רותי רוסו היא עיתונאית אוכל ("ידיעות אחרונות"), שפית, מגישת תוכנית הבישול "מבשלים עם קשת" בערוץ 12 ומרצה. עוסקת בכוחות המשפיעים על הטעם האישי ומנתבים את בחירות האוכל שלנו.
תני לי לנחש: מספר הבקשות, הפניות, העצות בנושאי אוכל בימים האלה מרקיע שחקים.
שוקלת לקחת עוזר אישי רק בשביל זה. כן. בלי סוף. בכל מדיום אפשרי.
מה אנשים רוצים? איך היית מקטלגת את הפניות האלה?
במקום הראשון בפער ניכר - הם רוצים להכין כרוב צלוי בתנור. זה מתכון שאני מכינה כבר שנים. הוא מופיע גם בספר שלי. הוא היה במדור של אמא ושלי והיה גם בתוכנית שלי בקשת. אצלנו בבית מתים עליו כי הוא מאוד פשוט. אבל הגורל שלו לא ציפה לטירוף שמתחולל סביב הכרוב הזה עכשיו.
זה התחיל מזה שלפני שלושה שבועות בערך לינוי בר גפן החליטה להכין אותו. היא הכניסה אותו לפי ההוראות לארבע שעות בתנור בחום גבוה (וזה נראה מוזר ובצדק להרבה אנשים) ואז צילמה אותו שרוף ושוכב אחרי הצלייה ושאלה אותי בטוויטר ודפ - ארבע שעות על חום גבוה?? הוא שרוף. כתבתי לה שככה הוא צריך להיות - שרוף מבחוץ ורך ונמס מבפנים. היא טעמה, ודיווחה שזה הדבר הכי טעים שהיא אכלה.
זאת היתה השיחה בינינו, ומאז כל העולם מכין כרוב בטוויטר, וזה הדביק גם את האינסטגרם ובכלל אנשים שלא בשום רשת חברתית שולחים לי תמונות של כרוב חרוך עם לימונים ושום לפני צלייה. זה כנראה הגיע בול בזמן.
באמת ראיתי את השרשור הזה.
חוץ מזה מקבלת המון פניות לגבי חלות, פסטה טרייה, גרטן תפוחי אדמה, מקלובה. אוכל מאוד ביתי ומנחם. פחות רוצים עכשיו מנות "על מצע של".
שניה, קוראים לי. (לאחר כמה דקות) סליחה, את תצחקי אבל קראו לי להוציא את העוף מהתנור...
מלא עוף בתנור עכשיו (:. אבל זה תמיד אני מקבלת אז קשה לי לזהות שינוי דרמטי.
נחזור לעיתונות אוכל בימים האלה - אני יכול לתאר לעצמי כמה דילמות של איך מטפלים בתקופה כזו. מצד אחד, אוכל מנחם ונותן נקודת אור ומצד שני צריך להיזהר לא להגזים עם האסקפיזם או עם הקלוריות.
לא חושבת שלאכול ולבשל זה קשור באיזשהו אופן לאסקפיזם. זאת הישרדות. ולדעת להכין לעצמך אוכל זה כישורי הישרדות ולא פינוק. הדברים המרכזיים שינחו אותי היום יהיו שזה יהיה פשוט להכנה, לא דורש השגה של איזה חומר גלם מופלץ, מתאים גם לילדים (מבוגרים הכי אוהבים אוכל של ילדים), ונראה ישים ולא מאיים. אבל באופן כללי אני חושבת שרוב המתכונים צריכים להיראות ככה.
ולגבי הקלוריות, אני חושבת שאם תכין לעצמך את כל האוכל, ולא תאכל שטויות וחטיפים בין הארוחות, אז תפגיז גם עם הקלוריות. נראה לי שיש לא מעט אנשים שהתקופה הזאת שיפרה להם את התזונה. הם לא עוצרים לשווארמה בלאפה באמצע היום אלא אוכלים בבית אוכל שמישהו (אפילו הם) טרחו והכינו.
מצד שני, יש את אלה שבמקום לרוץ סביב הבלוק, רצים סביב המקרר וארגז הלחם.
זאת בעיה אחרת לגמרי. זה שתאכל עכשיו רק חסה לא יגרום לך להיות יותר בכושר.
ואיך בכל זאת עושים בתנאים הנוכחיים מדיה על בישול? ראיתי שבקשת לקחו את זה למטבחים הפרטיים של השפים. זאת הדרך היחידה?
בטוח לא הדרך היחידה. אני חושבת שקשה יותר לבשל מתוכנית וקל יותר ממתכון כתוב. לצפות במישהו מבשל זה קשור יותר לחיים של לפני הקורונה: מבשלים על המסך ומזמינים טייק אווי. זאת תקופת פריחה למתכונים כמו של הכרוב: משהו מאוד קל, שאפשר לכתוב בפסקה אחת, בלי בלבולי מוח. מושלם לסטורי באינסטגרם.
ישראל עברה שנים ארוכות של הזנחה קשה של התעשייה המקומית והחקלאות. ליצרני המזון לא משתלם לייצר פה אוכל. לחקלאים לא משתלם לגדל. המשמעות היא שיש כאן חוסר עצמאות תזונתית
את בתקופה של הרצת הספר החדש שלך. חנויות הספרים סגורות עכשיו - זה מורגש גם במכירות או ששירותי האון-ליין וההזמנות מפצים על זה? ומה עושים עם כל ההרצאות שבוטלו?
אני יודעת שקונים אותו הרבה און-ליין אבל אין לי מספרים לדעת. דווקא בתקופה הזאת הציבור מאוד מחפש מאגר מתכונים טוב, ואנשים שקנו אותו שולחים לי צילומי מנות בלי הפסקה.
ולגבי ההרצאות - חלק מההרצאות עברו לזום. אני מתה על קהל, לדבר איתו, לראות איך הוא מגיב. אוהבת שהם מגיבים לפרובוקציות שלי, מתעצבנים, צוחקים. אבל בטוחה שגם בזום אסתדר.
אז את מוצאת את עצמך עסוקה יותר במדיות אלטרנטיביות?
אולי קצת יותר. אבל אני כותבת מדור שבועי ב"ידיעות אחרונות" ושולחת גם מדור יומי לעיתון בתקופה הזאת. אז ידי מלאות. אבל מעלה את המתכונים גם באינטסגרם שלי, משהו שביום רגיל לא תמיד עושה. כן, יש מצב שאני פעילה יותר עכשיו. אני מודה שלא מתה על אינסטגרם אבל משתמשת בו יותר בימים אלו.
ומה עם המחסור המתוקשר במוצרי יסוד ובמצרכים? מה יעשו כל האופים והבשלנים בלי הביצים שלהם?
זאת שאלה הרבה יותר גדולה ועמוקה. ישראל עברה שנים ארוכות של הזנחה קשה של התעשייה המקומית והחקלאות. ליצרני המזון לא משתלם לייצר פה אוכל. לחקלאים לא משתלם לגדל. המשמעות היא שיש כאן חוסר עצמאות תזונתית. אני חוקרת את הנושא הזה באופן שטחי בשלוש השנים האחרונות ומודה שלא העליתי על דעתי שהוא יעמוד למבחן כל כך מהר. זה היה נשמע כמו תרחיש אפוקליפטי רחוק ודמיוני.
אני מזמן עברתי למשק אוטרקי, אבל נדמה שכל השאר עוד תלויים בעולם החיצוני, משלוחים ועד סופרים גדולים.
באמת עברת למשק אוטרקי? מה הכוונה?
אני קצת מגזים אבל יש לנו גינת ירק גדולה. אם תעקבי אחריי בטוויטר תראי את אספקת הפירות והירקות השוטפת. הלהיט התורן הוא אפונת שלג.
אם תשים לב, אנשים לא רק התחילו לבשל, אלא גם התחילו לגנן. זה באמת מדהים. השלב הבא יהיה להכין לעצמם את הכלים. גם אנחנו גידלנו בתחילת העונה אפונת שלג. זה לא יאמן כמה שזה טעים כשקוטפים אותה. שתלנו לאחרונה עגבניות, חסות, שעועית מנומרת וירוקה, בזיליקום, מרווה, קישוא ומלון. גם אצלנו נכנסנו לאטרף גינון על הגג.
כאן יש עגבניות, כרוב, חסות, קייל, לפת, סלק, גזר בכל מיני צבעים, מנגולד, רוקט, תפוזים, קלמנטינות, פומלות, פומליות, לימון, פטרוזיליה, שמיר, כוסברה בצל ועוד כמה שבטח שכחתי.
מתה לנסות תירס טוב, אבל נתת לי פה הרבה רעיונות. בעיקר פקעות שאף פעם לא ניסיתי. אני מושבניקית במקור. אצל ההורים יש כמעט הכל בגינה. בעיר זה רק מה שנכנס בעציץ. אני הבאתי פעם גדיה וטליה הביתה לבדוק אם זה אפשרי לפתוח מחלבה קטנה בדירה עירונית. אי אפשר לשאלתך. אבל היה שבוע מאוד כייפי איתן.
מה לגבי הרגלי הצפייה שלך בימים האלה?
אני עובדת כמעט אותו דבר רק עם עוד אנשים בבית. לא בדיוק התפנו לי מלא שעות. לא רואה טלוויזיה. רק בשמונה את המהדורה.
והמהדורה גורמת לך לרצות לאכול או לצום?
היא בעיקר מאוד מדכדכת אותי. חבל לי שבצד השני לא חושבים על זה, על האחריות שיש להם על הבתים שצופים בזה. זה טו מאץ' בתקופה הזאת, במיוחד בערב אחרי יום של הסגר כשמתחילות להיכנס למחשבות אפלה וקדרות. לעיתים קרובות אפרוש באמצע לחדר אחר. מעדיפה להתעדכן בחדשות דרך פושים של אתרי חדשות ובעיקר דרך טוויטר. מקבלת שם תמהיל מטורלל ומדויק בזמן אמת שלגיטימי להטיל ספק בכל מה שנאמר בו.
בונוס: המלצות מדיה לימי הבידוד
עלה הביתה - שירות המשלוחים של עלה עלה, שהם סוג של קואופרטיב של חקלאים מעולים. אני משתמשת בשירות שלהם כל השנה. עושה הזמנה אחת לשבוע. הם הכי טובים בירוקים, בהדרים ובפקעות. והשירות שלהם מקסים.
ממליצה לחפש בגוגל את כתבות האוכל של ג'פרי סטיינגרטן האמריקאי שכתב במשך שנים ב"ווג". הוא כותב האוכל הכי טוב בעולם. יש לו גם ספר מעולה - "האיש שאכל הכל". הוא פשוט ניסה במשך שנה שלמה לטעום הכל. הכתיבה האמריקאית על אוכל היום נגועה בכל כך הרבה יומרנות והתנשאות והיא תמיד מנסה לחנך למשהו שהוא לא ישים, שאני פשוט לא יכולה לשאת אותה. הוא מבריק, שנון, ביקורתי, שם זין על כולם, מפוצץ ידע. אין כאלה.
"לרקוד עם ציפורים" בנטפליקס. סרט טבע לכל המשפחה על ריקודי חיזור של ציפורים. אין בו חיות טורפות חיות אחרות. רק צילומים מרהיבים ודיבוב בריטי קורע מצחוק. זה ממתק לנפש. הבנות שלי ואני מסוגלות לראות את הסרט הזה כל ערב ולהתגלגל מצחוק.