כתב החשדות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו הפנה את הזרקור אל אחד הכלים הבסיסיים בצילום: האור. בלי אור אין צילום, ועם האור יש גם צל. הצילומים שליוו את סיקור הצהרת ראש הממשלה בעקבות פרסום כתב החשדות הציגו אותו כשצלו הולך לפניו, והכפילו את מושא הצילום: דמות ראש הממשלה ולצדה הצל שלה. כמו במקרים אחרים שבהם הצילום משמש כהערה על המצולם יותר מאשר כתיעוד של אירוע, גם כאן השימוש בצל אינו מקרי. הצל משמש כמטאפורה למשא האשמה, לכאורה, שנתניהו נושא על גבו.

לאחר שהתפרסם כתב החשדות מסר ראש הממשלה הצהרה לתקשורת מתוך האולפן שהקים במעונו. על רקע תפאורה מוקפדת שהיא חלק מתעמולת הבחירות דיבר ראש הממשלה אל המצלמות במשך 16 דקות ו-45 שניות. כשהוא חוסם כל אפשרות להצגת שאלות ומגייס את זמן צפיית השיא ואת הבמה הממלכתית לחילוצו האישי וגם לתועלת מפלגתו, נתניהו איתגר – והעיתונאים הרימו את הכפפה.

בצילום של רונן זבולון מסוכנות רויטרס (תמונה 1) מאותו אירוע יש שני מוקדים: מימין ראש הממשלה, מוסתר חלקית על-ידי דגל המדינה, מתקדם שמאלה ומביט מטה. לשמאלו, צלו (שמוכפל כשלעצמו על-ידי מספר מוקדי תאורה), נמוך מנתניהו ושחוח ממנו.

זהו צילום מפתיע: נתניהו עמד דקות ארוכות לפני הפודיום כשברקע סיסמה שנועדה לעצב את התמונה שתיחקק בזכרוננו מהאירוע. והנה, זבולון תפס רגע מכריע שהקדים את המסגור המחושב היטב. סוד קסמו הוא בפרשנות שהוא מציע לאותו אירוע עצמו, כשהוא נסמך על המשמעות התרבותית של הצל כמטאפורה לנפש, למצפון, לאלטר אגו. בעדשתו של זבולון זו אינה הצהרה סטטית ומשמימה, אלא רגע שבו, אלגורית, משא האשמה של נתניהו נגלה לעין – ואף גורר את נתניהו למטה אחריו.

תמונה 1: ראש הממשלה בנימין נתניהו. צילום: רונן זבולון, רויטרס, אתר "הארץ" 28.2.2019 ו"הארץ" המודפס, עמ' 1, 1.3.2019. פורסם במגוון כלי תקשורת בעולם

מן הסתם, הממד המטפורי הזה הוא שעמד מאחורי הבחירה בצילום כליווי לדיווח על הצהרת ראש הממשלה בעמוד הראשון של "הארץ". תמונה דומה מאוד של מרק ישראל סלם (תמונה 2), בגודל ענקי, התפרסמה לכל רוחב העמוד הראשון של ה"ג'רוזלם פוסט". בצילום של סלם, שצולם חלקיק שנייה לפני זה של זבולון, נתניהו עדיין מאחורי דגל ישראל, מאחוריו דגל הליכוד (מה הוא עושה שם?) וצלו – כמו בצילום של זבולון – הולך לפניו. אלא שה"ג'רוזלם פוסט" לא הסתפק ברמיזה. מעל הצל נכתב במפורש (באנגלית): שוחד, מרמה והפרת אמונים.

תמונה 2: ראש הממשלה, בנימין נתניהו. צילום: מרק ישראל סלם, 28.2.2019. התפרסם בעמוד הראשון של ה"ג'רוזלם פוסט", 1.3.2019

צלו של נתניהו מככב בצילום נוסף (תמונה 3) שהופיע באותו יום בעמוד 12 של "הארץ". בצילום הארכיון של אוליבייה פיטוסי, שצולם ב-2018, נראה נתניהו פוסע כשלפניו צלו, השפוף אף יותר. כאן משמש הצילום כרקע שעליו מפורט תקציר של רגעי מפתח בחקירותיו של נתניהו, כפי שמסבירה הכותרת שמודפסת מעל לצל.

תמונה 3: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, צילום: אוליבייה פיטוסי, 2018. התפרסם ב"הארץ" המודפס, עמ' 12, 1.3.2019

צילום ארכיון זה של פיטוסי משלים את מסע הצללים של אותו ערב-בוקר שאחרי, שכן כמבוא לדיון בהצהרת ראש הממשלה העלה "דה-מרקר" תמונת ארכיון של בז רטנר מ-2013 (תמונה 4), שבה נתניהו עצמו מופיע כצללית. התמונה מלווה מאמר פרשנות של עידו באום תחת הכותרת "מנדלבליט הלך על בטוח, אז תאמינו לו – נתניהו מושחת", ומאמר של רויטל חובל ב"הארץ" באנגלית מה-28 בפברואר ("Netanyahu Downplays Imminent Bribery Charge: 'A House of Cards About to Collapse'").

תמונה 4: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, צילום: בז רטנר, רויטרס, 22.7.2013. התפרסם במגוון אתרים וגם ב"דה-מרקר", 28.2.2019

במקביל ובימים שלאחר ההצהרה, הצילום של זבולון ליווה עוד שתי רשימות באתר "הארץ" ("אילן, תמנע את זה בכל מחיר: דוגמאות היועמ"ש להתערבות נתניהו בוואלה", 28.2; "נתניהו פאתט", 5.3); שתי כתבות ב"הארץ" באנגלית ("Analysis: "Decision to Indict Netanyahu Exposes Israel's Double Rule ו"?LISTEN: Netanyahu Has Lost America. Is Israel Next"); וגם כתבה ב"דה-מרקר" ("ההחלטה שהיתה חוסכת לנתניהו שני כתבי אישום לפחות"). בכולן הצל משמש כאילוסטרציה לחשדות שמוטלים על נתניהו או למצבו.

כדאי להזכיר בהקשר הזה עוד שני צילומים מן העבר. האחד (תמונה 5) הוא דיוקן של הרמטכ"ל דן חלוץ כשהוא נושא דברים בטקס האזכרה השנתי לחללי חטיבת גולני (19.10.2006). אנצ'ו גוש יצר קומפוזיציה שחמטית שבה חלוץ, במדים בהירים על רקע כהה, מוצג לצד צל שמהדהד מאחוריו על רקע בהיר.

תמונה 5: הרמטכ"ל דן חלוץ. צילום: אנצ'ו גוש, ג'יני. התפרסם ב"הארץ", 20.10.2006

הבחירה במסגור לא שגרתי, שבו פניו של חלוץ סמוכים לקצה והוא פונה אל מחוץ לתמונה כשצל אלמוני מאחוריו, קשורה מן הסתם לעיתוי: טקס האזכרה של החטיבה נערך לאחר מלחמת לבנון השנייה, בימים של חשבון נפש לאומי, כאשר ועדת וינוגרד בוחנת את אירועי המערכה בלבנון. גם כאן הצל מוצע כמטאפורה למשא האחריות שמוטל על כתפיו של חלוץ. חלוץ, שלא המתין לדו"ח הביניים של הוועדה שביקרה אותו קשות על שלא תיפקד כמצופה, התפטר כבר בינואר 2007 באומרו: "בחרתי לקחת אחריות".

בצילום השני (תמונה 6), הוותיק יותר (1983), מוצג שר הביטחון אריאל שרון בפתח לשכתו בירושלים. מיכה קירשנר צילם את שרון צוחק חזיתית אל המצלמה, ומבלי דעת מטיל צל כבד על הכתובת הממוסגרת שלימינו, חזון הנביא ישעיהו: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת" (ישעיהו ב' 4). הצל של שרון מאפיל על רוב הפסוק, ולא נותרת לצופים אלא ההיכרות התרבותית שלהם עם התחילית "וכתתו", שנותרת מוארת.

תמונה 6: שר הביטחון אריאל שרון. צילום: מיכה קירשנר, 1983. פורסם ב"מוניטין" ובספרו "הישראלים", הד-ארצי 1997

רון מיברג העיד כי קירשנר צילם את שרון במהלך ראיון שערכו הוא ואהוד יערי בלשכת השר ולא היה שבע רצון. על כן יזם את הצילום במסדרון. כך – בדומה לצילום של זבולון – התמונה שנבחרה מציעה, מעבר לתיעוד הראיון, גם אמירה מטאפורית על המרואיין. הימים היו ימי "מבצע שלום הגליל" (בדיעבד: מלחמת לבנון הראשונה) וליקוק פצעים אחרי טראומת סברה ושתילה, כשדיוני הוועדה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות ברקע. ועדת כַּהַן קבעה כי שר הביטחון אחראי להתעלמות מהסכנה שהפלנגות יערכו במחנות הפליטים פעולות נקם על רצח בשיר ג'ומייל. בעקבות זאת הוועדה המליצה ששרון יתפטר. שרון נמנע מכך, וראש הממשלה, מנחם בגין, העביר אותו מתפקידו.

אפשר אפוא לפרש את תצלומי הצל כתשובה של צלמים לנסיונות של מושאי הצילום לשלוט בדימוי שלהם. כאשר התפאורה היא תעמולה, כאשר הדיאלוג חסום. הצלמים מצלמים לפני, אחרי, מהצד; את מה שמואר ואת הצל שהוא מטיל. הצילום של הצל רוכש משמעות שהיא מעל ומעבר לתיעוד של אירוע נקודתי, ומשמש מטאפורה למשא של אחריות, חשד ואשמה.

יאיר גיל מלמד צילום במכללה האקדמית גורדון בחיפה ובחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה