בשבוע שעבר כמעט והיתה פה מלחמה. שני ימי קרב, אולי קצת יותר, העם היה עסוק בטילים וברקטות לצד ההישרדות הכלכלית היומימית. בתקשורת עסקו בממשקים שבין פוליטיקה, שחיתות וביטחון. אצלי בבית הטלוויזיה עבדה שעות נוספות. מדי חצי שעה או שעה זיפזפתי בין ערוצי החדשות בעברית: כאן 11, חדשות 13 וחדשות 12. כמות ההגיגים שנשפכה באולפנים היתה אדירה. רוב התוכניות הרגילות בוטלו ובמקומן קיבלנו עיתונאיות ועיתונאים מעולים המנסים בכל דרך להביא משהו אחר לצופים בבית, בין אם הם כמוני בירושלים או כאלה הרצים כל כמה דקות לממ"ד.

כדי למלא את הזמן הרב שנתנו להם נזקקו העורכים למרואיינים, לפרשנים, למומחים. זה היה זמנם של האלופים לשעבר, הדוברים לשעבר, הקצינים הבכירים ויחד איתם המומחים האקדמים, חלקם עם רקע צבאי עשיר וחלקם חוקרים שהקריירה שלהם מבוססת על לימוד ונסיון להבין את המניעים המרכיבים את הפעולות האסטרטגיות והטקטיות של מקבלי ההחלטות הישראלים מחד ושל האויבים הכי מרים שלנו מאידך.

צפיתי. במקרים רבים הטלוויזיה פשוט דלקה כשהקול שלה מושתק. אחרי כמה זמן התחלתי לשאול את עצמי, איפה הנשים בכל הדיונים והפאנלים באולפנים? איפה הפרשניות? נכון, מדי פעם ראיתי את מי שהיתה המשנה לראש המוסד; כל כמה שעות הבליחה דוקטורית שמומחית לנושאי טרור או איראן וכמובן ראינו את המומחיות לטיפול בחרדות מסבירות איך להתמודד עם הפחד. וזהו. התהייה החלה בערך בצהריים של היום הראשון לקרב בדרום, היא המשיכה בערב ובלילה ובבוקר למחרת. תהיתי, איך זה יכול להיות שארגוני נשים עושים כזה קמפיין ענקי נגד הדרת נשים על במה מול 3,000 איש במופע של הרב פירר אבל אף אחת מהן לא אומרת מילה על הדרת נשים במרחב הציבורי הכי גדול שיש לנו כאן, אולפני החדשות בטלוויזיה?

זה יופי שיש הרבה יותר עיתונאיות מלפני כמה שנים ובטח בתפקידים בכירים. אבל זה לא מספיק. על המסך צריכים לראות תמונה מגוונת הרבה יותר מאותם חמישה או שישה פאנליסטים בז'קטים שחורים שהולכים מתוכנית לתוכנית, מאולפן לאולפן

איפה היתה הרשות לקידום מעמד האישה? איך יכול להיות שהארגונים הדורשים לשתף כמה שיותר נשים במעגל מקבלי ההחלטות בנושאים הבטחוניים, ובצורך להביא לציבור את העמדות של הנשים המומחיות לנושא, פתאום לא מדברים? האם באמת אי אפשר היה להביא עוד נשים לדיונים? זכרתי שלפני כמה שנים הוכנה רשימה, Lista קוראים לה, של נשות מקצוע בתחומים שונים אותן ניתן להזמין לראיונות בכל תחום שרק תרצו. כן כן, גם הצבאי, גם הבטחוני, גם זה שנוגע לאויבינו השונים, מתאים בדיוק למה שהעורכים מחפשים. הם לא מכירים את הרשימה?

כתבתי בקצרה לכמה עיתונאים שאני מכיר מהעיתונות הכתובה, חשבתי שזה דבר שיכול לעניין אותם. קיבלתי מכולם את אותה תשובה. זה לא הזמן עכשיו. יש דברים יותר חשובים לעסוק בהם. אחד כתב לי שבמערכת שלו עסוקים עכשיו בתיקי נתניהו וזהו. אולי הגיע הזמן לחייב, לא בחקיקה כמובן אבל בדרכים אחרות, לשלב הרבה יותר נשים בדיונים המקצועים - גם הבטחוניים. זה יופי שיש הרבה יותר עיתונאיות מלפני כמה שנים ובטח בתפקידים בכירים. אבל זה לא מספיק. על המסך צריכים לראות תמונה מגוונת הרבה יותר מאותם חמישה או שישה פאנליסטים בז'קטים שחורים שהולכים מתוכנית לתוכנית, מאולפן לאולפן.

שלחתי לרשות השנייה ולתאגיד השידור הישראלי בקשות חופש מידע כדי לקבל את המידע הכי עדכני על שיתוף נשים בדיונים באולפנים בשבוע שעבר, כולל תחומי התמחותן. אני בטוח שזה יהיה מעניין.

רן מלמד, לשעבר מנכ"ל עמותת "ידיד", הוא מנכ"ל "נקודת מפנה" המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית