השופטת לימור מרגולין-יחידי מבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו העניקה לנו היום מפתח פשוט ומפורט לתיקי 2000 ו-4000, פרשיות השחיתות התקשורתית-שלטונית המעסיקות את הציבוריות הישראלית מאז נחשפו לפני כמעט שלוש שנים. השופטת סיפקה מספר קריטריונים לכך ש"מעורבות באמצעי תקשורת" ע"י עובד ציבור, קרי - השפעה שלו על סיקור עיתונאי שאמור להיות חופשי ועצמאי - היא כזו "הדורשת החלה של המשפט הפלילי". "אין מדובר כמובן ברשימה ממצה", הוסיפה.

אבל ראשית, פסיקת בית המשפט המחוזי היום בפרשת איתמר שמעוני קבעה באופן מנומק ובהיר את מה שלא היה ספק אמיתי לגביו מלכתחילה: סיקור תקשורתי מוטה יכול להיחשב כעבירת שוחד כמו כל טובת הנאה אחרת, ממעטפות כסף דרך סיגרים ושמפניות ועד לשירותי מין או טיפול רפואי ואפילו תרומה לארגון צדקה. רק קמפיין ספינים אימתני של החשודים בתיקי 2000 ו-4000 ושל אנשי התקשורת המשרתים אותם הצליח להפוך את הקביעה הברורה הזו, העולה מאליה מניסוח החוק (כפי שהבהירה היום השופטת מרגולין-יחידי), לדבר מה שנוי לכאורה במחלוקת.

יתכן, כמובן, שבתום משפט, החשודים המרכזיים בפרשיות ההון-שלטון-עיתון הללו - ראש הממשלה בנימין נתניהו והמו"לים ארנון (נוני) מוזס ושאול אלוביץ' - יזוכו מעבירות השוחד והפרת האמונים משום שיצליחו לזרוע ספק סביר במסכת העובדתית שטוותה התביעה. אך הדבר לא ישנה את העובדה הבלתי ניתנת לערעור לפיה טובת הנאה בדמות הטיית סיקור נכללת בטווח עבירת השוחד.

בדיוק כשם שבית המשפט המחוזי זיכה היום את ראש עיריית אשקלון לשעבר איתמר שמעוני מאישום השוחד בשל סיכול של מקומון אשקלוני - אך הדגיש כי הזיכוי הוא מחמת הספק (בהוכחת ההתנהלות הפלילית) ולא בשל ספק בכך שמדובר במתת היכולה להיחשב כשוחד. שמעוני יוכל להתנחם בזיכוי הזה בבית הכלא, אליו יגיע מן הסתם לאחר שהורשע בסעיפים אחרים, נוספים, בכתב האישום.

כן, כן, כן, כן, כן, כן, כן וכן

השופטת מרגולין-יחידי מונה כאמור רשימת שאלות שתשובה חיובית עליהן תסייע לקבוע אם הטיית סיקור עבור עובד ציבור היא בגדר מתת שוחד. רובן ככולן מתקיימות הן בתיק 4000, הטיית הסיקור ב"וואלה", והן בתיק 2000, הטיית הסיקור בקבוצת "ידיעות אחרונות" (ספציפית - "ידיעות אחרונות" ו-ynet).

האם למו"ל יש אינטרסים חיצוניים מול עובד הציבור? כן. גם למוזס וגם לאלוביץ' היו אינטרסים חיצוניים ברורים מול נתניהו.

אלוביץ', בעל השליטה בבזק, רצה שנתניהו יעכב רפורמות שייטיבו עם הציבור ויפחיתו את שורת הרווח של בזק (רפורמת השוק הסיטונאי) ושנתניהו יתערב ברגולציות אחרות שייטיבו עם אלוביץ' כלכלית (כמו ביטול הפרדה מבנית בתוך בזק). מוזס, הבעלים של "ידיעות אחרונות", רצה שנתניהו יפעיל את השפעתו על איל ההון שלדון אדלסון, הבעלים של עיתון "ישראל היום" שפגע פגיעה כלכלית קשה ב"ידיעות אחרונות", וחשוב יותר לענייננו - שנתניהו יפעיל את כוחו השלטוני נגד "ישראל היום" ויחוקק חוק שיגביל את הפצתו.

האם כלי התקשורת מחזיק באופן עקבי באג'נדה שלא מתאימה לסיקור המוטה? כן. גם "וואלה" וגם "ידיעות אחרונות" לא היו אוהדים לנתניהו, ואפילו להיפך. "ידיעות אחרונות" אף היה ידוע בקו השלילי לנתניהו - עליו נתניהו עצמו הלין שוב ושוב גם באופן פומבי. אי אפשר בשום אופן להחשיב את הסיקור המוטה שהתבקש בעניינם כהמשך תמים של הקו העיתונאי השגרתי. הסיקור המיטיב עם נתניהו, הן סיקור חיובי לו עצמו והן סיקור שלילי ליריביו, לא עולה בקנה אחד עם ההתנהלות השגרתית בכלי התקשורת הללו, לא מבחינת יחסם לנתניהו ולא מבחינת יחסם לפוליטיקאים אחרים. ב"ידיעות אחרונות" אפשר היה למצוא דווקר סיקור נוח לפוליטיקאים שהיו יריבים פוליטיים מימין לנתניהו, כמו משה כחלון, נפתלי בנט ואיילת שקד (העובדה שגם סיקור זה היה ככל הנראה מטעמים פסולים ומושחתים ראויה כמובן לגנאי בפני עצמה).

יתרה מזו, הסיקור המוטה שביקש נתניהו לא עולה עם אג'נדה של אף גוף עיתונאי משום שהוא אנטי עיתונאי מיסודו. כלי תקשורת שהאג'נדה שלו היא לפאר ולרומם פוליטיקאי ספציפי, להלל כל פעולה שלו, להחניף לאשתו, להסתיר סיקור ביקורתי שקשור אליו ואליה, לקטול יריבים פוליטיים שלו ללא קשר להשתייכות האידיאולוגית שלהם - ממילא אינו גוף עיתונאי אלא כלי תעמולה. העובדה שהעיתון הנפוץ בישראל, "ישראל היום", וערוץ טלוויזיה זניח, ערוץ 20, עונים להגדרה הזו פחות או יותר - רק מגבירה את סירחון ההון-שלטון-עיתון שמדיף נתניהו.

האם בהטיית הסיקור היו מעורבים הבעלים של כלי התקשורת ומקורביו של נבחר הציבור? כן. לפי חומרי החקירה וההקלטות שפורסמו גם מוזס וגם אלוביץ' (ואשתו, איריס אלוביץ') היו מעורבים באופן אישי ומסיבי בהטיית הסיקור, וגם מקורביו של נתניהו, בראשם כמובן עד המדינה ניר חפץ, שהיה דוברה האישי של משפחת נתניהו ולפני כן דובר ראש הממשלה.

האם הסיקור עסק בנושאים אישיים או יחצניים שהזיקה שלהם לתפקיד הציבורי קלושה? כן. לפי ההקלטות שפורסמו נתניהו או מקורביו מבקשים להטות סיקור בקשר לבני משפחת נתניהו או בקשר ליריביו הפוליטיים של נתניהו, ללא קשר אפילו קלוש לעבודתו הציבורית של נתניהו. הדבר נכון גם לגבי "וואלה" ותיק 4000 וגם לגבי "ידיעות אחרונות" ותיק 2000. כך למשל נתניהו ומוזס, או משפחת אלוביץ' ושליחי נתניהו, משוחחים על סיקור הפרשיות הפליליות של שרה נתניהו ועל פרסומים שליליים מוזמנים על פוליטיקאים (ימנים) כמו משה כחלון ונפתלי בנט.

האם הטיית הסיקור היא מגוונת ומתפרשת על פני נושאים רבים? כן. גם במקרה של "וואלה" וגם במקרה של "ידיעות אחרונות" נחשפו ניסיונות להשפיע במגוון של נושאים - הן הגברה של סיקור חיובי של עובד הציבור, כלומר נתניהו, הן סיקור חיובי של משפחתו והן סיקור שלילי של יריביו הפוליטיים. לא מדובר בשום אופן בניסיון נקודתי להטות סיקור של התרחשות ספציפית כזו או אחרת. בנוסף, נתניהו ומוזס, וגם משפחת אלוביץ' ושליחי נתניהו, משוחחים על מינויים בכלי התקשורת - הן של עורכים והן של כותבים, שיהיו נוחים לאינטרסים הפוליטיים הצרים של נתניהו ומשפחתו לאורך זמן ולגבי נושאים מתחלפים.

האם הטיית הסיקור לבשה אופי פרטני דוגמת ניסיון להשפיע על ניסוחים, מיקומים, תמונות וכו'? כן. גם בתיק 2000 וגם בתיק 4000 אנו עדים לעיסוק של החשודים השונים בפרטי פרטים של הסיקור העיתונאי, עד לרמה של מספר העמוד בו מתפרסמת הידיעה (הצנומה במתכוון) בעניינה הפלילי של שרה נתניהו בגיליון "ידיעות אחרונות", שבפרסומה מנופף מוזס בגאווה בפני נתניהו בפגישתם המוקלטת.

האם הטיית הסיקור מתרחשת על פני פרק זמן מתמשך וכוללת כמה וכמה פעולות? כן. גם בתיק 2000 וגם בתיק 4000 מדובר במערכת יחסים והתנהלות שוחדיות המתפרשות על פני חודשים ושנים. מוזס אף מזכיר לנתניהו כי הם התנהלו באופן כזה כבר שנים קודם לכן: "ניהלנו את זה ב-2009, ואתה שכחת אותה. אבל זה נוהל טוב. נתניהו: לא שכחתי בכלל. מוזס: עשינו את זה. כבר היינו בסרט הזה. אתה יודע, זאת מערכת הבחירות הרביעית שלנו. לא שלישית, רביעית. 96', 99', 2009 ועכשיו".

האם נבחר הציבור מייחס באופן רציף וכללי חשיבות לסיקור בכלי התקשורת אותו הוא מנסה להטות? כן. במיוחד בכל הנוגע לתיק 2000 ו"ידיעות אחרונות", נתניהו מייחס חשיבות עצומה לפרסומים ב"ידיעות אחרונות" וטוען שסיקור שלילי בקבוצת התקשורת פוגע בו פגיעה פוליטית ואישית קשה. הוא אפילו מבסס על האמונה הקשיחה והיוקדת הזו את קמפיין הבחירות שלו ב-2015.

התערבות פלילית למען חופש העיתונות

פסק הדין של בית המשפט המחוזי מברר עוד כמה נקודות שמסע הספינים של החשודים בתיקי 2000 ו-4000 ניסה לטשטש, וראוי לצטט כאן כמה משפטים ממנו, הגם שמדובר באמיתות פשוטות למדי.

נתניהו, מוזס ואלוביץ', כל אחד באופן שונה ובעוצמה אחרת, טוענים לחילופין כי השוחד, כלומר הטיית הסיקור, כלל לא התרחש - אם משום שהיה בגדר "תרגיל", אם בגלל שהעסקה התפוצצה טרם זמנה ואם בגלל שההוצאה לפועל היתה כושלת ורשלנית. בנוגע לטענות אלה מזכירה השופטת מושכלות ראשונים:

העבירה של לקיחה ומתן שוחד, עניינה במי שנותן שוחד לעובד ציבור ובעובד ציבור שלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו. מדובר בעבירה התנהגותית, שאינה טעונה הוכחת פעולה מצדו של לוקח השוחד, היינו אינה מחייבת הוכחת תמורה, אלא שמה את הדגש על נתינת המתת בקשר עם תפקידו הציבורי של לוקח השוחד ומתוך ציפיה של נותן השוחד שעובד הציבור יטיב עמו והבנה של עובד הציבור שהמתת לא ניתנה לו אלא בשל תפקידו".

החשודים ואנשי התקשורת הקשורים אליהם מנסים להדגיש שוב ושוב את חשיבותו האפסית של הסיקור המוטה. "שתיים וחצי כתבות בוואלה", בלשונו של נתניהו. זוהי כמובן אמירה שקרית הנסתרת מיניה וביה כשנחשפים לכמות הזמן והמשאבים שהקדישו החשודים לעיסוק באותו סיקור מוטה, אולם גם אם ערכו אכן היה מזולזל, מזכירה לנו השופטת מרגולין-יחידי:

נפסק ששווי המתת אינו מעלה או מוריד, ואף מתנות פעוטות ואפילו שי לחג ותווי קנייה הוכרו כטובות הנאה שיכולות לבסס מתת. הדגש, אם כן, הוא בעצם קבלת טובת ההנאה והפגיעה שיש בכך באינטרס הציבורי, והשאלה אם מבחינת מקבל המתת לטובת ההנאה היה ערך כספי סובייקטיבי ניכר או לא, היא פחותה בחשיבותה".

עוד מנסים החשודים ופרקליטיהם, אלו שבשכר ואלו שבהתנדבות, לטעון ש"כך עושות כולן", וכי ממילא אנשי השלטון בישראל מצויים בבכחנליה בלתי פוסקת של סיקור מוטה ומושחת עם בעלי כלי התקשורת. לטענה זו מתאימה הפסקה הבאה מפסק הדין:

אוסיף ואציין שאם יטען הטוען שטובות ההנאה הנזכרות, בין אלה הניתנות לגופים ציבוריים הקשורים לעובד הציבור, ובין אלה שאינן מוחשיות, משקפות התנהלות מקובלת, נפוצה, בבחינת נוהג של רבים, עד כי טובת ההנאה היא מותרת או לפחות הובנה על ידי לוקחי השוחד ככזאת, הרי שטענות אלה נדחו פעם אחר פעם על ידי ביהמ"ש שהבהירו: 'אל יתפתה עובד הציבור לחשוב, כי מתת שהפכה לשיגרה "נסלחת" היא ומטוהרת מכל סיגיה, נהפוך הוא, העובדה כי המתת הופך נוהג הנפוץ ומקובל, אינו מכשיר את המתת…'".

לסיכום כדאי לשנן מה שכותבת השופטת ביחס לטענה שהתערבות פלילית ביחסים בין השלטון לתקשורת אסורה בפני עצמה, בכל מקרה, משום שהיא מהווה פגיעה אפשרית בדמוקרטיה ובחופש הביטוי והעיתונות:

דרושה ההכרה שאי התערבות של המשפט הפלילי בהתנהלות שיש בה שימוש לרעה בפלטפורמה של כלי התקשורת, על הכוח הרב שהם אוצרים בחובם, למטרות אישיות שאין ביניהן לבין זכות הציבור לדעת, וביניהן לבין החשיפה לאור השמש דבר וחצי דבר, עלולה לאפשר לאלה שאינם חפצים בתקשורת פתוחה, ביקורתית, וחוקרת לכרסם בכוחה של התקשורת, באמינותה, תקפותה ובהצדקה למעמדה הייחודי במשטר דמוקרטי, ובד בבד לבצע עבירה חמורה של לקיחת שוחד מבלי לתת את הדין על כך".