 יושבי ראש הכנסת (לא כולל גנץ) שכיהנו עד כה, נוכחים שרק קומץ מתוכם בלט בהעדפת השיקול הממלכתי על המפלגתי (אין לשכוח, כמובן, שבפועל, יו"ר הכנסת הוא בראש וראשונה מינוי מפלגתי שנועד לסייע לקואליציה להשיג את הסכמת הכנסת למהלכיה). דומני שבלטו לטובה במובן זה קדיש לוז (בשנים 1959-1969) ורובי ריבלין, אבל בכל מקרה מעולם עד כה לא נבחר לתפקיד אדם שהיה מזוהה מלכתחילה באופן כה מובהק כמי שיש לו טינה עזה ודעה קדומה נגד נציגיו של מגזר מוגדר בחברה.

לוין אינו מביא לתפקיד יריבות פוליטית לגיטימית (כפי שהיתה, לדוגמה, בין יושבי הראש המפא"יניקים של הכנסת לח"כים של תנועת החרות בשנותיה הראשונות של המדינה); הוא שועט ללשכת היו"ר על גבי דחפור שמבקש לרסק את מעמדה של הרשימה-המשותפת, להפוך אותה למוקצה מחמת מיאוס ולבטל את הלגיטימיות שלה כשחקנית בזירה הפרלמנטרית. הואיל וכך, הוא פסול מלקבל את תפקיד היו"ר. מתסכל להיווכח שסיעת כחול-לבן נכנעת ללא קרב של ממש להחלטתו של נתניהו לייעד ללוין את התפקיד. אחד השחקנים המרכזיים שהביאו לנפילת מקארתי בארצות הברית היה השדרן אד מורו. היש לו מקביל בישראל של היום?