"שלוש חיילות בודדות קיבלו דירה במתנה במרכז תל-אביב", הפתיעה במורד הפיד בפייסבוק כותרת מ"דה-מרקר". נשמע סיפור טוב, נדיר כמעט כמו "אדם נשך כלב". מי יחמיץ ידיעה כזו?
בדף הידיעה, תחת הכותרת "דירה במתנה: החיילות שקיבלו בית במרכז תל-אביב", נוספו בכותרת המשנה פרטים: "בעלת בניין לשימור בתל-אביב החליטה להשמיש בו דירה אחת, ואת המפתחות נתנה לשלוש חיילות בודדות. בתקציב מינימלי שנאסף מתרומות שודרגה הדירה לבית חם ומזמין".
הסתקרנתי. השתוקקתי לדעת מי היא בעלת הבניין הנדיבה כל-כך, מי הן החיילות שזכו במתנה הנדירה, ומה הן מספרות על המזל הטוב שנפל בחלקן? אז קראתי. קראתי וקראתי. התבוננתי בתמונות – הדירה לפני והדירה אחרי – הגעתי לסוף הידיעה, ולא באתי על סיפוקי.
עם כל הכבוד למעשה הטוב, הידיעה המסקרנת אינה עומדת במבחן עיתונאי: שמה של בעלת הבניין הנדיבה לא נזכר, גם לא שמות החיילות הממוזלות – אף לא בראשי תיבות, או תחת "השמות המלאים שמורים במערכת"; איש מהמעורבים לא מצוטט בה וכתובת הבניין לא נרמזת.
על סגנון הכתיבה של הטקסט – שמתפרסם כידיעה עיתונאית – אין טעם להכביר מלים. אחרי הכל הכותבת, מירי בלבול, אינה עיתונאית אלא "בעלת בית-ספר סקולה ללימודי עיצוב פנים", כפי שצוין בתחתית הידיעה. תלמידותיה הן ששיפצו את הדירה "בבניין שאינו ראוי למגורים" כפרויקט הגמר שלהן.
בלבול, שהשתתפה לאחרונה באודישנים ל"מאסטר שף", היא מגנט למעשים טובים. כתבה שפורסמה באתר xnet ב-2014 סיפרה על עיצוב שערכו תלמידותיה בדירה תל-אביבית אחרת, שהורישה אשה – 15 שנה קודם לכן – לעמותה שמטפלת בנערות חסרות בית. אבל הכתבה ההיא נכתבה על-ידי כתבת (שרון היבש). נזכר בה שם העמותה הנתרמת (אותות) וצוטטה אחת מהנערות המתגוררות בדירה.
חמש שנים, הבדל גדול. בסוף הידיעה ב"דה-מרקר" נכתב: "מעצבים המעוניינים לכתוב למדור מוזמנים לשלוח פרטים". כלומר, הידיעה לא היתה מקרה חד-פעמי של "הכותב אינו עיתונאי". במדור הנדל"ן של "דה-מרקר" מטפחים סוגה עיתונאית חדשה: נחתום המעיד על עיסתו ארוז ומוגש כידיעה חדשותית.
גילוי נאות: הכותבת מפרסמת בלוג ב-xnet ועורכת שם מדי פעם כתבות.