צריך לומר זאת באופן ברור וחותך: הפרויקט של עמליה דואק בחדשות 12, "לא זזים", לא זז לשום מקום ולא מקדם אותנו בקילומטר אחד אל פתרון לאסון התחבורה בישראל. יתרה מכך, דואק וראשי חברת החדשות מבזבזים זמן מסך יקר להראות לנו את מה שכבר כולנו חווים ויודעים - המדינה בפקק גדול כבר עכשיו, פקק שהיה ידוע מראש אך האחראים לכך כשלו מלהתכונן לו, פקק שרק ילך ויחמיר. אבל חוץ מלהזדהות עם האזרחים הסובלים ולהוציא קיטור, דואק לא מביאה זווית אחת חדשה, פרט אחד שלא הכרנו כבר, וחשוב מכך - היא אינה מביאה בשורה אלא להיפך, מקבעת את המוסכמה שהולידה את הפקק.
כדי לתעד את התסכול ובזבוז הזמן של האזרחים העומדים בפקק לא צריך את גוף החדשות הפופולרי במדינה. הרי כולנו מתעדים ומשתפים כל הזמן בתמונות, בסרטונים ובפוסטים. למעשה, אלו בדיוק החומרים שחברת החדשות הסתמכה עליהם. גם פרטי מחדל התכנון שהביא אותנו למצב הביש הנוכחי, שלא תמצאו באינסטגרם, ברורים למדי: שורשיו בתכנון מוטה רכב פרטי ובהקצאת תקציבי עתק לכבישים ומחלפים, בתת-תקצוב לתחבורה ציבורית, בבולמוס הבנייה בעשור האחרון והקמת ועדות התכנון מזורזות שביקשו לפתור את משבר הדיור והחריפו את משבר התחבורה.
מדינת ישראל היא מדינה אורבנית, וככזו, עיקר הפקקים הם בכניסות וביציאות מהערים ובעיר עצמה. הדרך להפחית את הצפיפות הזו אינה בהוספת עוד נתיבים, שגוררים עוד מכוניות ופקק גדול יותר, אלא דווקא בהפחתת נתיבים לרכב פרטי וייעוד נתיבים לתחבורה ציבורית. נכון, זה כואב, לא פופולרי, ועדיין לא הפתרון המושלם, אבל כבר מחר אפשר ליישם תוכניות של חניות מרכזיות מחוץ לערים, שאטלים למרכז, ועיבוי מערך האוטובוסים בין ובתוך הערים. זה לא יאפשר לכל אחד לצאת בדקה שהוא רוצה ולחזור בדקה שהוא רוצה, ויחייב אותנו לתכנן את היום-יום שלנו אחרת, אבל החלופה גרועה הרבה יותר.
התחבורה הפרטית היא גם נטל כלכלי, ממחירי המכוניות והדלק ועד בזבוז הזמן; וגם נטל סביבתי, בדמות זיהום אוויר ורעש ופליטות גזי חממה. משבר האקלים והתוכניות המקומיות והגלובליות למעבר לתחבורה חשמלית ולכלכלה מופחתת פחמן, כלומר כלכלה שלא מבוססת על דלקים פוסיליים, יחייבו אותנו בזמן הקרוב גם לשלם מס מקומי וגלובלי על פליטות גזי חממה, ואז המחיר של הנסיעה יהיה גבוה עוד יותר. על כן הדרך לכלכלה דלת פקקים היא פשוטה: לעבור מתחבורה פרטית לתחבורה ציבורית, להסיט תקציבים, לפתוח חסמים ולנוע.
וזו בדיוק הרכבת שחדשות 12 ועמליה דואק החמיצו. קל לקטר ולומר "צריך", כי בעברית "צריך" זה בדרך כלל "צריך שמישהו אחר יעשה". דואק הציגה את התמונה בשטח, והיא עגומה ומתסכלת, אין על כך עוררין. אולם כתבה שכזו היתה חייבת להסתכל לנהגים בעיניים ולומר להם שהכל מתחיל ונגמר בהם. יציאה מהפקק מחייבת שינוי מחשבה, שינוי בפעולה ושינוי בהרגלים, ואחריות אישית וציבורית, ואת כל אלה צריך היה לומר בצורה ברורה וחותכת.
הסדרה של דואק יצאה מנקודת הנחה שכל אזרח צריך רכב שיוכל לנוע בכל שעה ובכל מקום ללא הפרעה. אלא שזהו בדיוק שורש הבעיה. אפשר רק לקוות שבהמשך הסדרה, דואק תאמר לנהגים את האמת בפנים, שהדרך היחידה לצאת מהפקק היא לא להיכנס אליו.
פרופ' עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ב-SCE, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)