הפחדות ועוד ענייני ביטחון
החיזבאללה אולי התעייף, אבל ב"ידיעות אחרונות" לא יאמרו נואש. פיגוע בוא יבוא, הם מזמזמים לעצמם, צריך רק סבלנות. בינתיים, לפני הכותרות האדומות שעוד יבואו בעזרת השם, מסתפקים בכותרות אדומות פחות: "החשש: פיגוע במטוס ישראלי". אלכס פישמן ואריה אגוזי טוענים שגורמי ביטחון טוענים שמדובר באיום "מוחשי" וכי "תוגברה אבטחת המטוסים הישראליים" (כמאמר הכותרת בעמ' 2, הגדולה כמו מטוס בואינג). יש גם שם לתגבור האבטחה ב"ידיעות אחרונות": "כוננות מורנייה", באותיות שחורות על רקע צהוב.
עוד ב"ידיעות אחרונות", רונן ברגמן, סמדר פרי וצבי אלוש מדווחים על "עלייה במאמצי הריגול של סוריה בישראל": "בשנה האחרונה איבחנו בצה"ל עלייה חדה במספר 'רועי צאן', 'משוגעים' ו'תיירים שבטעות חצו את הגבול' ועברו אל תוך שטח ישראל". "נסיונות ריגול עלובים" מכנה אותם "גורם מודיעיני". במוסף לשבת של "מעריב" משרטט עמיר רפפורט את נסיונות הריגול האחרונים של חיזבאללה ואיראן בישראל. ב"הארץ" הכותרת של עמוס הראל ואבי יששכרוף בנוגע למתיחות עם סוריה היא "הדאגה תישמר, החשש ממלחמה נראה מוגזם כרגע". גם ב"מעריב" הכותרת היא "מסרים מרגיעים מישראל לסוריה".
יוסי יהושוע כותב ב"ידיעות אחרונות" על חיילת ערבייה, חובשת קרבית, ביחידת החילוץ של חיל האוויר 669. אריה אגוזי מספר באותו עיתון על "ציידי כשרונות", קצינים מחיל האוויר המחפשים טייסי מזל"טים לעתיד בקרב נערים חובבי טיסנים.
ב"ידיעות אחרונות" מדווחים בשער כי צה"ל העלה את גלעד שליט בדרגה.
אבי יששכרוף מראיין את זכרייה זביידי ב"הארץ". על השער מופיע ציטוט מאלף, שזה חלקו: "היום אני יכול לומר מפורשות, נכשלנו באינתיפאדה לחלוטין [...] נכשלנו במישור המדיני, לא הצלחנו לתרגם את הפעולות הצבאיות להישגים מדיניים [...] למה? כי הפוליטיקאים שלנו בני זונות. ההנהגה שלנו זבל [...] הפיצול והפילוג הפוליטיים חיסלו אותנו, לא רק מדינית, הם חיסלו את הזהות הלאומית. היום אין זהות פלסטינית".
ניצולי השואה, ועידת דרבן
לקראת החג ולקראת פרסום מסקנות ועדת דורנר, מקדישים העיתונים מקום לבעיית ניצולי השואה הנזקקים, ולנזקקים בכלל.
על שער מוסף "השבוע" של "הארץ" ראיון של עדי שורץ עם דליה דורנר, יו"ר ועדת החקירה הממלכתית לעניין הסיוע לניצולי השואה, שעתידה לפרסם את המלצותיה בעוד שלושה שבועות. "האויב של הטוב הוא הטוב מאוד", מצוטטת דורנר. "מנסיון החיים שלי אני למדה שאם ועדת חקירה ממלכתית ממליצה על צעדים שביצועם פשוט ומיידי, הדבר מבוצע".
ב"ידיעות אחרונות" כותב איתן גליקמן על תור ארוך לקבלת מצרכי מזון לפסח בחיפה (בצילום הגדול של דורון גולן נראה אדם בחולצה לבנה מחלק ארגזים גדולים של שוקולד השחר. על שערו האחורי של "הארץ" מדווח פאדי עיאדאת כי אחד מ-30 החוקרים הפרטיים ששכר מפעל השחר הצליח לאתר במכולת בכפר כאבול בצפון טונה אחת מתוך 99 שנגנבו לאחרונה. העיתון גם מכריז על "מבצע לאירוח משפחות בליל הסדר" יחד עם עמותת תכלית. המעוניינים לארח או להתארח מוזמנים על-ידי "ידיעות אחרונות" להתקשר לטל' 1-800-200-606.
על שער "הארץ" מדווח ברק רביד כי ארה"ב הצטרפה לישראל בחרם על ועידת האו"ם למלחמה בגזענות, ועידת דרבן, שבכינוסה הקודם ב-2001 הפכה למפגן אנטישמי ואנטי-ישראלי.
חמץ בירושלים
פסק דין בעניין חוק החמץ מגיע לשער "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב". ניסן שטראוכלר, צביקה ברוט, ירון דורון וראובן וייס מדווחים ב"ידיעות אחרונות": "בעולם החרדי קיבלו אתמול בזעם את פסק הדין התקדימי של בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, שקבע כי מסעדות, פיצריות וחנויות מכולת אינן 'מקום פומבי' אלא 'עסק סגור', ולכן ניתן למכור בהן חמץ במהלך פסח".
פסק הדין, שמאיים לחולל משבר קואליציוני, ניתן בעקבות דיון בעניינם של ארבעה בתי-אוכל ירושלמיים שהוגשו נגדם כתבי אישום בגין מכירת חמץ בפסח אשתקד למרות האיסור בחוק.
רועי שרון כותב ב"מעריב" כי השופטת תמר בר-אשר-צבן היא שומרת מצוות, בתו של פרופ' משה בר-אשר, ש"תולה את האבסורד שנוצר בחוק החמץ דווקא בחברי-הכנסת שחוקקו אותו". שחר אילן כותב ב"הארץ", בטור שכותרתו היא "הכל בזכות לופוליאנסקי": "במשך שנים היה החוק אות מתה [...] לא רק שמעולם לא הורשע איש בהפרת חוק החמץ, מעולם, עד להגשת ארבעת כתבי האישום הנוכחיים, לא הוגש כתב אישום. אולי זו הסיבה שלקח 21 שנה עד שנמצאה השופטת שביערה את חוק החמץ. סביר להניח שבפסח הזה יוצג חמץ ברחבי ישראל כפי שלא הוצג בפסח מעולם. והכל בזכות עיריית ירושלים של אורי לופוליאנסקי. מי אמר שראש עיר חרדי זה רע לחילונים?".
ב"ידיעות אחרונות" כותב יאיר לפיד בוולגריות טומי לפידית כי החוק עצמו אשם בהפרתו, ושולח את "הרב המשתטח על המדרכה מול החנות ופורץ בבכי" "שילך אל נציגיו בכנסת ויבכה אצלם". ידידיה מאיר מסכם בצורה בוגרת יותר: "מהרגע שנושא כזה מגיע לבית-משפט, היהדות הפסידה", ובעז אוקון קורא לבטל את החוק מכל וכל.
בתוך כך מדווחת נטשה מוזגוביה ב"ידיעות אחרונות" על התגברות החרם החרדי על רשת הריבוע-הכחול, הכוללת את מגה, מגה-בעיר ושפע-שוק. העילה לחרם היא, כזכור, הפעילות בשבת של רשת AM:PM, השייכת גם היא לדודי ויסמן.
עוד חשיפות על האם המתעללת מכת הרעלה
השבוע תהינו כיצד זה "מעריב" ו"הארץ" אינם מפעילים שתי כתבות מוכשרות, שרי מקובר-בליקוב ותמר רותם, שכיסו בעבר בהרחבה את סיפור כת הרעלה מבית-שמש, כדי שיעניקו לסיפור אותו כיסוי מעמיק גם כעת, משנתגלו החשדות על התעללות של האם מנהיגת הכת בילדיה. ובכן, לא אלמן ישראל (ובמקרה זה, אולי היה עדיף לו שיהיה אלמן), והכתבות המיוחלות הפציעו: כתבת שער של מקובר-בליקוב, שריאיינה את אב המשפחה, ב"סופשבוע"; וכתבת עמוד של רותם, שמשרטטת שוב את דיוקנה של הכת, ב"השבוע".
מה אין כאן, בסיפור הזה? אב שהיה "בכיר בחיל האוויר" והפך לאדוק שהפסיק לדבר עם אשתו וילדיו; ילדה מוכה שגדלה והיתה, לפי החשד, לאם מכה; רפואה אלטרנטיבית לצד התעללות בילדים, קידוש והעלאה על נס של הזנחה ואלימות לצד התעלמות ונסיונות טיוח של אנשי הרווחה והחוק.
"הבד מוחק כל סימן לנשיותה", כותבת רותם על האם. הסתרה וכיסוי הם בבסיס הסיפור הזה, אבל לא נראה שהשיטה הזו יכולה לשמש תירוץ לרשויות הרווחה ולמשטרה. התחקיר של רותם מגלה כיצד יותר מעשר שנים(!) התריעה אחותה של החשודה בפני עיריית בית-שמש, בפני "פקידי סעד, קציני ביקור סדיר ומנהלי מחלקות רווחה", אך איש לא השכיל לעצור את הפשע.
הכתבות אינן מספרות אותו סיפור: בעוד שבכתבה של מקובר-בליקוב האב חוזר ואומר שיצא מהבית לישיבה בבוקר וחזר בלילה וכי בעצם לא היה נוכח בבית (וגם כותרת הכתבה על השער היא "אבא לא בבית"), הרי שרותם מעידה כי האב היה נוכח תמיד בבית כשהזדמנה לשם לשיעורים שהעבירה האם. זו לא הסתירה היחידה בין הראיונות. כך, למשל, בכתבה של מקובר-בליקוב האב חוזר ומדגיש את ההצלחה בשידוך ילדיו, ואילו בכתבה של רותם מסופר כי הנישואים היו עם "משפחות בעייתיות" ושלושה מתוך ארבעה התגרשו.
הכתבה של מקובר-בליקוב תופסת כמה וכמה עמודים ואף מופיעה על שער המוסף, אולם היא ברובה המוחלט ראיון עם אב, חשוד בפשע שריח של ייעוץ משפטי נודף מדבריו. הכתבה בת העמוד של רותם היא תחקיר של ממש, הכולל עדויות חשובות משכנים, מאחותה של החשודה ועוד ועוד, הכל בניסיון לפצח את החידה הזו, המטרידה כל-כך, של קיצוניות דתית וקיצוניות עבריינית.
בסופה של הכתבה תחזית מצמררת של מומחה לכיתות: הכת רק תלך ותגדל בעקבות המעצר. "הכל בעולם הזה זה תחפושת", מצטטת רותם את אחת הפנאטיות, "כמו שיש אנשים מחופשים לשוטרים ולשופטים, אנחנו בחרנו להתחפש לאמהות הקדושות". וקצה קצהו של הסבר צץ: כיצד הנשים הללו הגיעו להאמין שהכל בעולם הזה תחפושת, הכל דמיון, ואפשר להוסיף עוד ועוד דימויים "מיסטיים" כאלה מכנסים של חזרה בתשובה (לא רק ליהדות, אלא גם לכל מיני דתות וכיתות שונות ומשונות); וכך נפתח הפתח לשיגעון, להזנחה, לאלימות בלתי נתפסת כלפי ילדים קטנים, שהרי זה לא באמת, זה הכל בכאילו.
ח"כים מעופפים
שער מוסף סוף השבוע של "דה-מרקר" מוקדש לטיסות לחו"ל של חברי-הכנסת. המספרים על השער: "יואל חסון - 105 יום בחו"ל בשנתיים; מיכאל מלכיאור - 84 יום; יוסי ביילין - 82 יום; קולט אביטל - 73 יום; אפרים סנה - 58 יום".
ועוד ח"כים מעופפים: צביקה ברוט מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי הח"כים הפורשים ממפלגת הגמלאים מנהלים מגעים עם ארקדי גאידמק כדי שיפרוש עליהם את חסותו. כך יוכל גאידמק לקבל נציגות בכנסת עוד לפני הבחירות.
וקצת בניזרי (ועוד פרשיות שחיתות)
אבישי בן חיים מקבל כפולה במוסף לשבת של "מעריב". כותרת המשנה היא: "הרב ראובן אלבז החזיר המונים בתשובה. שניים מהם, עופר חוגי ושלמה בניזרי, נבחרו לכנסת. שניהם הורשעו בפלילים. עכשיו גם הרב עצמו".
יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי "בכיר במשטרה העריך אתמול כי היחב"ל תתקשה להגיש כתבי אישום בפרשת מפעל הפיס [...] למרות שמדובר בחקירה רגישה העוסקת בחשדות לשוחד באחד הגופים הכלכליים העוצמתיים בישראל, ביקשו בימים האחרונים במשטרה להפחית את מידת החשיבות שמייחסת התקשורת לפרשה". מה קורה כאן? האם המשטרה מתקפלת? האם מישהו מקפל אותה? נחכה ונראה, ואולי לא נראה אף פעם. הנה אנחנו מתבשרים כי גם משפטו של משה קצב נדחה, שוב, בעקבות בקשת פרקליטיו לקבלת חומר חקירה.
אילת וגם חדשות מהעולם
עופר פטרסבורג מדווח ב"ידיעות אחרונות" על תקציב של 150 מיליון שקל שהוקצב לתכנון קו רכבת בין תל-אביב לאילת.
ב"מעריב" מביאים על השער את הדיווח של זידאן חלאילה, "שליח 'כל אל-ערב' ו'מעריב'", מצנעא בירת תימן. חלאילה ביקר במתחם מבוצר שבו מסתתרים עשרות יהודים שחולצו מהעיר סעדא מחשש שייפגעו על-ידי ארגון מוסלמי.
ב"הארץ" מביאים דיווח של סוכנויות הידיעות מסין, שממשלתה הודיעה אתמול כי עצרה יותר מאלף איש במהלך המהומות בטיבט. יש גם גיבור מעונה, פעיל זכויות האדם הו ג'יא, שנשפט ונכלא ו"יעמוד ככל הנראה במוקד מאבקם של ארגוני זכויות אדם לקראת האולימפיאדה בבייג'ין".
ומזל טוב ל"הארץ"
שנוסד היום לפני 90 שנה על ידי הצבא הבריטי, ושנאמר עליו בהלצה כי הממשלה היחידה שתמך בה היתה ממשלת המנדט הבריטי, או כך לפחות כתוב בערך "הארץ" בלקסיקון העין השביעית.