השער נפתח, והם יוצאים בדהרה מהכלובים: נתניהו מוביל, גנץ נושף בעורפו, שקד שלישית. נתניהו פושט את היוניקלו, גנץ מפשיל שרוולים, ושקד, שערה מתנופף ברוח, דולקת אחריהם. מירוץ הסוסים החדשותי יצא לדרך, ובעוד הפרשנים עוד לא בטוחים מי ינצח, אנו כבר יכולים לנבא כי המפסידים הם אנחנו.

סיקור חדשותי בסגנון מירוץ סוסים – סיקור המתמקד בהתמודדות הפוליטית ולא בתכלית שלה – אינו תופעה חדשה. מאז שנות השישים אנו רואים עלייה בסוג זה של סיקור הזירה הפוליטית. עיקר תשומת הלב מופנית היום לזווית הפרסונלית: מי מוביל בסקרים, מי עלה, מי ירד, האסטרטגיה של היועצים, איזה ידוען תומך במי ומי הפרשנים מנבאים שיזכה. ממד אחר בסיקור עוסק במכניקה של התהליך: מי יעבור את אחוז החסימה, היכן ביקרו המועמדים אתמול והיכן יהיו מחר, על מי ימליצו לנשיא ומה הובטח להם בתמורה.

מחקרים שנערכו לאחרונה בארצות-הברית מראים כי בעוד ששני ממדים אלו זכו בבחירות של 1960 בפחות מ-50 אחוז מהסיקור החדשותי, בבחירות של 2016 הם כבר תפסו 89 אחוז מהסיקור. רק 11 אחוז הוקדשו למהות: עמדות המתמודדים בנושאים שונים, הרקע והכישורים שלהם לתפקיד, ומה הם מבטיחים לעשות אם נבחר בהם.

מאז הבחירות הקודמות חלה עלייה של עשרה אחוזים בסיקור מסוג "מירוץ סוסים"  על חשבון סיקור נושאים מהותיים

בישראל המצב מעט יותר טוב, אך המגמה דומה – רמת הסיקור הולכת ויורדת. מחקר שבדק את אופי הסיקור בין 1992 ו-2006 מצא כי כמעט חצי מהכתבות עסקו במהות.

נתונים עדכניים מיפעת מחקרי מדיה מראים כי בחודש יולי האחרון, מתוך 18,600 כתבות על הבחירות שהתפרסמו בעיתונים, אתרי חדשות, תחנות רדיו וערוצי טלוויזיה, רק 31 אחוז עסקו או לכל הפחות הזכירו נושאים מהותיים כמו כלכלה, חברה, ביטחון, דת ומדינה ויחסי חוץ. עוד שלושה אחוזים עסקו בחקירות ראש הממשלה, ו-66 אחוז מהכתבות לא עסקו במהות כלל, אפילו לא כנושא משני בכתבה. לשם השוואה, בבחירות שנערכו באפריל האחרון הנתון עמד על 56 אחוז. כלומר, מאז הבחירות הקודמות חלה עלייה של עשרה אחוזים בסיקור המירוץ על חשבון סיקור המהות.

בעולם חדשותי שבו פרק החדשות הפוליטיות במהדורה מתקצר לטובת סיקור צרכנות, פלילים, ספורט וידוענים, כאשר עיתונאים וגופי תקשורת נאבקים על מקומם בטבלת הרייטינג ועושים הכל כדי להעלות את מספר העוקבים ברשתות חברתיות, אין זה מפתיע שהם משווקים לנו אינפוטיינמנט, שילוב של מידע ובידור. אינפוטיינמנט אינו מאפשר ניתוח המצע המדיני של כחול-לבן או התוכנית הכלכלית של הליכוד. אפילו ניתוח המיזוגים האחרונים במפלגות שונות עוסק בעיקר במרכיבי התבשיל, כמה זמן התבשל ומי נכנס לסיר לפני מי, אך את טעמו של החמין הזה אפילו אייל שני אינו יודע.

אולי האשם אינו בעיתונאים, אלא בציבור? ישנם מחקרים המראים כי אנו מעדיפים לצרוך חדשות שעוסקות בניחושים על זהות המנצחים בבחירות על פני חדשות שעוסקות במצע או ברקורד של המתמודדים, אך מחקרים אחרים מוכיחים כי בזמן קמפיין, גולשים באתרי חדשות קוראים חדשות מהותיות וחדשות על המירוץ במידה שווה. גם אם ממצאים אלו סותרים אלה את אלה, הממצא המדאיג הוא כי סיקור שמתמקד במירוץ מגביר את הציניות ואת חוסר האמון של הציבור בפוליטיקאים.

הפוליטיקאים בוודאי אשמים. הם לא בוחלים בשום השמצה והסתה כדי לבדל עצמם מיריביהם, אך בכל הקשור למהות, למדיניות ולעמדות, המתמודדים נותנים ליועצי התקשורת להנדס את המסר כדי שזה יהיה כמה שיותר פרווה: משהו שמתאים ליהודים וערבים, קרניבורים וצמחונים, חרדים, חילונים, עולים ורגישים לגלוטן, ושיהיה גם מהדרין. אז מה הפלא שלהכל יש את אותו טעם?

ד"ר ישראל ויסמל-מנור הוא ראש המחלקה לממשל ורעיון מדיני בבית-הספר למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה