"כשחברי יסיים לטעון, לא אוכל להשיב דבר. מדובר בדברים שהם קשר ישיר לביטחון המדינה, וכל שאוכל זה לשתוק".

(עו"ד שרה בלו, המייצגת את אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני במשרד הביטחון מטעם הפרקליטות, מסבירה לביהמ"ש מדוע יש לאסור על הציבור בישראל להיחשף לדיון משפטי נגד חברת ריגול פרטית).

קטע קצר זה מובא מפרוטוקול דיון שהתקיים ב-16 לינואר השנה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, במסגרת עתירת אנשי אמנסטי (והח"מ בתוכם) נגד משרד הביטחון, בדרישה שזה ישלול מחברת הסייבר ההתקפי הישראלית NSO את רישיון היצוא.

נראה כי הפרקליטה ממש רוצה להגיב בפומבי אך נבצר ממנה, ובלית ברירה היא נאלצת, בדחילו ורחימו, לבקש מבית המשפט להטיל צו איסור פרסום דרקוני וגורף על הדיונים. מדוע הפרקליטה בלו איננה אומרת דבר, מי ומה סוכרים את פיה? מדבריה של הפרקליטה הנכבדה משתמע כי מדובר בחוק עליון או לכל הפחות בחוק מחוקי מדינת ישראל, וכי העותרים צריכים להתבייש שהם בכלל מעלים על דעתם דיון פומבי בבית המשפט.

ישראל, סין ורוסיה הן שלוש מדינות שמסרבות לדווח על היצוא הביטחוני שלהן לציבור. סירוב שנוגד את הסטנדרטים הבינלאומיים של פיקוח על סחר בנשק, ולא ברירת מחדל כפי שהפרקליטה בלו מציגה בכל דיון בבית המשפט בנושא

הפרקליטה קיבלה את מבוקשה. כמעט כמו תמיד. דווקא לכן חשוב להזכיר שוב ושוב: אין במדינת ישראל חוק האוסר על נציגיה להסביר מדוע נתנו רשיון יצוא נשק לחברה כזו או אחרת. מדובר בבחירה מודעת, מקוממת וחריגה, של משרד הביטחון הישראלי. בחירה להטיל חיסיון מרצון על כל עסקאות היצוא הביטחוני הישראלי. בחירה שמקבלת שוב ושוב אשרור, כמעט אוטומטי, של בית המשפט.

לא להתבלבל: לא מדובר בעסקאות שעושה המדינה. לא מדובר במעשים שנעשים כחלק מיחסי הביטחון או החוץ של ישראל. מדובר בעסקאות פרטיות בין חברות פרטיות ואנשים פרטיים שמרוויחים כסף פרטי. שפיכת אור על עסקאות הייצוא הללו, ככל שתניב גילויים בעייתיים, צריכה לאיים על חשבונות הבנק של סוחרי הנשק, לא על אזרחי ישראל.

NSO מייצרת תוכנת פריצה לטלפונים ניידים, הנמכרת ברחבי העולם בסכומי עתק והביאה את החברה לשווי מוערך של מיליארד דולר. NSO מצהירה כי היא מוכרת את תוכנת הפריצה שלה, "פגסוס", לממשלות בלבד ורק למטרות מלחמה בטרור ובפשיעה, אולם מזה כמה שנים שעיתונים מובילים בעולם מפרסמים עוד ועוד גילויים לפיהם התוכנה מופנית נגד מתנגדי משטר, פעילי זכויות אדם ועיתונאים. NSO אף מתמודדת בשל כך עם תביעות ברחבי העולם, בין השאר של ענקית הרשת פייסבוק בארה"ב. כאן בישראל נתבעה NSO על-ידי אנשי אמנסטי בטענה כי תוכנת הפריצה שימשה למתקפה נגד עובד אמנסטי.

הבחירה של משרד הביטחון להאפיל באופן גורף את עסקאות הנשק של אנשי עסקים ישראלים, היא בחירה חריגה בנוף העולמי. ישראל, סין ורוסיה הן שלוש מדינות שמסרבות לדווח על היצוא הביטחוני שלהן לציבור. סירוב שנוגד את הסטנדרטים הבינלאומיים של פיקוח על סחר בנשק, ולא ברירת מחדל כפי שהפרקליטה בלו מציגה בכל דיון בבית המשפט בנושא.

בארה"ב ישנה חובת דיווח תקופתית בענף הייצוא הביטחוני. מחלקת המדינה האמריקאית מנגישה את הדיווח לציבור הרחב באינטרנט, כולל כל הפרטים הבלתי-מסווגים. מדיניות דומה מנהיגות גם מדינות האיחוד האירופי, ש מפרסמות באופן שקוף את מכירות הנשק ממדינתן.

למרות עובדות אלו, השופטות והשופטים בישראל ממשיכים לתמוך באופן אוטומטי וגורף במשרד הביטחון ולאפשר את בקשותיו המופרזות. גם בדיון הזה, כמו ברבים קודמים, הוחלט להטיל איפול על הדיונים, "בהינתן קיומו של חשש ממשי כי ככל שהדיון יתקיים בדלתיים פתוחות, תתקיים פגיעה בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה, וזאת בהינתן הסוגיה העומדת על סדר היום הנוגעת ליצוא ביטחוני למדינות זרות", כפי שכתבה השופטת רחל ברקאי.

ההתיישרות של המערכת המשפטית עם דרישות משרד הביטחון ופרקליטות המדינה מעוררת שאלה – האם אין זה מקומה של הרשות השופטת לבלום ולאזן את הרשות המבצעת השואפת לכוח בלעדי וחסינות? בעודנו ממתינים לפסק דינה של השופטת ברקאי, ובעוד פרסומים נוספים מחוץ לישראל שופכים אור על מעלליה, NSO ממשיכה לגלגל מיליארדים, לפקוד כנסים ותערוכות ולשווק את מרכולתה. בחסות האפילה.

חן בריל אגרי היא קמפיינרית באמנסטי אינטרנשיונל ישראל