הסיקור של מחאת יוצאי אתיופיה, וההבדל בינו לבין סיקור מחאותיהם של חלקים אחרים בחברה הישראלית, עמדו במרכז מושב שנערך בשבוע שעבר במסגרת כנס של הרשות לקידום מעמד האשה.
אף שכל משתתפות המושב הסכימו כי הסיקור של מחאת יוצאי אתיופיה בתקשורת הישראלית פגום ומוטה לרעה, נרשמו דעות שונות בכל הקשור לפתרון המצב. היתה מי שדרשה שיתוף פעולה רב יותר, היתה מי שטענה כי אסור לטשטש את ההבדלים בין המאבקים השונים, והיתה גם מי שהעבירה ביקורת פנימה על ציבור יוצאי אתיופיה בישראל.
בפתח המושב, בהנחיית גל גבאי וציונה דסטה, סיפרה עו"ד סוזאן דסוקי מהיחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים על הצוות שריכזה לגיבוש תוכנית פעולה להתמודדות עם תופעת הגזענות נגד יוצאי אתיופיה. "היו לצוות המלצות רבות ומגוונות", אמרה עו"ד דסוקי, "אבל האמירה הכי משמעותית היתה שמדינת ישראל הודתה שקיימת גזענות, וקיימת גזענות ממסדית".
"האמירה הכי משמעותית היתה שמדינת ישראל הודתה שקיימת גזענות וקיימת גזענות ממסדית"
בעקבות הדו"ח שהגיש הצוות הוקמה במשרד המשפטים יחידה ממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, שנועדה "לזהות ולמגר פרקטיקות שיש בהן הסללה, גזענות, אפליה" בקרב כל משרדי הממשלה. לדברי דסוקי, אחד ההישגים הגדולים ביותר של היחידה הוא מינוי "ממונה למניעת גזענות" ב-63 משרדים שונים. "הגזענות עוד לא פסה מן העולם, ממש לא", הבהירה, "אבל יש הכרה בנוכחותה, וזה אחד ההישגים האדירים שיש לנו".
אשר לסיקור המחאות, עו"ד דסוקי עמדה על הבדל שזיהתה בין סיקור המחאה של יוצאי אתיופיה בשנת 2015 לבין סיקור מחאות אחרות, ואף בינה לבין סיקור מחאת יוצאי אתיופיה שהתחוללה בתחילת השנה הנוכחית. לדבריה, הסיקור של המחאה בשנת 2015 היה כאילו היא "סוג של מטרד" לאזרחי ישראל.
"כשהיתה מחאה של קהילת הלהט"ב", הוסיפה עו"ד דסוקי, "הדגש בסיקור היה על שוויון, על כמה הערך הזה חשוב. כשיוצאי אתיופיה יצאו לרחובות ב-2015 הדגש לא היה על גזענות, הוא לא היה על הסיבות לזעקה הזו. הדגש בסיקור היה בעיקר ציור מאוד שלילי של אלימות, של נטל. ב-2019, אחרי האירוע שבו יהודה ביאדגה נורה על-ידי שוטר, היתה שוב מחאה, ושם הסיקור היה קצת אחרת. נעשתה איזושהי עבודה מוקדמת עם המשטרה, אנחנו כן רואים איזשהו שינוי במגמה וזה משהו שכן ראוי לציין".
"גזענות, אפליה והדרה הן של כולנו, כולנו עוברים אותה. גם החברה הערבית, וגם החרדית, וגם הקהילה הלהט"בית וגם הפליטים למיניהם"
אושרה פרידמן, סגנית מנהלת הרשות לקידום מעמד האשה, טענה כי יש לשאול את עצמנו קודם כל האם מאבקים חברתיים הם נחלת כלל החברה הישראלית. "מחאת 2015", טענה, "לא היתה מחאת יוצאי אתיופיה ואסור שתתורגם ככזו". לדבריה, "נכון שהקהל שהגיע לצערי הרב היה רובו מהקהילה, אבל גזענות, אפליה והדרה הן של כולנו, כולנו עוברים אותה. גם החברה הערבית, וגם החרדית, וגם הקהילה הלהט"בית וגם הפליטים למיניהם".
לדברי פרידמן, אם אין הבנה שמחאה נגד גזענות ושיטור יתר, כמו זו משנת 2015, היא מחאה של כולנו, אז גם הסיקור שלה יתמקד באופן טבעי ביוצאי אתיופיה, על כל הנחות היסוד והסטריאוטיפים המוכרים. ליכוד של החברה כולה סביב המאבק בגזענות הוא, בעיני פרידמן, "התרומה המשמעותית של קהילה שנאבקת במידה מסוימת בגפה ומייצרת תוצרים שמשרתים את כלל החברה".
דפני ליף, ממובילות מחאת יוקר המחיה של שנת 2011, טענה כי אי-אפשר לצפות להזדהות מוחלטת של כלל החברה עם מאבק שנוגע יותר לחיי חלק ממנה. "הנושא של הגזענות צריך להעסיק את כולם", אמרה, "אבל צריך להבין שזה לא נוגע לכולם באותה מידה. כי יש מי שמשלם את המחיר בגוף שלו, עכשיו! וזה עניין של דחיפות. כי מי שכואב לו עכשיו רוצה את הפתרון עכשיו! ומי שיש לו זמן, מורח! ובהיעדר מנהיגות אמיצה שיודעת להפוך את השולחן גם בשביל מישהי שהיא לא את, אז כל אחד נשאר בעמדה שאם זו לא חוויית החיים המדויקת שלו, הוא לא משתתף".
"ההזיה הבלתי רגילה זה ההתמקדות בתקשורת בקומץ אנשים שהיתה להם התפרצות אלימה, כאילו האלימות היא לא תוצר של הפרופיילינג ושיטור היתר ברחובות"
בהמשך הוסיפה ליף כי "אנשים יוצאים מהבית על מה שיקר ללבם, והאתגר שלנו זה לדעת להיות בשורה השנייה, לפנות את הבמה". אשר לסיקור של מחאת יוצאי אתיופיה, לדברי ליף גם הסיקור בשנת 2019 היה מוטה ובעייתי. "ההזיה הבלתי רגילה זה ההתמקדות בתקשורת בקומץ אנשים שהיתה להם התפרצות אלימה, כאילו האלימות היא לא תוצר של הפרופיילינג ושיטור היתר ברחובות", אמרה בהקשר זה.
בהמשך, ובתשובה לשאלה מהקהל, אישרה ליף כי גם לדעתה היה הבדל בין סיקור מחאת יוצאי אתיופי לסיקור מחאות אחרות, וטענה כי הפער טמון בארגון, שיטתיות וייצוג בכלי התקשורת. "למה המאבק הלהט"בי קיבל כזאת הצלחה?", שאלה והשיבה: "כי היה מטה משולב של כל הלהט"בים, שנמצאים בכל גופי התקשורת, שתיאמו ביניהם את הדבר הזה".
סיגל קנוטופסקי, מנכ"לית עמותת עולים ביחד, טענה כי דווקא הדרישה לחיבור בין מאבקים טומנת בחובה סיכונים. "אני מתנגדת לטשטוש המאפיינים של כל קבוצה ולהגיד 'בואו, כולם נלחמים בגזענות", אמרה. לדבריה, כמובן שצריך לשתף פעולה ולאחד כוחות, אבל לא נכון לטעון שהמאפיינים של הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה זהים למאפייני הגזענות נגד החברה הערבית.
אשר לפוטנציאל שיתוף הפעולה, קנוטופסקי ציינה כי לפי מחקר שהעמותה בניהולה ערכה, כמחצית מהאוכלוסייה בישראל לא חושבת שיש גזענות כלפי יוצאי אתיופיה, "אז איך הוא ייצא איתי לרחובות?".
מימין: סוזאן דסוקי, סיגל קנוטופסקי, דפני ליף, אושרה פרידמן, גל גבאי וציונה דסטה, פאנל "החברה האתיופית והתקשורת הישראלית", 26.6.2019 (צילום: אורן פרסיקו)
לקראת סיום הדיון הפנתה פרידמן את הביקורת גם לחבריה יוצאי אתיופיה החיים בישראל. לדבריה, כשהנחתה בעבר תוכנית בערוץ 10, היא נתקלה פעם אחר פעם ביוצאי אתיופיה שלא רצו לבוא ולדבר על נושאים שלא קשורים למאבק נגד גזענות ואפליה. "גם אנחנו מתייגים במידה מסוימת את עצמנו בדבר הזה, ובעיני לנו יש תפקיד להביא את היכולות המקצועיות שלנו", אמרה.
כדוגמה נתנה את ד"ר מרו גטה, שהגיע לתוכניתה כדי לדבר על תחום התמחותו, רפואת אף-אוזן-גרון. "מישהי אמרה לי 'וואו, איזה רופא נהדר'", סיפרה פרידמן, "אבל אם הוא היה מדבר על גזענות היא היתה אומרת 'האתיופי ההוא שדיבר'. זה ההבדל".
בהקשר זה הזכירה עו"ד דסוקי כי כחלק ממסקנות הדו"ח שריכזה הוקם בשיתוף עמותת אנו מאגר מקוון של מומחים מקרב יוצאי אתיופיה. בנוסף הוקם מטעם עמותת עולים ביחד מאגר מומחים בשם "מחשבא". "מי שמוצא את עצמו כמתאים מוזמן לפנות אלינו", אמרה עו"ד דסוקי.