האם מועצת הכבלים והלוויין, המפקחת מטעם המדינה על השידורים ב"הוט" ו"יס", היא גם בעלת סמכויות עריכה על התכנים המשודרים בערוצים עליהם היא מפקחת? בעבר כבר ניתנה תשובה שלילית חד-משמעית לשאלה זו: "אנחנו לא קומיסר", ענה ב-2009 ניצן חן, יו"ר המועצה דאז, בתגובה לפניית כתב "העין השביעית" אורן פרסיקו. כעת נדרשת המועצה לעניין שוב, אך הפעם, מתברר, כלל לא פשוט לקבל תשובה.
עילת הפנייה אז היתה ניסיון למנוע שידור כתבה של "הטלוויזיה החברתית" בערוץ הקהילתי, המשודר בכבלים ובלוויין. מנהל חברת "מכאן טלוויזיה קהילתית", שהפעילה אז את הערוץ הקהילתי, לא הסכים לשדר כתבה שנראו בה חיילים מכים פלסטינים אלא אם כן פניהם יטושטשו. אהוד שם-טוב, מנהל "הטלוויזיה החברתית", גוף תקשורת עצמאי המפיק תכני וידיאו, סירב לדרישה ודורון כהן, מנכ"ל "מכאן", העביר את הסוגייה למועצת הכבלים והלוויין, הרגולטור המפקח בין השאר על הערוץ הקהילתי, המשודר היום בערוץ 98.
במועצה, כאמור, כלל לא הבינו את מהות הפנייה. לא רק היו"ר, גם היועץ המשפטי של המועצה הסביר כי מצידה אין כל מניעה משידור המגזין. הצנזורה הצבאית, שנדרשה גם היא לעניין, מסרה כי אישרה את הכתבה מלכתחילה. אם מנכ"ל הערוץ הקהילתי החליט לפסול תוכן לשידור על דעת עצמו, בלי שתהיה לכך הצדקה חוקית, אמר אז יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, "הוא יתקן את זה". משום שאם הרגולטור אינו קומיסר, גם החברה המפעילה אינה כזו.
לוגו ערוץ 98, הערוץ הקהילתי בכבלים ובלוויין
כעת, עשר שנים אחרי, חוזר המקרה על עצמו - שוב הערוץ הקהילתי, שוב הטלוויזיה החברתית. אלא שבניגוד לעבר, במקום שמועצת הכבלים והלוויין תסביר למפעיל כי היא אינה צנזור, היא מעדיפה לשמור על זכות השתיקה, או לפחות על זכות הסחבת והזלזול.
"מכאן טלוויזיה קהילתית" כבר נעלמה והחליפה אותה חברה בשם "נתיב תקשורת", בניהולו של נועם אדרי, איש טלוויזיה ותיק שערך בעבר בין השאר את התוכנית "סדר יום" בטלוויזיה החינוכית. לפני שבועיים נשלח ע"י שם-טוב ו"הטלוויזיה החברתית" מכתב למועצת הכבלים והלוויין, בו הם טוענים כי אדרי החליט שלא לשדר שתי כתבות של "הטלוויזיה החברתית". לדבריהם, כלל לא נמסר להם על פסילת מגזיני החדשות, והם למדו על כך רק אחרי שהמגזין הראשון מבין השניים שהיה מיועד לשידור, לא שובץ בלוח השידורים.
לפי המכתב, שם-טוב פנה לאדרי כדי לנסות לשכנע אותו לשנות את החלטתו, "אך זה מסר לו כי המנדט שקיבל היה לוודא כי אין בשידורים משום הסתה, תעמולה, לשון הרע, לוודא כי גם 'לצד השני' יש ייצוג בכתבה, כי הוא עיתונאי ותיק ומנוסה, ויודע מתי כתבה עיתונאית אינה מאוזנת". עוד אמר אדרי לשם-טוב לפי המכתב כי "מדובר מבחינתו לא בעיתונות אלא ב'אלמנטים של תעמולה שלא ניתן לשדר בערוץ ציבורי'".
אדרי, בשיחה עם "העין השביעית", דוחה מכל וכל את המילה "פסילה". לדבריו הוא אינו פוסל תכנים לשידור אלא רק מעכב את שידורם עד להחלטה של הרגולטור. בתשובה לשאלה מה היתה העילה לאותו עיכוב, כדבריו, הוא מכוון לשתי כתבות, אחת בכל אחד משני מגזיני החדשות שהיו אמורים להיות משודרים ולא שודרו (המגזינים, מגזין 37 ומגזין 38, זמינים לצפייה באתר "הטלוויזיה החברתית"). בראשונה מרואיינת סרבנית מצפון ואדרי אומר כי חשש שיש בכך משום עידוד לסרבנות ומשום עבירה על החוק. בשנייה מתאר פלסטיני כיצד סבל ממעצר שווא ארוך ימים, ואדרי מלין על כך שבכתבה לא מובאת תגובת גורמי הביטחון.
לפי אדרי, הגורמים המקצועיים בערוץ צפו בכתבות והביאו לתשומת ליבו את הבעייתיות הטמונה בהם כביכול, והוא מצידו, כאמור, החליט שלא להחליט בעצמו, אלא להעביר את הנושא למועצת הכבלים והלוויין.
חמאדה רומא, שסבל ממעצר שווא בן חודשיים, בראיון ל"טלוויזיה החברתית" (צילום מסך)
אדרי הפנה אם כן את "הטלוויזיה החברתית" לגוף המפקח על ערוץ 98, המועצה לשידורי כבלים ולווין, "ואם זה יורה לו לשדר הוא – ישדר את המגזינים". במכתב ששלחה "הטלוויזיה החברתית" למועצה ב-26 לנובמבר ע"י עו"ד ישי שנידור, היא מבקשת ממנה כי אכן תורה לערוץ 98 לשדר את הכתבות המצונזרות "המתעדות ועוסקות בעניינים שהתרחשו ומתרחשים בזירה הציבורית, ואשר יש בהם עניין ציבורי רב".
לפי המכתב, "הנימוק כי כתבה עיתונאית אינה ראויה לשידור בערוץ ציבורי 'אם היא לא מציגה גם את הצד השני' הינו חסר יסוד. לערוצים שונים ולאמצעי תקשורת ולגופי שידור קהילתיים ומסחריים יש קו מערכתי מסוים, ואין שום חובה או פרקטיקה להראות בכל כתבה גם את הצד השני. גם בכללי האתיקה של מועצת העיתונות אין כל כלל או נורמה כזו. הדברים מובהקים במיוחד בהקשר של ערוץ 98, המשדר תכנים קהילתיים המופקים על ידי למעלה ממאה גופי שידור קהילתי, שכולם עושים תכנים שונים ומגוונים, ומייצגים קולות שונים ונקודות מבט שונות. אין שום נוהל, כלל פרקטיקה או נורמה, שכל גוף שידור כזה צריך להציג בכל כתבה גם את 'הצד השני'".
במכתב מזכיר עו"ד שנידור כי "כבר היה ניסיון לפגוע בשידורי הטלוויזיה החברתית באמצעות פגיעה בתמיכה שמקבלת, וזאת בטענה דומה כי שידוריה 'מעודדים סרבנות', ובאופן כללי יותר כוללים היבטים שמהווים 'עילת הפחתה' לגוף ממומן על ידי המדינה", וכי היועץ המשפטי לממשלה דחה ניסיון זה וכתב כי "אין בעצם העיסוק באירועים אזרחיים וחברתיים מזווית ביקורתית, כאשר הפעילות במהותה מתעדת אירועים שונים שמתקיימים במרחב הציבורי במדינה, כדי להוות פעולה ששוללת במהותה את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
לא ניתן להימלט מהתחושה כי במועצת הכבלים והלוויין נמלטים מהתפקיד שיועד להם בעל כורחם ע"י הערוץ הקהילתי - להיות המבוגר האחראי שיסביר למפעילים מהם גבולות הכח ומהו חופש ביטוי
בטלוויזיה החברתית חותמים את המכתב בטון נינוח ומודיעים כי "הם מעריכים מאד את העבודה המקצועית של מר אדרי וחברת נתיב תקשורת, ומכירים במאמצים השונים שנעשים לחיזוק הערוץ הקהילתי מאז כניסתו לתפקיד, שבאים לידי ביטוי בכנסים, תחרויות ומפגשי העשרה. גם כאשר מתעוררת מחלוקת ראוי להזכיר את הדברים. הם סמוכים ובטוחים שלאחר שידור המגזינים תחזור שגרת העבודה, הנעימה והמקצועית, בין הטלוויזיה החברתית לנתיב תקשורת כפי שהיתה עד כה".
אלא שבמועצת הכבלים והלוויין לא ממהרים לפעול, בדרך כזו או אחרת. כמה ימים לאחר שנשלח המכתב, היה נצרך בירור על מנת לאשר כי הוא אכן התקבל ו"נמצא בטיפול". פנייה חוזרת לאחר כשבוע הניבה את התגובה הבאה:
"פניית 'הטלוויזיה החברתית' נתקבלה במשרדי המועצה, אנחנו נבחן את הנכתב ונשיב לפונים כמקובל. ככלל, מאחר ותכניות הערוץ הקהילתי מופקות חלקן מכספי ציבור, המועצה רואה לנכון להביא אותן למסך ככל שאלו לא סותרות הוראות כל דין ועומדות בהגדרות התמיכה לגופים משדרים נתמכים".
היום, כעבור עוד מספר ימים, הגיבו במועצה כי תשובה עדיין אין וכי בכל מקרה מדובר בעניין פנימי, כאילו מערכת היחסים בין הרגולטור הממשלתי לגוף המפוקח היא רומן פרטי. בינתיים מתיישנים המגזינים שלא שודרו ומאבדים מהאקטואליות שלהם, ולא ניתן להימלט מהתחושה כי במועצת הכבלים והלוויין נמלטים מהתפקיד שיועד להם בעל כורחם ע"י הערוץ הקהילתי - להיות המבוגר האחראי שיסביר למפעילים מהם גבולות הכח ומהו חופש ביטוי.
מועצת הכבלים היא גוף פיקוח שוועדות מקצועיות המליצו שוב ושוב לסוגרו - יחד עם הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ומשרד התקשורת - ולהחליפו ברשות מקצועית, אחודה, שתטפל בכל תחומי והיבטי המדיה ללא המעורבות הפוליטית שמסאבת את הגופים הקיימים. סיאוב שבקצהו האחד תופעות של שחיתות עבריינית כמו אלו הנבחנות ב"תיק 4000" ובקצהו האחר אימפוטנטיות וחוסר מעש כמו בפרשת עיכוב השידור של מגזיני החדשות של "הטלוויזיה החברתית" בערוץ הקהילתי.