שמעתם על העיתונאי איוון גולונוב, על הסטודנט יגור ז'וקוב, או על הזוג שנאלץ לברוח מרוסיה לאחרונה – אנדריי ואגאנוב או יבגני ירופייב? האם אתם יודעים שישראל היא אורחת הכבוד ביריד הספרים המוסקבאי "נון פיקשן" השנה? אף על פי שרוסיה עדיין בין המעצמות הגדולות בעולם ועמדתה במזרח התיכון רק הולכת ומתחזקת, אנחנו כמעט לא מודעים להתרחשויות בבטן הלווייתן שכבר מזמן שוחה קרוב מאוד למים שלנו.

המציאות ברוסיה לא זוכה לסיקור תקשורתי מעמיק בישראל, רוסיה תוזכר בדרך כלל בהקשר ביטחוני, על פי רוב בהסתמך על דיווחים מסוכנויות הידיעות, כשהחלטתו האחרונה של פוטין במרכז הזרקורים. מעט מאוד יסופר על חיי היומיום ברוסיה, על הסיפור האנושי שמאחורי הדיווחים היבשים של סוכנויות הידיעות.

המציאות החברתית והפוליטית ברוסיה בשנים האחרונות אוגפת את האזרחים וכמעט לא משאירה אוויר לנשימה. אנשי רוח, אקדמאים, עיתונאים ואמנים מוצאים את עצמם במעצר פתאומי על כל הבעת תמיכה במה שלא עולה בקנה אחד עם הלך הרוח של השלטון.

התואר "סוכן זר" המוכר כל כך מימיה האפלים של ברית המועצות הוחזר לשימוש. היום, כמו פעם, לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי לזכות בו. מספיק לשתף פוסט או לעקוב אחרי עמוד שמפיץ מסרים ש"מאיימים על יציבותה של רוסיה וערכיה". לשורת הצעדים המחמירים התווספה ההחלטה שיצאה מטעם בית הספר הגבוה לכלכלה שאוסרת על סטודנטים להשתתף בהפגנות. זכותם להביע סולידריות ועמדה נשללה בטענה שפעילויות מעין אלה פוגעות בתדמית בית הספר.

יחד עם זאת, המציאות הפוליטית אף פעם לא היתה מכשול בפני הפריחה התרבותית. המוזיקה, הספרות והתיאטרון נועזים ומרתקים יותר מתמיד. מספר ההוצאות העצמאיות, הספרים וכתבי העת שיוצאים ברוסיה מעורר קנאה. הדיסוננס הבלתי פתור בין התחום התרבותי לפוליטי מאלץ את המהגרים מרוסיה להעביר את נכסיה התרבותיים לילדיהם במקום אחר.

מי שמחפש עתיד יודע שברוסיה הוא לא ימצא אותו. יגור ז'וקוב, הסטודנט שנעצר באשמת הסתה בשל שידורים בערוץ היוטיוב שלו, אמר בנאומו בבית המשפט: "האזרחים שלנו למדו שכל יוזמה גוררת עונש, שהשולט תמיד צודק, רק מתוקף היותו בשלטון, ושהאושר כאן ייתכן ואפשרי, רק לא בשבילם".

מציאות זו לא פוסחת גם על הקהילה היהודית והאווירה הזו היא אחד הגורמים להתגברות גלי העלייה מרוסיה לישראל בשנים האחרונות. מומחים טוענים שהרוסית היא היידיש החדשה במרחב היהודי הגלובלי ומדוברת בקהילות יהודיות בארה"ב, קנדה, גרמניה וישראל.

גלי המחאה שפרצו בקיץ האחרון בעקבות מעצרו של העיתונאי איוון גולונוב ובעקבות הבחירות לראשות העיר במוסקבה מנסים לפרוץ את חומות הייאוש ומעידים שהאזרחים והשלטון אף פעם אינם מקשה אחת. אמנם נראה שזו טיפה בים, אבל יש מה ללמוד מהמאבק הזה, על האומץ לפעול בידיעה שהמחיר הוא לא רק ויתור על נוחות, כמו בכל פעילות אזרחית, אלא הקרבת החופש האישי, ולעיתים אפילו החיים.

"את רוסיה בשכל לא תבין" כתב המשורר הרוסי טיוטצ'ב. המפתח להבנה הוא סולידריות, ההבנה שאנשים הם אנשים בכל מקום שלא יהיו ושגם הרוסים אוהבים את הילדים שלהם.

ולרי מיכאילובסקי היא סטודנטית ללשון ובלשנות, מתרגמת ובוגרת תשתית ביה"ס לאקטיביזם של ישראל חופשית