התחקיר שהתפרסם ב"7 ימים" של "ידיעות אחרונות", מאת אמיר שואן, על ההתנהלות השערורייתית בעמותת הכדורגל נשר בניהולו של אייל ברקוביץ', הוא התגלמות העיתונות האחרת שכה חסרה לתקשורת הספורט. בים של ידיעות מניפולטיביות, טורי פרשנות וכתבות אווירה מרפרפות, עיתונות הספורט הישראלית משוועת לחשיפות ולתחקירים שיגעישו את המים העומדים בבצה וייקחו את הקוראים למחוזות מדשדשים פחות מעיתונות ביבים בנוסח "פרסום ראשון: גומא אגייאר שוחרר מאברבנאל".
מהתחקיר עולה, בין השאר, כי ברקוביץ' קיבל מעיריית נשר איצטדיון חדש לשימושו ללא תמורה, כשהוא גוזר קופון יפה מתשלומי ההורים, ממנה את קרובי משפחתו לתפקידי מפתח ואינו מדווח כחוק על הפעילות לרשם העמותות. אם ייבדקו התנהלויות של מנהלי עמותות כדורגל אחרות, הממצאים יהיו דומים? אין לדעת. אבל רק אחד זכה לשער ב"7 ימים": זה שראה את עצמו מאמן נבחרת ישראל וניפנף בעבודתו בנשר כמופת ודוגמה של מי שהתנדב למען הנוער והקהילה. עכשיו מתברר: הקוסם הוא עירום.
לא מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" התבשם במהלך העיתונאי המרענן הזה, אלא מוסף סוף-השבוע הפופולרי. מצד אחד, כקורא של מדורי ספורט הייתי שמח לראות בהם תחקיר כזה שמקפיץ את הסביבה. מצד שני, התחקיר מצדיק אכסניה כללית ורחבה יותר, במיוחד שבוע אחרי מסיבת העיתונאים המהדהדת שכינס המועמד מטעם עצמו לאימון הנבחרת.
לצד הסופרלטיבים, מעניין להרהר בחריגות הכתבה הזאת בעולם העיתונות בעוד כמה היבטים. כשמסיבת העיתונאים של ברקוביץ' מלפני כעשרה ימים הפכה לבומרנג, מיהרו כלי תקשורת לשמוח לאידו. זו היתה גם שמחה לאידו של ONE, שהריץ אותו לתפקיד. תגידו שככה זה בתחרות, שאינטרסים כלכליים, יוקרתיים ואנוכיים משחקים תפקיד מרכזי. אבל מה תגידו על השחיטה שביצע "ידיעות אחרונות" בברקוביץ'? אילו אינטרסים היו כאן?
ברקוביץ' הוא יקיר ONE, אתר הספורט ש-51% ממנו נרכשו על-ידי נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות". עובדים בכירים לשעבר בעיתון האשימו לא פעם את מוזס כי צינזר או השתיק כתבות שפגעו באינטרסים שלו. והנה, דווקא במוסף של המדינה מתפרסמת, ללא מורא וללא משוא פנים, כתבה שפוגעת באחד המותגים המזוהים ביותר עם נכס של המו"ל. ולא זו בלבד: בכתבה נשזרו לא מעט עקיצות גם כלפי ONE.
כך, למשל, נחתם התחקיר של "7 ימים" בסיפור שפורסם ב-ONE לפני כמה חודשים, בסגנון החנפני הרגיל שנוקט האתר כלפי ברקוביץ', ולפיו הכוכב הציל ילד בן 12 שהתמוטט במהלך אימון ובלע את לשונו. התחקיר מצטט כמה טוקבקים שפורסמו ב-ONE בנוסח "אין על ברקו - מלך", אבל חושף לבסוף כי מי שהציל את הילד לא היה ברקוביץ', אלא רופא המועדון, שניגש אליו ראשון, וכי תוכן הציטוט המתפאר של ברקוביץ' היה חסר כל בסיס במציאות.
מי שעוקב כבר שנים אחרי עולם התקשורת המקומית, נפתוליו ורשת האינטרסים שמתווה את דרכו, עלול לחשוב שלפניו פאטה-מורגנה: נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", יורה לנוני מוזס, הבעלים של ONE, כדור ברגל. כיוון שמדובר בתופעת טבע מעניינת שלא רואים כל יום, אני מרשה לעצמי להשתעשע בספקולציות קונספירטיביות באשר לנסיבות פרסומה של הכתבה המצוינת הזאת.
1. אחרי שורה של פרסומים שהאשימו את פרנסי "ידיעות אחרונות" בהתערבויות בוטות בתכנים, החליט נוני מוזס לנתק את איש העסקים שהוא מן המערכת העיתונאית ולאפשר לה חופש פעולה מוחלט.
2. רשת האינטרסים של ברוני התקשורת, שעליה מבססת ביקורת התקשורת את טיעוניה, היא הרבה פחות נוקשה מכפי שנדמה לנו.
3. מאחורי פרסום הכתבה יש מניע נסתר שאיננו מודעים לו, קשר סמוי ברשת האינטרסים הידועה. ראו סעיפים 4 ו-5.
4. למוזס נמאס מ-ONE ומהפרסומים הלא מחמיאים שמוטחים באתר ובמנהלת התוכן שלו, אופירה אסייג, ולכן החליט לתרום גם הוא את תרומתו הצנועה למיגור הרשע והשחיתות בספורט, כמו גם לאלה המסקרים אותם באהדה.
5. מוזס מבין שכל סיפור על ברקוביץ', שלילי או חיובי, ובלבד שידיף ריח של שערורייה, יחולל באזז סביב טאלנט הבית, אתר הבית ועיתון הבית - ויגביר את הרייטינג של שלושתם.
כך או כך, שלושה נשכרים עיקריים יש לתחקיר שפירסם "7 ימים", ירבו כמותו: העיתונות הישראלית בכלל, שמדי פעם נזכרת ומזכירה גם לנו לשם מה היא קיימת; עיתונות הספורט בפרט, שלא תוכל להתעלם מהעובדה שקוסמים יש רק באגדות, ואילו גיבורים בשר ודם ראויים לטיפול עיתונאי הראוי לאנשים בשר ודם, דהיינו, לא רק ערימות של סופרלטיבים ריקים; והקוראים, כמובן, שלשם שינוי זוכים לאינפורמציה עם בשר, ולא לעוד מאמר דעה המתחזה לידיעה חדשותית.
בשולי הסיפור: מדוע שמו של המאייר אופיר בגון, האחראי על איור השער המרהיב, נפקד מהשער? האיור או הצילום משווקים את שער המוסף הנקרא ביותר במדינה, אבל בכל זאת את שמות המבצעים תמצאו רק בעמוד התוכן והקרדיטים. למה לא נוהגים כך גם עם שמות העיתונאים, שמקבלים קרדיט בשער? אף פעם לא הבנתי את ההיגיון מאחורי שיטת הקרדיטיזציה הזו.
3 קטנות
מי שמחכה. אלונה ברקת, הבעלים של הפועל באר-שבע, כינסה ביום שני מסיבת עיתונאים בעקבות התפטרותו של מאמן הקבוצה, לאחר שהותקף בסיום המשחק בשבת. היחיד שידע או העריך איזו פצצה הולכת ליפול היה ספורט "ידיעות אחרונות", שהלך על הסיפור חזק בשער ("ככה אי-אפשר להמשיך"), והיה העיתון היחיד שנותר רלבנטי ב-11:00 לפני הצהריים, כשברקת הודיעה כי תעזוב בסיום העונה. הישג.
המאמן האלמוני. ב-ONE מדווחים על זימונים לנבחרת, אבל מאחר שהמאמן אינו אייל ברקוביץ' (או סתם כל אחד אחר), אלא הצ'ילבה אלי אוחנה, פשוט העלימו את שמו. אז מי קבע את הסגל? אין גבול לפתטים מ-ONE.
אוף ליין. אם הפועל תל-אביב ניצחה וכך גם מכבי חיפה, איך בדיוק הצטמצם הפער בצמרת? תבררו אצל "שירות הארץ" הארכאי של האתר. זה שירות זה?
לתגובות: yegerm9@walla.co.il