האם במדינה קטנונית ומתחסדת פחות מישראל היתה התבטאות אומללה של פרשן כדורגל מתגלגלת לפתחו של ראש הממשלה? זה מה שקרה בשבוע שעבר, כשח"כ שי חרמש שלח מכתב לבנימין נתניהו ובו דרש לפטר את דני נוימן בגין הסתה וגזענות, לא פחות.
הסערה התורנית בספורט הישראלי נולדה ביום רביעי שעבר ב"מעריב". מדור הספורט ייחד כמעט את כל השער לדברים שאמר נוימן, פרשן הערוץ הראשון, בגנות אוהדי הפועל תל-אביב. אביעד פוהורילס, שחתום על הסיפור, כתב כי נוימן התבטא באוזני אנשי הפקה לפני משחק ואמר: "לו יכולתי הייתי עושה לאוהדי הפועל תל-אביב טרנספר עם ערביי ישראל". נוימן אמר בתגובה כי הציטוט שיוחס לו אינו נכון ואינו מדויק, הכחיש אותו גם באוזני מנהליו בערוץ הציבורי וטען כי התקשורת השמאלנית מחפשת אותו.
"מעריב" זכה לסיפור לוהט, שהעלה את מפלס הגאות ב-nrg, יצר אפקט שרשרת של תגובות (אורי לוי שהגן על נוימן, למשל), מחאות אוהדים, גופים ואנשי ציבור, והסתיים בינתיים בהודעה של נוימן כי הוא משעה את עצמו מסיקור משחקי הפועל תל-אביב עד לבירור העניין.
במבחן הבאזז, "מעריב" שיחק אותה. סיפור שגרם לסערת רוחות אמיתית, לא סתם סערה מדומה מהסוג שכתבים נלהבים מייחסים לעצמם בזכות סקופ מדרגה ג'. במבחן העיתונאי, "מעריב" נכשל. נוימן אינו איש ציבור, לא חבר-כנסת ולא ראש עיר, אלא פרשן כדורגל בערוץ ציבורי. הפועל תל-אביב ואוהדיה אינם כוס התה שלו, זה ידוע, כנראה שגם ערבים לא.
זו זכותו המלאה כאדם פרטי, מה גם שאינספור אנשי ציבור משמיעים הצהרות גזעניות ואלימות תחת כל מיקרופון רענן, ועולם התקשורת כמנהגו נוהג. אם נוימן היה משמיע את הציטוטים שיוחסו לו בשידור, או בהרצאה פומבית, היה מקום לדון בלגיטימיות שלהם. כשהוא משמיע אותם כאמירת אגב בשיחה חופשית ואוף דה-רקורד באוזני קולגות – זה סיפור אחר. זכותו לומר כל מה שהוא רוצה בפורום חברי סגור, בלי לחשוש שדבריו יהפכו לכותרת ראשית ויהוו עילה לרצח אופי. אם נצמיד מיקרופונים לכל העיתונאים ונשמע מה הם אומרים בינם לבין עצמם על קבוצות, על שחקנים ועל הקולגות שלהם, משעמם לא יהיה.
יש משהו פתטי בפרשה הזאת, שהפכה לשערורייה חצי לאומית, ושפרשנים פישפשו בכל אות שלה כדי לצאת יותר צדיקים מסוניה פרס ויותר שמאלנים מגדעון לוי. קשה להישאר שליו וענייני מול הסערה בכוס מים, שנמזגו לפינג'אן הגדול של מדורת השבט. באזז עיתונאי הוא בידור טוב, פליטת פה או התבטאות אומללה של היסח הדעת הם תמיד חומר תבערה משובח לשערוריות. כל הרעש המתוזמר הזה, אסור שיעמעם את העובדה הפשוטה: אין בסיפור הזה יותר מקשקשת לוחשת. לא עיתונאות במיטבה, לא גילוי מרעיש. בסך-הכל עדות לישראליות הדביקה, שמעדיפה לרחרח בתחתוניו של אדם במקום להתייחס עניינית לתפקודו המקצועי.
אפשר לפרגן ל"מעריב" על סיפור שעלה על סדר היום הציבורי ואף חצה את גבולות עיתונות הספורט, ייתכן אפילו שבסופו של דבר אפשר יהיה לזקוף לזכותו את העובדה שפטר את הצופים מעונשו של אחד מגרועי הפרשנים (לפחות למשחק אחד), אבל זה לא משנה את עצם לידתו של הסיפור בחטא.
נוימן לא צריך להתפטר בגלל הציטוט שמיוחס לו. הוא היה צריך להיות מפוטר מזמן על היותו פרשן משעמם ובנאלי, המלהג את המובן מאליו ולא מסוגל לנפק תובנות משמעותיות. פרשן המכבד את שומעיו, ואפילו את עצמו, לא יכול לומר משפט כמו "הפועל תל-אביב מסוגלת לנצח בקריית-שמונה".
יש מדי שבוע עשרות דוגמאות להבלים שנוימן משמיע, אבל השמש ברוממה ממשיכה לזרוח. הסערה האחרונה העניקה לבכירי רשות השידור הזדמנות נוספת לקרוא ולשמוע מה חושב ציבור אוהדים גדול על מקצועיותו של הפרשן. אין כנראה סיכוי שמשהו דרמטי יקרה לנוימן. הוא מגובה בחבורת פוליטיקאים בכירים, הזוכרים לו חסד נעורים ומגבים אותו זה עשור. זה העיקר בסיפור, כל היתר קשקושים.
בשולי הפרשה
כדאי לשים לב: כתבת הבריאות של קול-ישראל, כרמית ראובן, היא ששמעה את הדברים מפי דני נוימן ("הציטוטים ב'מעריב' נכונים גם נכונים") וסיפרה אותם לאנשי מחלקת הספורט. לדבריה, לא היא הדליפה את תוכן השיחה ל"מעריב". המשמעות: במחלקת הספורט של רוממה, הבית של נוימן, יש מי שמנסים להבאיש את ריחו במטרה להיפטר ממנו.
ב"ידיעות אחרונות" לא התעלמו מפרשת נוימן. ביום חמישי פירסמו ידיעה קטנה שלפיה הפועל תל-אביב הודיעה להתאחדות לכדורגל כי תמנע את כניסתו של הפרשן למשחקיה. מילא שלא נתנו קרדיט ל"מעריב", הם אפילו לא הזכירו במשפט מה בדיוק אמר נוימן שהרגיז כל-כך את הנהלת האלופה. יכול להיות שהם הפנימו את העובדה שגם קוראיהם מעודכנים בפרסומים של העיתון היריב מעבר לכביש, ואפילו גולשים באינטרנט.
8 קטנות
סתירה. בהפועל תל-אביב החליטו להחרים את ONE בגלל התנכלויות למאמן אלי גוטמן. במכתב ששלחה הקבוצה לאתר נכתב, בין היתר: "צר לנו שאתר ספורט רציני וחשוב מתנכל למאמן הקבוצה מסיבות שאינן מקצועיות". נשאר רק לתהות על הקונפליקט שבהודעה: אם האתר באמת רציני, איך זה שהוא מתנכל למאמן מסיבות לא מקצועיות?
צוחק אחרון. עמיר פלג, בטור חד ב"ידיעות", לעג ביום חמישי להתאחדות לכדורגל שמתגאה בסוכריות חסרות ערך שזורקת לה אופ"א בדמות אירוח כנסים זניחים של פקידים מהיבשת. לא חלפו כמה שעות מהפרסום, וישראל זכתה באירוח טורניר אליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21. כותרת הטור היתה: "קקטוס ולוזון גאים לארח". ואכן, אבי לוזון צחק אחרון.
הרעת תנאים? ערוץ ONE עלה לאוויר, בינתיים בשידור שקט ללא פרומואים. בלי שהתכוון, גזל ערוץ החינם מהצופים את ערוץ 50, שבאמצעותו יכלו לראות את ערוצי התשלום בחלונות קטנים.
הקורא אורי עפרוני כתב לי: "ב'הארץ' התבלבלו בשמו של רון קופמן (מצ"ב צילום מסך) בטור שניסה בכל הכוח למצוא סיבה לתוכנית שחתכה לי את המשחק של ריאל-מאיורקה במחצית(!!). על הסיבות להעלאת התוכנית ועל הפסקת המשחק באמצע למי שאין לו את ערוצי התשלום (ראיתי את המחצית השנייה בשידור חוזר ב-12 בלילה) כתבת לאחרונה. לטיב התוכנית החדשה כבר לא היתה שום משמעות (במעט שראיתי – שיחת סלון עם פדרמן). לעתים אני שומע את הפרומואים הלא נגמרים מפי השדרים והפרשנים, ותוהה איפה היושר המקצועי שלהם. באיזו נקודה הם יגידו: 'די! אני לא משדר מחצית אחת פה ואחת שם, אני לא לוקח חלק במסחטת הכסף הזו! זה לא ראוי'".
ב-nrg אימצו דרך חדשה לכתוב את שמו של מאמן מכבי תל-אביב, מוטי איוניר.
ב-ynet עשו סמטוחה משמות של שני טניסאים.
באתר ערוץ הספורט פתחו את כותרת המשנה לידיעה החשובה על הבחירה בישראל לאירוח היורו עד גיל 21, בפרט שולי וטפל, רק כדי לתרץ את ה"פרסום ראשון" שעלה ב-one.
בכמה ממדורי הספורט ("מעריב", "הארץ", וואלה, nrg) טעו בטבלת ליגת-העל מהשבוע שעבר: סכנין צריכה להיות מעל הפועל פתח-תקווה בזכות יתרון של ניצחון אחד. יש כאלה שעדיין בטוחים שמספר שערי הזכות הוא המכריע, אבל ועדת הליגה והגביע כבר קבעה שבמקרה של שוויון בנקודות ובהפרש שערים – מספר הנצחונות הוא הקובע. לידיעת העורכים.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il