פרופ' נדב דוידוביץ' הוא ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון. רופא מומחה לאפידמיולוגיה ובריאות הציבור, עוסק במחקר בתחום אפידמיולוגיה של מחלות זיהומיות וחיסונים, מדיניות בריאות, התמודדות עם פערים בבריאות ואתיקה של בריאות הציבור.

כצופה, מה אתה חושב על סיקור משבר הקורונה באולפנים עד כה? אתה מרוצה?

לתקשורת חשיבות גדולה גם בסיקור וגם בהבאת קולות שונים כדי לייצר שיח ציבורי. מעניין לראות איך אולי בפעם הראשונה אפידמיולוגים ואנשי בריאות הציבור מקבלים במה חסרת תקדים ואיך למעשה כולנו הפכנו ל"אפידמיולוגים" שמנתחים מקדמי הדבקה, השטחת עקומות, חקירות אפידמיולוגיות. אני חושב שיש הרבה מאוד התמקדות במודלים וגרפים, ופחות מדי בהשלכות הרוחב של האירוע על בריאות הציבור במובן הרחב - כולל ההשפעות של עלייה צפויה במחלות שהן לא קורונה.

בנוסף נוצר תהליך מעניין שבו כל אולפן ותוכנית בחרה לעצמה את הנציג הקבוע שלה. לעיתים מביאים אנשים שהם לאו דווקא מומחים לתחום בו הם מדברים עליו.

אני שמח שהעלית את הנקודה הזו. לעיתים יש תחושה שמי שנמצא בקדמת המסך הוא עסקן בריאות או פוליטיקאי של בריאות ולאו דווקא הגורם הפרשני המוצלח ביותר. איך אנחנו יכולים לדעת שמי שנותן לנו את הפרשנות לא נגוע למשל בניגוד עניינים או שיש לו אינטרסים נוספים מעבר לפרשנות מקצועית נקיה?

יש הרבה פעמים ניגודי אינטרסים וחשוב שהדברים יוצגו בשקיפות לציבור הרחב.

אם אתה היית מי שמופקד על תמהיל השידורים, מה היה משתנה? את מי היינו רואים יותר ואת מי פחות? באיזה מידע היית מתמקד?

הייתי מביא קולות יותר מגוונים - למשל אנשי בריאות הציבור שמגיעים ממגזרים שונים, כמו החברה הערבית או החרדית, יותר נשים. הייתי גם מתמקד בשאלה כיצד התגובה להתפרצות בסופו של דבר מובנית על ידי המבנה של המערכת. למשל פערים בין מרכז לפריפריה, הן גיאוגרפית והן חברתית.

אתה גם מבקר באולפנים מדי פעם. ראית את ההתנהלות שם גם מאחורי הקלעים. איך אתה מסכם את החוויה הזאת? ההתנהלות היא אחראית? שומרים על ההוראות? נותנים דוגמה אישית או שאירועים כמו שרי בריאות שלא מודדים חום מייצגים נאמנה את ההתנהלות השוטפת?

בסך הכל משתדלים לשמור על ההוראות, כמו בכל חלקי החברה הישראלית ההפנמה של הכללים לקחה מעט זמן.

היה שינוי גם בסיקור, בהתחלה ביקורת על משרד הבריאות שהוא יותר מדי מחמיר ולאחר מכן המגמה התהפכה ודרשו יותר החמרה. לעיתים יש גם חוסר הבנה מה זה בריאות הציבור: בריאות הציבור זה לא רק סגרים ואכיפה זה גם קידום בריאות, מניעה, התמודדות עם פערים בבריאות. תפיסה שבאה מתוך סולידריות והכלה ולא משטור.

עוד נושא שחשוב להזכיר זאת השפה: הרבה שימוש בשפה עם מונחים צבאיים. שימוש במילים כמו "פצצות מתקתקות" על בני אדם. צריך מאוד להיות זהיר. באיגוד רופאי בריאות הציבור אנחנו כל הזמן מסבירים שצריך לדבר על "ריחוק פיזי" ולא "ריחוק חברתי".

אז איפה נמצאת נקודת האיזון האמיתית? אם אנחנו נעים בין גישות קיצון, ברור שמי שנפגע מהן הוא הציבור המבולבל והמתוסכל. 

האופן בו מציגים את הנתונים באופן שקוף ובעיקר את מערכת השיקולים היא חשובה. צריך להבין שהדברים דינמיים ומשתנים וצריך כל הזמן לשקול את הדברים בצורה מידתית. איך להגן מפני התחלואה בקורונה אבל לא להקריב דברים אחרים. במצבי חירום אנחנו הרבה פעמים יכולים לעשות דברים שפוגעים בזכויות הפרט ואם לא נעשה זאת באופן שקול תוך שיתוף גורמים מגוונים, נוכל לגרום נזק. בנוסף, לא ברור לי למה לא הוקצה צוות הסברה של משרד הבריאות שזה כל עיסוקו. זה גם הביא לעיתים להעברת מסרים סותרים ומבלבלים.

התקשורת אוהבת דמויות צבעוניות, מסרים חדים ואולי גם בוטים. אתה חושב שהבלטה של קולות כמו של יורם לס בתחילת הדרך היתה משהו שצריך היה להימנע ממנו או שקשת הדעות חשובה יותר מכל קיצוניות של מומחה כזה או אחר?

אני חושב שבמצב כזה להביא קולות "צבעוניים" מאנשים שכבר לא נמצאים זמן רב במערכת וגם לא מצויים בתחום בריאות הציבור והתמודדות עם מגיפות זה בעייתי. אני חושב שצריך להשמיע ביקורת ודעות שונות, אבל להיות מאוד זהירים.

יש תכניות בולטות שניתן לציין בינתיים כמסגרות איכותיות?

מעדיף לא לחלק ציונים. זאת לא חוכמה כי אני משתתף קבוע שם, אבל בעיניי התוכנית של רומי נוימרק עוסקת בנושא הקורונה בצורה מאוזנת - מביאה תכנים מגוונים, מראה את הצדדים האנושיים, גם ביקורת אבל גם סולידריות, הביאה לידי ביטוי נושאים של בריאות הנפש, וגם כשהיא מראה מה קורה בחו"ל זה מזווית אנושית ולא רק "תראו איך אנחנו לא איטליה".

אתה חושב שמשרד הביטחון היה צריך לקבל פיקוד על האירוע? או שמראש זאת טעות קונספטואלית. יש תכנית מ-2007 שקובעת את זה בדיוק.

אני חושב שמשרד הבריאות צריך להוביל את הצד המקצועי ושרשות חרום לאומית צריכה לרכז עבודה בין משרדית. משרד הבטחון וצה"ל צריכים לקחת הרבה דברים לוגיסטיים כולל תמיכה באוכלוסיות בסגר.

הבעיה היא שרח"ל היא כבר גוף שלא קיים במציאות באמת (אני יודע משום שאני מעורב בכובע אחר שלי בעניין מול משרד הביטחון). 

נכון, זה גוף שהוזנח... המל"ל עכשיו מקבל מקום הרבה יותר חשוב.

אילו מחשבות לעתיד יש לך בעקבות התקופה הזאת? מה חייב להשתנות פה בשטח ובמודעות הציבורית?

הפנדמיה מראה בכל העולם את החשיבות של המערכות הציבוריות שכל כך הרבה שנים זלזלו בהן (האיש השמן). אנחנו רואים את מה שקורה בארה"ב. בישראל אמנם היו תוכניות כבר לפני יותר מעשור אבל משרדי הממשלה לא באמת הפנימו ובייחוד לא הושקעו המשאבים הנדרשים. מערכת בריאות הציבור בישראל (מערכת שכוללת מעבדות, לשכות בריאות, מגוון שלם של מקצועות - רופאים, אחיות, אנשי בריאות סביבה ועוד) הוזנחה בסדרי העדיפויות גם בתוך משרד הבריאות וגם על ידי גורמי האוצר.

בנוסף, לגבי המודעות הציבורית, הפנדמיה מראה עד כמה חלקי החברה תלויים זה בזה, ועד כמה הזנחה של חלקים שונים בחברה - החל מהקשישים ועד לחברה החרדית, הערבית, מבקשי מקלט, באה לידי ביטוי כעת במהלך ההתפרצות. הדבר נכון גם ברמה האזורית אל מול הרשות הפלסטינית - כולנו באותה ספינה אבל בתוך הספינה גם עכשיו יש מי שבמחלקה הראשונה ויכול לעבור את ההסגר יחסית בתנאים נוחים ויש מי שבמחלקה החמישית בתחתית הירכתיים, ויש מי שבכלל אפילו לא ממש בתוך הספינה, כמו דרי רחוב.

זה מעט מפחיד. אולי תיווצר פה אשליה שעברנו את זה, ההגבלות יוסרו ובעוד כמה שבועות נמצא את עצמנו במקום גרוע יותר בגלל טיפול לא נכון בקבוצות שונות. 

אנחנו מתחילים לראות עכשיו עבודה רצינית על אסטרטגיות יציאה. הן יהיו מאוד הדרגתיות, השמירה על היגיינה וריחוק פיזי כמו מניעת התקהלויות ישארו איתנו. בינתיים מפתחים אסטרטגיות להחזיר את המשק בהדרגה לעבודה, עם דגש על המשך עבודה מהבית למי שיכול. זה יהיה חייב להיות מלווה בהמשך מעקב אחרי התפתחות ההדבקה, בדגש על התמקדות באזורים בהם תהיה עלייה בהדבקה והתמודדות עם התחלואה שאיננה קורונה, כולל בהיבטים הנפשיים.

אני מאוד מקווה שמה שקורה כעת יביא לשינויים משמעותיים בסדרי העדיפות בישראל ובעולם בתחומים של מערכות בריאות ציבוריות ובדגש על מערכת שירותי בריאות הציבור כמו גם בנושא של התמודדות עם פערים בבריאות

לסיום - תן לי כתבה אחת שהיית ממליץ לקדם על נושא חשוב שטרם קיבל את תשומת הלב הראויה. ולא, אני לא מתכוון לתורים בסופר או למחסור בביצים ונייר טואלט. 

הייתי ממליץ לקדם כתבה על משמעות הקורונה בפריפריות החברתיות והגיאוגרפית באופן הרבה יותר מעמיק ממה שנעשה כעת. בראייה כוללנית, כולל המשמעויות להמשך.

בונוס: המלצות מדיה לימי הבידוד

חוקר: פרופ' דני פילק, עוסק שנים רבות בפוליטיקה של הבריאות, כולל בשאלות של הפרטה ופערים בבריאות. המחקרים והתובנות ארוכות השנים שלו כל כך חשובות כדי להבין את הבעיות המבניות של המערכת.

מיני סדרת טלוויזיה: "unorthodox", "המורדת" (בנטפליקס).

דו"ח מקצועי: בריאות ושינוי אקלים של ה"לנסט".

ספר: "רחוב מזרח מערב", על השילוב בין היסטוריה אישית להיסטוריה חברתית מתוך נקודת מבט של זכרון טראומטי קולקטיבי.

סרט: "A Serious Man" (יהודי טוב), אני מעריץ של האחים כהן, ולו רק בשביל סצינת הפתיחה של הדיבוק.

מאמר: "הבחירות הקשות של מעצבי המדיניות אגב מגיפת הקורונה" של ה"אקונומיסט". בריאות הציבור היא רחבה יותר מאפידמיולוגיה וכוללת בתוכה גם את ההיבטים הכלכליים.