בשנים האחרונות שב ועולה בעיתונות דימוי שמציג את ראש הממשלה תחת שלט שעליו כתוב "יציאה". שיעור ניכר של הצילומים האלה מצולם בכנסת, ליד דלת עץ רחבה שבנימין נתניהו עובר דרכה. מעל הדלת או לצדה קבוע מתוקף תקנות התכנון והבנייה שלט שמסמן את הדרך החוצה.

עם התפתחות החשדות נגד ראש הממשלה, הצילומים מהסוגה הזו משמשים את עורכי העיתונים כאילוסטרציה בכתבות ובמאמרי דעה שעוסקים בקץ הקריירה הפוליטית שלו, למשל: "אל תפחדו להיפרד מנתניהו" ("הארץ"), "היום שאחרי" ("זמן ישראל"), "האם נתניהו מודאג שאולי יפסיד בבחירות?" (Israel Today), "פשעים נגד הדמוקרטיה" ("הארץ") ואף "פלג: 'נתניהו הולך למאבק משפטי שיימשך שנים, תיק בזק הוא המשמעותי ביותר'" ("מעריב").

במאמר "הרטוריקה של הדימוי", רולאן בארת דן בתרומה של המסר הלשוני למשמעות של הדימוי. בארת מנתח תמונת פרסומת ועומד על כך שהמלים שמודפסות עליה משמשות לעיגון המסר. במובן הזה המלים עונות על השאלה "מה זה", מה אנחנו רואים. לצד העיגון, בארת עומד על פונקציה נוספת ושכיחה פחות של המסר הלשוני, הממסר, שאותו ניתן לראות בעיקר בקריקטורות ובקומיקס.

בממסר, מסביר בארת, הטקסט הכתוב והתמונה משלימים זה את זה כשהטקסט מקדם את העלילה על-ידי "הפעלת משמעויות ברצף המסרים שאינן מצויות בתמונות עצמן". כאן המלים אינן עוגן שמסייע "לזהות בצורה פשוטה וצלולה את מרכיבי הסצנה", אלא הן אלו שמעניקות לה משמעות, כמו בלון כיתוב שמצויר בקריקטורה ומסייע בפיענוח משמעותה.

צילום של אמיל סלמן. "נתניהו יוצא ממליאת הכנסת. העולם לא ייעצר אם הוא לא יהיה ראש ממשלת ישראל". "הארץ" 15.3.2018

צילום של נעם ריבקין-פנטון, פלאש 90. "סרוגים", 19.2.2019

צילום של ראובן קסטרו, "העסקה: מחוץ ללשכת ראש הממשלה וגם מחוץ למעשיהו". "וואלה", 24.6.2019

צילום של רונן זבולון, רויטרס, "נתניהו לאחר פיזור הכנסת, הלילה". "הארץ", 30.5.2019

צילום של אמיל סלמן, "בנימין נתניהו בכנסת, אתמול". "דה-מרקר", 13.3.2018

צילום של רונן זבולון, רויטרס, "Netanyahu’s diplomacy: success or failure". "אל מוניטור", 25.2.2019

ברוח זו ניתן לומר שהמלה "יציאה" אינה מסבירה מה אנחנו רואים בתמונה, אלא משמשת כדי לקדם את העלילה. דמותו של נתניהו בתמונה ידועה ומוכרת, ולא מדובר על פורטרט שלומד לעומק את דמותו או על מחווה או התרחשות מעניינת. במקום זאת, התמונה שואבת את משמעותה מהטקסט שנכלל בה, והוא שיוצר את הסיפור.

הטענה הזאת מתחזקת כשמתבוננים בכמה פרסומים של תמונות ה"יציאה", שבהם נחתך מהתמונה שלט היציאה. החיתוך הזה מעקר את האמירה של הצלמים והופך את התמונות לסתמיות, בבחינת עוד תמונה של ביבי. ראו למשל את הצילום המלווה את המאמר "בעת הזו: נבצרות זמנית" באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, לעומת הצילום המלא ב"מעריב".

צילום של תומר אפלבאום, "כמחצית מהציבור לא רוצה את נתניהו כראש הממשלה". "הארץ", 5.2.2019

תת-סוגה מעניינת כוללת צילומים של כרזות תעמולה שמציגות את ראש הממשלה, ובחזיתן שלט דרכים שמורה על יציאה מהכביש המהיר. גם כאן הצילומים שואבים את משמעותם מההצמדה בין הכרזות אדירות המימדים שבהן נתניהו לוחץ את ידו של נשיא ארצות-הברית, לבין הטקסט המילולי, בשלוש שפות וחץ, שמסמן את הדרך החוצה. ניכר שהצילום איננו של הכרזה, אלא של הכרזה-עם-השלט. כדי ליצור את ההצמדה הזו היה על הצלמים למצוא את הזווית המתאימה בנתיבי איילון, שממנה, באופן אירוני, הכרזה מתגמדת ביחס לשלט.

בדומה לסדרת צילומי צלו הולך לפניו, גם כאן הצלמים משכילים לצקת משמעות חתרנית למצב בנאלי. הכללת השלט "יציאה" בתמונה נועצת סיכה ממזרית בבלון "העסקים כרגיל" שמפריח ראש הממשלה.

יאיר גיל, אקטיביסט מדיה, מלמד צילום במכללה האקדמית גורדון בחיפה ובחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה