אם יש משהו שאני לא סובל זה אנשים ששוטפים וצועקים על תחקירנים או עובדים זוטרים אחרים שמועסקים בארגון חדשות. זה גועלי, זה כוחני, זה מיותר ואתמול זה קרה לי.

התקשר אליי חייל שעובד באחת מהתכניות שמשודרות בגלי צה"ל. הוא שאל אותי אם ארצה להתראיין במסגרת אייטם שהם מתכוונים לשדר. האייטם מבוסס על דיווח ששודר במהדורת סוף השבוע של חדשות 12, כלומר לפני ארבעה ימים. הדיווח, של כתב חדשות 12 באנגליה אלעד שמחיוף, מספר על כך שבאמזון בריטניה נמכרת חולצה עם תמונה מפורסמת של יהודי בשואה.

זהו. זה האייטם. תודה.

מכיוון שזו הידיעה הכי מטופשת שאפשר להעלות על הדעת, ניסו ב-mako לשדרג אותה. היא נפתחת במילים "חולצה אנטישמית למכירה באמזון". אני לא יודע איך לבשר לעורכים ב-mako, אבל חולצות הן לא אנטישמיות. כמו שנעליים הן לא אנטישמיות. היה לי פעם קומקום שחשדתי שהוא אנטישמי אבל בסוף הסתבר שהוא שנא את כל בני האדם ללא הבדל דת, גזע או מין; הוא היה סתם אנטיפת. למעשה, מתחקיר עומק שמבוסס על ראיונות, מפגשים עם מומחים וקריאה של אלפי עמודים, גיליתי שמוצרים דוממים לא יכולים להיות אנטישמיים. הם לפעמים מנסים אבל אפעס, לא.

האם מישהו אמר למישהו במקום כלשהו ובזמן כלשהו, "תשמע, אני ממש זועם על העניין הזה עם החולצה האנטישמית"?

הלאה. בהמשך נכתב: "אחרי מספר חברות שיצרו שערוריות, בהן זארה שמכרה חולצות עם טלאי צהוב המדמות את המדים שלבשו היהודים בשואה מגיע תורה של חברת אמזון לעורר זעם". מי זועם? כלומר, חוץ מ-mako. האם הבריטים יצאו לרחובות? האם הקהילה היהודית איימה לשרוף את כרטיס האויסטר שלהם לרכבת התחתית? האם מישהו אמר למישהו במקום כלשהו ובזמן כלשהו, "תשמע, אני ממש זועם על העניין הזה עם החולצה האנטישמית"?

הוא שאמרתי, האייטם המטופש ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

אבל הסיפור הוא לא על האייטם. כלומר גם. הסיפור הוא על חייל שעובד באחת התכניות של גלי צה"ל שניסה להסביר לי שבתכנית רוצים לעשות אייטם שמבוסס על הדיווח הכי מטופש שאפשר להעלות על הדעת, ששודר כבר לפני ארבעה ימים בכלי תקשורת פופולרי אחר, והשאלה שמעניינת את עורכי התכנית היא "האם לאמזון יש אחריות על המוצרים שנמכרים בה?".

אמרתי לחייל שאני לא משפטן.

"השאלה המשפטית היא לא הדבר החשוב".

"אז מה הדבר החשוב?", שאלתי.

"האם לאמזון יש אחריות על המוצרים שנמכרים דרכה?".

איבדתי את זה.

"באמזון", הסברתי לחייל הנחמד, "נמכרים מיליונתלפים מוצרים בכל רגע נתון (המספר המדויק הוא כמעט 120 מיליון, אבל מיליונתלפים נשמע יותר אקדמי) ומה שמעניין אתכם זו חולצה אחת שיש עליה תמונה של יהודי מהשואה? יש לכם את זה ביותר פרובנציאלי?".

אמזון מעסיקה מאות אלפי עובדים בתנאים לא תנאים; בכל מקום שהיא נכנסת אליו היא משנה את כללי התחרות, היא מיטיבה עם הצרכנים מצד אחד (אגב, לא תמיד, אבל לא משנה) ומובילה לפשיטות רגל של המון בתי עסק מצד שני; ג'ף בזוס הוא האדם העשיר בעולם (טוב, היה, בכל זאת הוא נתן מחצית מהונו לגרושתו הטרייה); החברה נמצאת בפה של הפוליטיקאים האמריקאים שמבקשים לפרק אותה; היה רגע אחד שבו היא היתה שווה טריליון דולר - ומה שמעניין את גלי צה"ל זו חולצה אנטישמית (מה?), שנמכרת באמזון בריטניה, שיש עליה תמונה של יהודי מהשואה?

לא הייתי צריך להתנפל על החייל הנחמד. מה הוא אשם? אבל העובדה שמישהו, במקום כלשהו בתקשורת, סבור שראוי למחזר (באיחור ניכר, כאמור), את האייטם המטופש ביותר שאפשר להעלות על הדעת, על מנת לעסוק בכובד ראש בסוגייה האם אמזון היתה צריכה לאתר מבין 119,928,851 המוצרים שהיא מוכרת, את "החולצה האנטישמית", ובכן, מעידה על אובדן דרך עיתונאי בסיסי.

לא הייתי צריך לצאת ככה על החייל שדיבר איתי. אנא קבל את התנצלותי. אבל האייטם הזה, איזוטרי ושולי ככל שיהא, הוא רק דוגמה אחת לאובדן הדרך העיתונאי הבסיסי הזה. יש רבות אחרות. כמה? נסו 119,928,851.