המדע משפיע על כל תחומי החיים של האדם בעידן המודרני. המזון שאנו אוכלים, הבגדים שאנו לובשים, העבודות שבהן אנו עובדים וגם חלק ניכר מפעילויות הפנאי שלנו לא היו מתקיימים אלמלא הקידמה המדעית. למען האמת, רובנו לא היינו חיים כלל אלמלא הרפואה המדעית, שהקטינה באופן ניכר את תמותת התינוקות ובִּיערה מספר רב של מחלות קטלניות במהלך מאה השנים האחרונות. המדע, כך מסתבר, הוא לפעמים עניין של חיים או מוות.

ואולם, ככל שנצבר ידע מדעי רב יותר, כך גם פוחתת והולכת הבנתו של הציבור הרחב (גם זה המכונה "משכיל") בעניינים מדעיים. ככלות הכל, כמה אנשים מסוגלים לקרוא את רבבות המאמרים המתפרסמים בכתבי העת המדעיים מדי שנה, וכמה מסוגלים להבין את הכתוב בהם? ההתמחות המדעית גודלת בקצב מהיר כל כך, עד שלעתים קרובות מתקשים אפילו מדענים להבין זה את שפתו של זה. הציבור הרחב ודאי שאינו יכול להתעמק בשפע העצום של תגליות מדעיות, ובאופן מעשי הן חסומות בפניו.

כאן אין ברירה אלא לפנות למתווכים שיבררו את התבן מן המוץ – כלומר יבחינו בין ידיעות מדעיות חשובות יותר וחשובות פחות, ואף יסבירו אותן לציבור בלשון שווה לכל נפש. תפקיד מכריע זה מוטל על כתפי העיתונאים, אלא שלרוע המזל נראה כי אלה ויתרו עליו כמעט לחלוטין. הראייה הטובה ביותר לכך היא היעלמותו הכמעט מוחלטת של ה"כתב לענייני מדע", וכן, כמובן, של ה"דֶסק המדעי" ממהדורות החדשות בטלוויזיה ומהעיתונות המודפסת. היכן שיש דיווחים על נושאים מדעיים, הם נעשים פעמים רבות על ידי עיתונאים שאינם מסוגלים להבין את משמעותם ולהעריך אותה כראוי.

לאמיתו של דבר, אין זה מצב חדש לגמרי. בשלהי המאה התשע-עשרה גילה וילהלם רנטגן את הקרניים הקרויות על שמו. העיתונות אמנם גילתה עניין רב בתגלית, אבל החמיצה לחלוטין את חשיבותה האמיתית. בעיתון אחד נטען שבאמצעות קרני רנטגן ניתן להעביר מידע הישר למוחותיהם של בני אדם. עיתונאים רבים דיווחו כי באמצעות קרני רנטגן ניתן יהיה לצפות בגופן העירום של נשים מבעד לבגדיהן, ובמדינת ניו ג'רזי הוגשה לפיכך הצעת חוק שדרשה לאסור על השימוש בקרניים מחשש לפגיעה במוסר הציבורי. חברה אנגלית אף מכרה לציבור בגדים שהיו אמורים להיות חסינים לקרניים.

הדוגמא הזאת אולי אינה מטרידה במיוחד, שכן בסופו של דבר נחשף הפוטנציאל האדיר של קרני הרנטגן (בעיקר בתחום הרפואה), וילהלם רנטגן זכה בפרס נובל, והכל בא על מקומו בשלום. אבל יש מקרים שבהם הובילה הבורות הציבורית, בעידודה של עיתונות חסרת-אחריות, לתוצאות חמורות בהרבה. אם על ידי זריעת פחד מפני חידושים טכנולוגיים ובהלה הנשענת על דעות קדומות שהובילה אנשים לא להשתמש בתרופות מסוימות או לחילופין - להשתמש בתרופות שהזיקו להם. או הסתרה של סכנות אמיתיות, בגלל מחקרים מוטים או דיסאינפורמציה של בעלי עניין.

כל זה יכול להיפתר. אבל לשם כך צריכים העיתונאים לחזור לבית הספר וללמוד פיסיקה, כימיה, ביולוגיה וסטטיסטיקה. זה לא יהיה קל, אבל זה ישתלם. ככלות הכל, המדע הוא לפעמים עניין של חיים ומוות.