חברה בארגון הטרור החזית-העממית במהלך אימון צבאי בחאן-יונס, אתמול (צילום: עבד רחים כתיב)

"מעריב" שולח פפרצי

"העולם – לא מה שחשבתם", חשבו בוודאי עורכי העיתונים עת עימדו את שערי היום. הנה רק ביום שישי יצאו בכותרות ענק על כשלונה של ועדת האיתור ליועץ המשפטי לממשלה לאתר מועמדים מוסכמים ותהו כיצד תפעל הממשלה בתקופת הדמדומים שבין יועצים וללא יועץ (פשוט מאוד: נגד אף פוליטיקאי לא יוגש כתב אישום למשך זמן מה), והנה היום אנו מתבשרים שדווקא יש מועמד, והוא אפילו מוביל.

"המועמד המוביל", קוראת כותרת על שער "ישראל היום", "יהודה ויינשטיין". כותרת המשנה קובעת כי "נתניהו יודיע היום: הממשלה תבחר את היועמ"ש בתוך כשבועיים", ומוסיפה פרטים ביוגרפיים על המוביל: "עו"ד ויינשטיין נחשב למומחה לעבירות צווארון לבן; בעבר היה תובע בפרקליטות". גם ב"מעריב" הכותרת היא "המועמד המוביל", והיא מופיעה על שער העיתון מתחת לכותרת הראשית – "מסתמן: רוב השרים יתמכו בוויינשטיין" – ולצדה של תמונה הנפרשת על כשליש העמוד ומשדרת מסר מאיים: עו"ד וינשטיין מצולם שם בג'ינס, טריינינג וקסקט כשהוא מחווה באצבעו כלפי המצלמה בעיניים מצומצמות. מאחוריו גדר ועליה שלטי אזהרה: "זהירות! כלב בחצר". הכיתוב מלמד כי מדובר בתצלום פפרצי של ויינשטיין "מחוץ לביתו בהרצליה-פיתוח, אתמול". האם במערכת "מעריב" לא נמצאו תצלומים של ויינשטיין?

ב"מעריב" מציינים כי המועמד העדיף על שר המשפטים יעקב נאמן אינו זה המוביל, חביבו של ראש הממשלה, אלא מועמד אחר מבין ארבעת המועמדים הסופיים – פרופ' ידידיה שטרן, המכונה על השער "המוקש". ב"ידיעות אחרונות" כותבת טובה צימוקי כי נאמן דווקא עתיד להכריז על מועמד חמישי. כך או כך, הממשלה הפקיעה את ההחלטה מידי הוועדה, אולם נראה שהיא אינה מתכוונת להציג מועמדים אחרים (לפחות ראש הממשלה אינו מתכוון לעשות כן).

נחום ברנע מנצל את ההזדמנות כדי לגעור ב"הארץ" (בלי להזכיר את שם העיתון) על התחקיר שפירסם ביום שישי נגד השופט בדימוס תיאודור אור, שעמד בראש ועדת האיתור, וממנו עלה ניגוד אינטרסים שהיה נגוע בו לכאורה (אשתו הועסקה על-ידי אחד המועמדים), וכן כדי להציג את גישתו, שהנחתה אותו כנראה גם במהלך כהונתו של ראש הממשלה הקודם, לסיקור עיתונאי של המערכת השלטונית:

"דווקא משום שהשופט אור נקי בעניין הזה מרבב, הפרשה שלו מאפשרת לבחון באורח בהיר יותר את שדה המוקשים המוסרי שלתוכו הובילה אותנו המלחמה הצעקנית בשחיתות. זוהי מלחמה סלקטיבית. יש בה כאלה שחשודים תמיד, וכאלה שעומדים תמיד מעל לכל חשד. היא מתנהלת על-פי שייכות כיתתית: מי ששייך לדעה מסוימת הוא לעולם בן אור, ומי שמחזיק בדעה ההפוכה הוא לעולם בן חושך. המוסר שלה הוא מוסר הוטנטוטי". נדמה כי דווקא מקרה תיאודור אור אינו מתאים להוכחת התיזה של ברנע. הרי השופט אור הוא, לפי הרשימות השחורות והלבנות המקובלות, מ"בני האור".

ועוד הפתעות

לא רק הממשלה הפתיעה, גם חמאס, שהודיע אתמול כי הארגון, כמו גם תנועות הטרור האחרות ברצועה, יפסיקו לירות טילים על ישראל (מה? יורים טילים על ישראל? אחרי "עופרת יצוקה"? איך זה שלא קראנו על כך בעיתון?). "ישראל היום" מעלה את הידיעה הזו לכותרת הראשית, ומנגיד אותה להצהרות של מנהיגי איראן: "חמאס: נפסיק לשגר; איראן: נפגע בתל-אביב". האיום של איראן הוא, כמובן, מורכב יותר וכולל תנאי: "אם נותקף".

סוגיה מרכזית אחרת הקשורה ליחסינו עם חמאס – המשא-ומתן על שחרורו של גלעד שליט, שבשבוע שעבר נרמז לנו שוב ושוב כי הוא מתחמם – מגיעה לכותרת הראשית של "הארץ": "ציפייה בישראל להתקדמות בעסקה לשחרור שליט". זו כותרת שנכונה תמיד, בכל עת, ללא קשר למידע קונקרטי שיש בידי הכתב. ואכן, מתחת לכותרת הראשית לא מודפס דיווח חדשותי, אלא טור פרשנות של עמוס הראל.

אגב, ב"ידיעות אחרונות" בוחרים לכותרת הראשית – ולהפניה על פני חצי מהשער – דיווח על זוג שסיכן את חייו כדי להציל אם וילדה משריפה. כפולת העמודים השנייה בגיליון מוקדשת לסיפור החילוץ, כולל תגובות כלב שהיה במקום. עורכי העיתון הקצו ארבעה כתבים ושני צלמים לסיקור הזה. [תיקון: הידיעה אודות הכלב נסובה על סיפור פיקנטי אחר. מנין הכתבים שהוקדש לסיקור השריפה הוא, אם כן, שלוש בלבד. עם קוראי "ידיעות אחרונות" הסליחה].

הכלא הפרטי שלנו

"האבסורד כאן זועק לשמים", מצטטת הכותרת הראשית של המוסף "עסקים" של "מעריב" את איש העסקים אברהם קוזניצקי, בעליה של חברת מנרב, שבנתה את הכלא הפרטי הראשון בישראל במסגרת הפרטת בתי-הסוהר, שבוטלה לאחרונה, במפתיע, על-ידי בג"ץ. קוזניצקי טוען כי "ההחלטה תבוא על חשבון האסירים", והעורכים מדגישים, בשתי תיבות נפרדות בכפולת הראיון, את הנזק הכספי שייגרם, כנראה, למדינה, שתצטרך לפצות את קוזניצקי ואת שותפו – לב לבייב.

במדור הדעות של "מעריב" כותבת רותי סיני על "השלכות הרות אסון של הפרטת הכליאה", שנמנעו. ד"ר אסף מידני כותב באותו מדור על ההשלכות החיוביות של החלטת בג"ץ. "מנהיגה משפטית נולדה", מכריזה כותרת טורו של יובל אלבשן, גם הוא באותו מדור. "אני מוכן להסתכן ולקבוע כבר עתה כי פסק הדין שנתן בית-המשפט העליון ביום חמישי שעבר כנגד הפרטת בתי-הסוהר בישראל יהיה קו פרשת המים בביוגרפיה שעוד תירשם על חיי השופטת דורית בייניש, נשיאת בית-המשפט העליון", כותב אלבשן. "[...] כי זאת יש לזכור: לא רק שהיא מבטלת חוק של הכנסת, אלא גם (ואולי בעיקר) היא מעזה לחדור באופן תקדימי עולמי לתחום המחיה של הטייקונים הגדולים. לשדה הציד שבזכותו עשו מרביתם הון עתק מהנכסים הציבוריים של כולנו שהופרטו לידיהם במחירי סוף עונה, תודות לפקידות מהסוג של ניר גלעד ודומיו.

"בייניש חודרת לשטח זה אחרי שכבר העסקה נקשרה, הוצאו מאות מיליונים, המבנה הוקם והכל מוכן לקראת האסיר הראשון, ובעיקר לקראת הכספים הרבים שישלשלו לכיסם יחד איתו. התגובה של בעלי ההון, שבמובנים רבים מדי הם-הם שליטי המדינה האמיתיים שלנו, ושל עושי דברם בתקשורת הכלכלית, היתה לכן צפויה".

24 שעות עם הרב וולפא

"הרב וולפא – יש דבר כזה, והוא די ביזארי, הוא קורא לעצמו 'ראש המטה להצלת העם והארץ'. קצת יומרני, הלא כן?", כתב חנוך דאום ב"מוסף השבת" של "ידיעות אחרונות" בשישי האחרון. היום מתפרסם ראיון עם הרב שלום דב וולפא בכפולה הפותחת של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "אני לא יודע מה זה המחנה שלי", אומר וולפא בתשובה לשאלת המראיינים, צבי זינגר ויונתן גור. "אני מייצג רק את עצמי ואומר לך את דעתי, שהיא דעת ההלכה". ורק בשביל המשפט הזה היה כדאי הראיון כולו.

בהמשך המוסף מופיעה כתבה חשובה של דוד רגב, על מאבק קלדניות בתי-המשפט להכרה בזכויות העובד שלהן. על רקע אווירה שבה מאבקים חברתיים נוחלים הצלחות כבירות, אולי כבירות מדי – כפי שנשבה משער "דה-מרקר" ביום שישי – יש מקום להזכיר את המאבקים שלא צלחו (עדיין?). אני מנחש שדווקא הם מאפיינים יותר את הז'אנר.

ענייני תקשורת

ב"עסקים" של "מעריב" כותב רותם סלע על הנסיונות של מו"לים ובעלי אתרים להרוויח עוד יותר כסף מהאינטרנט. כותרת המשנה, שמתחילה במלים "מלחמתו האינסופית של רופרט מרדוק בתוכן החינמי ברשת מעלה שאלות על מודל ההכנסות המקוון", מעט בומבסטית בהתחשב בעובדה שאת הצהרתו, שלפיה יורה לגבות תשלום עבור צריכת תוכן באתרים שבבעלותו, השמיע מרדוק רק באוגוסט השנה. בכתבה מרואיינים אנשי הפרסום ינון לנדנברג ושגיא חמץ, שמתנגדים לרעיון דרישת התשלום. הדברים שהם אומרים ממשיכים את הקו ששורטט כאן בכתבה של אורן פרסיקו באוגוסט, סמוך להכרזתו של מרדוק.

הכותרת הראשית של המוסף "ממון" ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת לשר התקשורת משה כחלון, ש"מציג את תוכניתו להפוך את הדואר לבנק החברתי הראשון בארץ. השיטה: הענקת אשראי והטבות לאוכלוסיות החלשות כדי להוציאם ממעגל העוני. 'נפנה למאות אלפי ישראלים שלא מקבלים מענה מהבנקים'" (צביקה ברוט).